למידה בסיסית

למידה בסיסית היא שלב הכרחי בהתמודדות עם פער רלוונטיות, הנוצר כאשר ההלימה בין האופן שבו הארגון תופס את המציאות לבין סביבת הארגון נשחכת. למעשה, הלמידה הבסיסית היא הביטוי המדוייק ביותר של מושג פיתוח הידע.

למידה בסיסית מתארת תהליך של פיתוח אופנים חדשים או חלופיים להתבונן על המציאות ולפעול בתוכה.

מקורות המושג

המושג למידה בסיסית נדון לראשונה בספרו של ד"ר צבי לניר "ההפתעה הבסיסית", במענה לסוג הלמידה הנדרש לנוכח מצב של פער רלוונטיות. על פי לניר, הלמידה הבסיסית הינה השלב הקריטי והאחרון בתיאור שלבי ההתפתחות של פער הרלוונטיות.

יחד עם זאת, מבחינת דואלוג, הלמידה הבסיסית היא מצב מתמשך הנובע מתוך תרבות ארגונית המאפשרת לגורמים הפועלים בארגון בחינה, ניסוי וטעיה.

הלמידה הבסיסית (foudamental learning) ניצבת אל מול הלמידה המצבית (incrimental learning) המסיקה דבר מתוך דבר ובשל כך איננה מאפשרת לנוע לכיוון חדש לגמרי, כפי שנדרש במצבים אלו.

התנאים ליצירת למידה בסיסית

כדי לחולל למידה בסיסית יש צורך בתמהיל נכון של ניסויים תפיסתיים ומעשיים ההופך את הארגון לכדי מעבדה דואלוגית:

• מודעות לפער - יש לפרוץ את מרחב ההכחשה, ולהיות מודעים לכך שגישה הקיימת איננה רלוונטית עוד למציאות ולסביבה המשתנה. אחד הכלים המרכזיים לפיתוח מודעות זו הינה פרובלמטיזציה - ערעור של המובן מאליו בארגון.
• נכונות לפרוץ את מסגרות העבודה הקיימות - המודעות לפער איננה מהווה בהכרח גם נכונות לנוע הלאה לפיתוח גישות חדשות. כדי לעשות זאת יש צורך בהעזה ארגונית.
• מרחב התנסות וחיכוך - גישה חדשה חייבת להתבטא במרחב פעולה ממשי, שבו מושגים, רעיונות ותפיסות מקבלים ביטוי מעשי המשפיע בחזרה על התפיסה.