פרדיגמה
פרדיגמה היא היא מושג המתאר לרוב תבנית תודעתית קולקטיבית המהווה בסיס ליצירת דפוסי פעולה משותפים בעלי הנחות יסוד שהן ברובן סמויות. אנשים הפועלים יחד במרחב משותף נוטים ליצור מסגרת משותפת המתבטאת בשפה, בכלי פעולה פעולה, בתיאוריה ובתהליכים, המסייעים להם לתקשר ולפעול יחד.
למרות שמושג הפרדיגמה ביקש בשימושים המודרניים שלו לתאר קבוצת מדענים שפועלים תחת תפיסת עולם משותפת, בשנים האחרונות נעשה שימוש נרחב במילה כדי לתאר היטב את הפעולה המשותפת בארגונים (להרחבה ראה: פרדיגמות ארגוניות). הכח של תופעת הפרדיגמה בארגונים היא שהיא הופכת היבטים רבים למובנים מאליהם, ומאפשרת מתוך כך להתרכז בפעולה המשותפת. מכאן מגיעה גם הבעייתיות שבה - עם הזמן הפרדיגמה עשויה לאבד מן הרלוונטיות שלה, אך קשה מאוד לשנותה. הפרדיגמה מקשה על ארגונים להסתגל ולהשתנות עם השתנות התנאים בסביבה. ולכן הם מועדים לתופעות של קריסה והפתעות בסיסיות.
לעולם לא תשנה דברים על ידי מלחמה במציאות הקיימת. כדי לשנות משהו, בנה מודל חדש שהופך את המודל הקיים למיושן. |
||
– ריצ'רד בקמינסטר-פולר |
רקע
מקורו של מושג הפרדיגמה מצוי בשפה היוונית (παράδειγμα), בה משמשת המילה כביטוי לדפוס או תבנית. המילה היוונית מורכבת מן המילים פארה (παρά, מעבר ל-), ודייקונומי (δείκνυμι לסמן).
השימוש המודרני במושג הפרדיגמה קשור בעבודתו של פילוסוף וחוקר השפה פרדינן דה סוסייר אשר דן בקשרים פרדיגמטיים בתוך השפה. מי שהשפיע רבות על עיצוב המושג באופן בו אנו נוהגים לעשות בו שימוש כיום הוא הפילוסוף לודוויג וויטגנשטיין בעבודותיו המאוחרות והושפע לא מעט מעבודתו של דה-סוסייר.
השלב משמעותי בעיצוב מושג הפרדיגמה נעשה בעבודתו המונומנטלית של תומאס קון המבנה של מהפכות מדעיות. קון, פילוסוף והיסטוריון של המדע, חולל מהפכה בגישה המחקרית ביחס למדע[1]. ספרו של קון השפיע רבות על גישות מרכזיות במדעי החברה והרוח ועל גישות מתקדמות בניהול, גם אם באופן שלא פעם חורג מכוונתו של הספר.
ערכים מרכזיים בנושא זה
אנו בדואלוג עוסקים רבות בסיוע לחברות וארגונים לזהות ולצלוח משברים פרדיגמטיים. להרחבה בנושא מקורות הגישה ניתן לראות את הערכים הבאים:
פרדיגמות ארגוניות
מושג הפרדיגמה הארגונית מסייע בהבנה של אופני פעולה נרחבים ושל גבולות התפיסה בארגונים. הפרדיגמה היא המובן מאיליו של הארגון, שמכוון את האופן שבו הוא פועל וחושב.
עלייתן ונפילתן של פרדיגמות
עלייתן ונפילתן של פרדיגמות הינו התהליך המתרחש כאשר גישה כוללת הופכת לתווך הפרשנות המכונן של קהילת חוקרים, ולאחר מכן כאשר תווך זה מתערער, קורס ומוחלף באחר.