אקוסיסטם
אקוסיסטם הוא מושג מתחום האקולוגיה, המתאר מערכת בה מתקיימות קהילות של אורגניזמים בסביבה הפיזית המתפקדת כיחידה שלמה. המושג אומץ מתחום הביולוגיה והאקולוגיה, אל תוך החשיבה הניהולית המתבססת על עקרונות של חשיבה מערכתית ומיושם במגוון תחומים, כולל עסקים, עשייה חברתית, וחשיבה אסטרטגית. לרוב השימוש בביטוי נועד לתאר מערכת אנושית סבוכה על מכלול הפרטים, הקבוצות, הארגונים, הכוחות, המעשים והתפיסות המרכיבים אותה. האקוסיסטם מתאר מציאות בעלת רבדים רבים, הנוצרת ממפגש של מספר רב של מערכות המשפיעות אלו על אלו.
הגדרה זו למעשה עושה הבחנה בין הפרטים הפועלים במרחב, הקבוצות והארגונים, וכן תתי המערכות והקשר בניהן. תתי מערכות יכולות להיות ״המערכת הממשלתית״ לדוגמא, שאף שיש שונות ומתחים ריבם בין השחקנים שלה, מייצרת מכלול שניתן לתארו בפישוט כתת מערכת בתוך הקשר מסויים.
תנאי הבסיס באקוסיסטם
- מגוון (biodiversity) – המערכות והפרטים באקוסיסטם פועלים כדי לייצר ריבוי של אפשרויות. מציאות זו מובילה להיווצרותו של מגוון גובר של זהויות אישיות וקולקטיביות. המגוון מהווה מנגנון המאפשר הסתגלות לשינויים התכופים;
- קישוריות (interconnectivity) – הפרטים בתוך המערכות יוצרים מערכות קשרים מרובות ביניהם, המסתעפות גם לקשרים חוצי מערכות. הקישוריות היא למעשה מגוון הקשרים וההשפעות בין גורמי האקוסיסטם. ניתן לחלק את הקישוריות הקיימת לשתי רמות שונות: קישוריות מיידית המתאפיינת ביחסי השפעה הדדיים, צמודים, אינטנסיביים ודינאמיים. קישוריות זו רלוונטית בדרך כלל ליחסים בתוך המערכות; וקישוריות עקיפה ומתווכת שהינה תוצר של מפגשים בין המערכות עצמן. הקישוריות העקיפה מייצרת קשרי השפעה מתמשכים, אך גם חד צדדיים, מאחר והפרטים במערכות הנפרדות אינם מצויים בעצמם ביחסי גומלין;
- חוללות עצמית – היכולת של הגופים השונים לממש את עצמם באופן עצמאי ולהניע את עצמם לפעולה ולמידה, חיונית ליכולתם להסתגל לאקוסיסטם המשתנה ולהביא את תת המערכות לכדי הסתגלות. בשל כך, החוללות, לרוב איננה מהווה איום על המערכת, אלא תנאי בסיסי לקיומה.
מאפיינים כלליים של האקוסיסטם
- האקוסיסטם הוא מפגש בין מערכות – האקוסיסטם הוא למעשה מפגש של מערכות, שחופפות בחלקן ומורכבות מגורמים שונים, כגון: מגזרים אתניים, ארגונים, מדינות, אידיאולוגיות וכו'. אף שהאקוסיסטם מתאר מפגש מערכות שחלקן בעלות היגיון רשתי, הוא איננו מתפקד הלכה למעשה כרשת אחת גדולה. להלן מספר הבדלים בסיסיים בין אקוסיסטם לרשת:
- השפעה של המערכות זו על זו ולא – לא ניתן לערוך רדוקציה של האקוסיסטם למערכות המרכיבות אותו ולא כל שכן להתנהלות הפרטים בתוך המערכות.
- מערכות חופפות רב-רובדיות – האקוסיסטם איננו ניתן לתיאור דרך דימוי של רשת דו-ממדית, בשל החפיפה הרבה בין המערכות השונות שיוצרת רב-רובדיות במערכות ובאקוסיסטם כולו.
- תופעות מתהוות – האקוסיסטם נמצא כל הזמן בהתהוות. המשמעות של ריבוי המערכות מייצרת מציאות של שינויים תמידיים, זוחלים, שנצברים באופן רדום לאורך תקופה אך באים לידי ביטוי בתהליכים שמשנים את האקוסיסטם כולו. הנטייה של האקוסיסטם היא להתייצב במצבי ביניים, במובן שהם מכילים סדר עצמי מתהווה (Self-Organizing), ויוצרים תדיר מצבי על "סף התהום" (Edge of Chaos).
- תלות והשפעה הדדית מייצרת גבולות יחסיים – מאחר והקישוריות מקיפה את כל האקוסיסטם, הרי שבין כל הגורמים שמרכיבים אותו מתקיימים יחסי תלות והשפעה הדדית. בשל כך, כל פעולה משפיעה על המרחב כולו, גם אם באופנים שונים ולפי הקשרים שונים. מפגש המערכות מייצר מציאות רבודה וסבוכה מאוד, שאיננה מאפשרת תחזית, או פעולה לינארית להשגת מטרות ממוקדות. מאפיין נוסף של יחסי ההשפעה הנרחבים באקוסיסטם הוא שלא ניתן לשרטט את גבולותיו. הגדרת הגבולות, שנדרשת לצורך הבנת מאפייני הפעילות באקוסיסטם, הינה יחסית ותלוית סוגיה. לאור האמור, הנקודה השרירותית ממנה משורטט האקוסיסטם, היא נקודת המבט של הצופה, שצריכה להיות המפתח לשרטוט גבולותיו העמומים.
- עצמאות בתוך מערכת – לתתי-המערכות המרכיבות את האקוסיסטם ואף לפרטים שמרכיבים אותן יש אוטונומיה רבה, שמאפשרת שינוי במיצוב שלהן. עם זאת, האוטונומיה היא תמיד ביחס למבנה והאקוסיסטם ולמערך הכוחות בתוכו, כך שהיא גם תמיד מוגבלת בבסיסה. היבט זה הופך את הבחינה של היחסים דרך פריזמה דיכוטומית של יריב-עמית לבלתי רלוונטית: כל גורם מקדם את האינטרסים שלו, בד בבד עם היותו שותף במערכת הכללית וביחסי הכוחות הנגזרים מן המיקום היחסי שלו בתוכה.
- ייחודיות של אקוסיסטם – המורכבות הרבה של האקוסיסטם הינה תוצר של הניגודיות המשלימה בין היותו סך האקוסיסטמים שלפניו, כלומר של כל יחסי הגומלין שהתקיימו בתוכו בעבר ובין היותו הווה יחידאי (Singular), כלומר כזה החורג מהיותו סיכום של עברו. המשמעות של הייחודיות היא שכל סיטואציה באקוסיסטם היא שונה, אינה חוזרת על עצמה ודורשת הסתגלות חדשה.
- דיאלקטיקה בין מרקם ורשת – המרקם (Web) הינו התהוות של פרטים היוצרים קישוריות חתרנית בתוך הרשת (Net). כלומר המרקם מייצר תתי רשתות עם קשרים חזקים מאוד, גם תוך טוויית קשרים חוצי מערכות. קיומו של המרקם הינו זמני – כאשר האקוסיסטם מכיר בקיומו הוא נוטה להכילו, בתנועה שמאפשרת את השינוי ההסתגלותי של המערכת, תוך נטרול המימד החתרני של המרקם. פעולת ההכלה מחדשת את גבולות תת-המערכת, ויוצרת כר להיווצרותם של מרקמים חדשים.
יישומים
בחשיבה אסטרטגית, ניתן להשתמש במושג של אקוסיסטם כדי להבין את היחסים המורכבים והתלות ההדדית בין ארגון לסביבתו. זה יכול לעזור לארגונים להבין כיצד הם משתלבים במערכת גדולה יותר וכיצד לפעולות שלהם יכולות להיות השפעות על בעלי עניין אחרים במערכת זו. ניתן להשתמש במושג גם כדי לנתח את מקומו של הארגון בסביבתו הרחבה יותר ולזהות הזדמנויות לצמיחה ושיתוף פעולה.
בניהול של עמותות ומהלכים פילנתרופיים, ניתן להשתמש בגישת המערכת האקולוגית כדי להבין את הגורמים החברתיים, הכלכליים והסביבתיים המשפיעים על קהילה או נושא, ולתכנן התערבויות המטפלות בסיבות השורש ומקדמים שינוי בר קיימא.
בהיבטים ארגוניים, ניתן להשתמש בגישת המערכת האקולוגית כדי להבין את המרכיבים ובעלי העניין השונים המרכיבים ארגון וכיצד הם מקיימים אינטראקציה זה עם זה.
לקריאה נוספת
- מנהיגות באקוסיסטם
- מודל למדידת אימפקט במערכות מורכבות המאתר פעילות השפעה במציאות אקוסיסטמית
- מסגרת קינפין - מסגרת המאפשרת ניהול של סוגיות אקוסיסטמיות
פוסטים בנושא אקוסיסטם בבלוג דואלוג
יש שותפים רבים לכתיבה במאגר הידע. מאמר זה נכתב ברובו על ידי יותם הכהן (במסגרת מכון ראות). ניתן לצטט אותו באופן הבא:
- יותם הכהן (במסגרת מכון ראות), אקוסיסטם, מאגר הידע של דואלוג, 2011.