פתיחת התפריט הראשי

מאגר הידע של דואלוג β

עיצוב המערכה

גרסה מ־09:48, 19 בפברואר 2014 מאת Office (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "עיצוב המערכה הוא מושג המתאר את התהליך המאפשר פעולה ארגונית רחבה, מתואמת ומשולבת לאורך זמ...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

עיצוב המערכה הוא מושג המתאר את התהליך המאפשר פעולה ארגונית רחבה, מתואמת ומשולבת לאורך זמן במטרה להשיג תכלית אסטרטגית מרחיקת לכת בסביבה סבוכה. במידה רבה, עיצוב המערכה מוצלח מגלם את המימוש של שלושת עמודי התווך של דואלוג - ניהול בתנאי אי וודאות, פיתוח ידע, ומנהיגות הסתגלותית - ומביא אותם יחד לכדי שלמות של רלוונטיות ארגונית.

תוכן עניינים

מקורות המושג

מושג עיצוב המערכה יונק מן החשיבה הסובייטית של העשורים הראשונים של המאה ה-20 אודות ה"אופרציה העמוקה". נהוג לתאר את ראשית התפתחות החשיבה המערכתית למלחמת האזרחים האמריקנית[1], אך הרעיון הכללי של הפקדת מטרות האסטרטגיה בידי דרגים אופרטיביים, שיחלקו את המשימות בתורם על הדרגים הטקטיים, מיוחס לתאורטיקנים ואנשי-צבא גרמנים ורוסים, שפיתחו אותו הלכה למעשה (ובאופן בלתי תלוי) לאחר מלחמת העולם הראשונה ומלחמת האזרחים ברוסיה, במהלך שנות ה-20 וה-30 ועד מלחמת העולם השנייה[2].

על רקע החשיבה הסובייטית משנות ה-30', עלה בשנים האחרונות תחום המערכה כתחום שמייצר את הגשר והקישור שבין הטקטיקה והאסטרטגיה ולהפך. הרמה הטקטית עוסקת בשאלות של מציאות: (תמרון והפעלת אש). השאלה היא כיצד מפעילים את הכוחות כדי לייצר מציאות פיזיקאלית מסוימת. הרמה האסטרטגית, לעומתה, עסוקה בשאלות מופשטות[3], שלרוב לא ניתן לתרגם אותן באופן ישיר לפעולה במרחב הטקטי. הרעיון המערכתי הוא זה אשר מייצר את מרחב הביניים אשר מסוגל לתפור יחדיו את שני המרחבים.

Cquote2.png

קבוצת קצינים בראשותו של רמטכ"ל הצבא האדום, מיכאיל טוכצ'בסקי, החלה לעסוק בעיצוב הדוקטרינה הצבאית לצבא האדום החדש. נקודת המוצא של הקבוצה בעבודתה הייתה כי יש צורך לא רק בתיקוני אד-הוק של תיאוריות הלחימה המוכרות להם מהתנסותם בשדות הקטל של מלחמת העולם הראשונה, אלא יש לפתח תיאוריית מלחמה חדשה. החדשנות של אותה קבוצה מוסברת גם באווירה הכללית של ניתוץ מושגי העבר - אווירה שאיפיינה את שנות ה-20 בברית המועצות המהפכנית כמעט בכל תחומי הידע. באותן שנים עשו הסובייטים מאמץ גדול ליצור מדע, חשיבה ותרבות, ייחודיים משלהם. בהשארת כל אלה נוצרה התיאוריה של "האופרציה העמוקה". בשפה העברית המושג "אופרציה מתרגם למושג "מערכה", ומכאן מתבקשת זהות בין "אופרציה" לבין "מערכת" או "מערכתיות"... ניתן למצוא בתיאוריית "האופרציה העמוקה" רעיונות שהיום היינו מכנים אותם כמערכתיים. לכן יש אפוא הצדקה לכנות את תיאוריית "האופרציה העמוקה" בשם תיאוריית "המערכה העמוקה". זו תיאוריה מערכתית במובן זה שהיא עונה על ההגדרה המילונית של "איכות של שלם שהיא מעבר לצירוף החלקים המרכיבים אותו". גלומה בה ההנחה כי השלם האופרטיבי הוא יותר מסך כל החלקים הטקטיים המרכיבים אותו.

Cquote1.png
מאמנות אופרטיבית לחשיבה מערכתית - ד"ר צבי לניר, עמ' 12.

ההתמרה של מושג המערכה לעולם הארגוני איננה מובנת מאיליה, ויש לה קונוטציות "בטחוניות" נוקשות ובעייתיות, אך ההיכרות שלנו בדואלוג עם אופן השימוש במושג בארגונים, מביא דווקא את המובנים הרכים והלא-היררכיים של עיצוב המערכה.

עיצוב, תכנון וניהול המערכה

נהוג לחלק את הניהוג המערכה לשלושה שלבים:

עיצוב

השלב שבו מבינים מחדש את גבולות המערכת ומשרטטים אל תוכם את יעדי וגבולות המערכה. שלב זה הינו תפיסתי, ומתקיים לרוב במרחב חשיבה פתוח. בתהליך זה נוצרים המושגים שישמשו את המערכת לפעולה שילובית (מייצרים את ההבנה המשותפת של האתגר והמענים) ובהמשך לתכנון התהליכים.

תכנון

בשלב זה אנו ההבנה והמושגים המשותפים הופכים לתכנון ארגוני ביחס למשימות שיש לקדם כדי להוציא לפועל את המערכה. שלב זה משפיע במידה רבה גם על יעדי המערכה משום שהוא מבהיר את מידת היכולת הארגונית לקדם את היעדים המערכתיים.

ניהול

שלב הניהול מבטא את הרגעים שבהם המערכה מתנהלת בשיאה, ויש להכריע בפרקי זמן קצרים מאוד על המשך פיתוח התהליכים. שלב זה, שרלוונטי מאוד בחשיבה הצבאית (זהו השלב של הפיקוד תוך כדי הקרב) הינו לרוב פחות רלוונטי לחשיבה הארגונית, אך ניתן למצות מתוכו לא מעט אלמנטים שיסייעו גם לארגונים אזרחיים לפעול בשגרה.


לקריאה נוספת

  • Operational Design: Promise and Problems - מאמר הסוקר את הפתחות מושג עיצוב המערכה, ואת ההזדמנויות כמו גם הקשיים הגלומים ביישומו.

הערות שוליים

  1. צבי לניר, "מאמנות אופרטיבית לחשיבה מערכתית", מערכות 352-353, 1995, עמ' 5.
  2. שם, עמ' 6.
  3. דוגמה לכך ניתן לראות בהגדרת מטרות מלחמת יום הכיפורים על ידי נשיא מצרים סאדאת - "לערער על תורת הביטחון הישראלית", בתוך אנוואר אל סאדאת, "סיפור חיי", עמ' 250-252.