שינויים

קבלת החלטות הינה אספקט מרכזי בבחינת מצב הניהול בארגונים. תחום הידע של קבלת ההחלטות מבקש לסייע למנהלים ונושאי תפקידים בכירים בהתנהלותם למול ההחלטות שיש לקבל, מתוך הצגת מודלים ראויים לקבלת ההחלטות מחד, לצד הצגת משגים נפוצים מאידך. לרוב, לתחום ידע זה מספר בעיות בסיסיות: חוסר רלוונטיות עבור מקבלי ההחלטות עצמם (שכמעט אף פעם לא פועלים לאורו), וחוסר תוחלת באותם מקרים שכן פועלים לאורו. זאת, לאור מספר הטיות בסיסיות הנובעות מהיעדר ההבנה של הצורך ב[[למידה בסיסית]] בתהליכי קבלת ההחלטות. ערך זה יבחן את מקורות תחום קבלת ההחלטות בארגונים ויציב אותו למול גישת הלמידה בתהליכי קבלת ההחלטות.

התחום המדעי של קבלת ההחלטות הינו תחום אינטרדיסציפלינארי הפרוש הנשען על מספר דיסציפלינות מקורות - ה[[ויקי:לוגיקה|לוגיקה]], [[ויקי:סטטיסטיקה|הסטטיסטיקה]], ו[[ויקי:תורת המשחקים|תורת המשחקים]] משמשות כיסודות להנחה כיצד ראוי להחליט ואילו וה[[ויקי:פסיכולוגיה קוגניטיבית|הפסיכולוגיה הקוגניטיבית]] מסבירה מדוע אנשים אינם פועלים בהכרח באופן רציונאלי. בשל ההקשר המדיני ההקשרים המדיניים והעסקיים של תחום זה, הוא יושב לרוב בחוגים של [[ויקי:מדע המדינה|מדע המדינה]] ו[[ויקי:מנהל עסקים|מנהל עסקים]].

* '''השלב הרציונאלי''' - החל משנות ה-50' וה-60' של המאה ה-20, ביקשו חוקרי קבלת ההחלטות להניח מסד ידע ומודלים שבאמצעותם יוכלו מנהיגים ומנהלים לקבל החלטות בתחום אחריותם באופן רציונאלי ככל הניתן החלטות בתחום אחריותם. תחום זה נוצר בעיקרו באוניברסיטאות המובילות בארה"ב ועד היום זוכה לדומיננטיות בסוגיית בשיח אודות קבלת ההחלטות. מודל זה נסמך בראש ובראשונה על הלוגיקה והסטטיסטיקה המציגות את האופן שבו ראוי לקבל החלטות, לכן מדובר במודלים נורמטיביים. * '''השלב הפסיכולוגי''' - הפריצה המשמעותית של הפרופסורים [[ויקי:דניאל כהנמן ועמוס |דניאל כהנמן]] ו[ויקי:עמוס טברסקי|עמוס טברסקי]], היתה בכך שהם הצליחו להוכיח כי באופן בסיסי בני האדם אינם מחליטים כפי שראוי שיחליטו על פי המודלים הנורמטיביים. בהסתמך על תחומים בפסיכולוגיה הקוגניטיבית, ניתחו כהנמן וטברסקי שלל משגים נפוצים ביותר בתהליכי קבלת החלטות. בהיותו מודל תיאורי (דיסקריפטיבי), תחום הידע שיצרו נעשה לרוב שימוש ביצירת מודעות למגבלות והטיות התפיסה האנושיות, על מנת לקרבן לקרב את קבלת ההחלטות למודלים הנורמטיביים. * '''הגישה ההבנייתית - קבלת החלטות כתהליך למידה''' - הפריצות המשמעותיות בתחום חקר התודעהוהלמידה, העבירו את עיקר החשיבה המשמעותית בתחום מניסיון להיצמד למודלים הנורמטיביים או להבנת המשגים המקשים על יישומם, להבנת האופן שבו קבוצה לומדת נושא ומקבלת החלטות לגביו. השלב ההבנייתי נסמך על גישות המחברות את הנחות היסוד בדבר הקיום של [[פרדיגמות ארגוניות|פרידגמות]] או מיינדסט (mindset) ארגוני, את גישות הלמידה בפסיכולוגיה (למשל [http://basecamp.wiki.co.il/index.php/Zone_of_Proximal_development זו של לב וויגוצקי]), ואת ההבנות אודות הצורך ב[[המשגה]] ו[[מסגור מחדש]] ([[צבי לניר]]ואחרים).

האירוע המכונן של תחום קבלת ההחלטות ונלמד הנלמד עד היום באוניברסיטאות, היה רצף האירועים וההחלטות ברמת הביטחון הלאומי האמריקני שהובילו למשבר הטילים בקובה, ובעיקרן תהליך קבלת ההחלטות בבית הלבן במהלך המשבר עצמו.

ההמשגה התיאורטית שערכו המודל שהציבו החוקרים, שחלקם אף היו שותפים בתהליך קבלת ההחלטות ועבודת המטה במהלך המשבר, ייצרה ייצר עיגון ו[[מסגור מחדש|מסגור]] של עקרונות היסוד של תהליכי קבלת ההחלטותבראייתם. עקרונות אלו השפיעו רבות על הצורה שבה אנו תופסים את קבלת ההחלטות המדינית ואת האופן שבו ראוי לעשותה. עקרונות אלו חלחלו גם למסקנות של ועדות החקירה שקמו בישראל לנוכח מחדלים ברמת הביטחון הלאומית, דוגמת וועדת אגרנט.

הטענה המרכזית מטעם מי שהיו שותפים לאורך זמן בתהליכים קבלת החלטות דנה בחוסר התוחלת של מודלים אלו לסייע בתהליך המורכב של קבלת ההחלטות. הפער בין [[סבוך|מורכבות הבעיות]] לבין הפשטניות של המודלים הללו, הופכת אותם לחסרי משמעות. הבעיה היא שלא נוצר על ידי הנושאים במלאכה מודל חלופי שיצדיק את האופן שבו הם פועלים ויסייע להם לטייב את פעולתם.

הדוגמאות של קנדי ושל ווינוגרד וינוגרד מציגות את העיוורון הקיים בגישה זו - אין בה כל הבנה של מושג הלמידה. הלמידה איננה הכרעה בין חלופות, אלא היכולת להבין כי תנאי הידע הקיימים אינם מספקים ומתוך כך לנוע לתהליך של [[פיתוח ידע]] חדש. מתוך [[פרובלמטיזציה|הבעיות הגלומות בחלופות הקיימות]] ניתן לצאת למסע שבסופו נדע כיצד לפעול טוב יותר.

==קבלת החלטת כתהליך למידה== בניגוד לגישה של ברירת החלופות, הגישה ההבנייתית מתייחסת לתהליך קבלת ההחלטות כתהליך שבו מתגבשת בדרג הניהולי תפיסה ביחס לבעיות הנידונות לאפשרויות האופרטיביות-אסטרטגיות הניצבות בפני הארגון. גישת הלמידה מאפשרת להבין מדוע החלטות אסטרטגיות אינן מתקבלות, וכיצד ניתן לשפר את היכולת לקבלן.  בכך, כוחה של גישת הלמידה מצוי בכך שאיננה כופה מודל מסויים על המציאות, אך היא מסייעת בידי הנושאים באחריות להבין את תנאי הידע שלפניהם, ולפעול מתוך עירנות לתנאים אלו. הלמידה מאפשרת להגיע לתנאים משופרים שמתוכם קל לקבל החלטה. הלמידה, מצריכה סביבה פתוחה, ורוחבית, שבה ניתן להעלות את האתגרים הקיימים בפני החלופות הנוכחיות, לשהות ב[[ענן|עמימות]] עד להבנת הסביבה, [[המשגה|להמשיג]] את האתגרים והכוחות הפועלים ולעצב בהתאם את המענה. ההבנה של תהליך קבלת ההחלטות כתהליך למידה והבנייה, מעצימה את יכולת הניהול בארגון לנוכח אתגרים מורכבים.