המתח בין המרכזיות של החוסן לבין אי היכולת להציב אותו כמשימה ניהולית הביא אותנו להניח במרכז מפת הידע את השאלה: האם המתנ"ס הוא בעיקרו ספק שירותים או מרכז קהילתי?
ב-29 באוקטובר התקיים חצי יום למידה בנוכחות מנהלי מנהלים קהילתיים במחוז ירושלים ונציגי מכון ראות ו-דואלוג בנושא קידום חוסן קהילתי. היום כלל יחידה של חילוץ הידע המעשי אודות האופן שבו המנהלים מקדמים חוסן קהילתי, הצגה של מודל לקפיצת מדרגה עירונית מצד מכון ראות, וכינוס של התובנות לכדי פריים מארגן. להלן יפורטו התובנות מיום הלמידה, וכן רפלקציה על תהליך הלמידה עצמו.
איך עושים חוסן קהילתי? – תובנות מיום הלמידה
אחת מהנחת היסוד המרכזיות שעלו בדיון היתה שחוסן קהילתי הוא מצב מתמשך אותו נדרש המרכז הקהילתי לקדם. חשיבותו ומרכזיותו של החוסן באה לידי ביטוי בפעילותו המתמשכת של המרכז הקהילתי, ולא רק ביחס למתרחש בשעות חירום. עם זאת, מאחר והחוסן הקהילתי הוא חמקמק וקשה לזיהוי, הוא איננו מוצב כמשימה ברורה של המרכז הקהילתי והעומדים בראשו, ולא נמדדת מידת ההצלחה בהשגתו. חוסר היכולת למדוד או 'למדל' את נושא החוסן נעוץ בין השאר בייחודיות של כל קהילה.
המתח בין המרכזיות של החוסן לבין אי היכולת להציב אותו כמשימה ניהולית הביא אותנו להניח במרכז מפת הידע את השאלה: האם המתנ"ס הוא בעיקרו ספק שירותים או מרכז קהילתי? שאלה זו היא במידה רבה הבחנה בין הסמכויות המוטלות על המרכז (לספק שירותים ראויים לאזרחים) לאחריות המרכז ביחס לחוסן הקהילתי (בניסוח אחר ניתן להבחין בהבדל בין מנהיגות לסמכות). למרות שמתקיימת אי-הלימה בין הסמכות והאחריות (למשל – מנהל שגורם למנתנ"ס "לתקתק" כמו פס ייצור, אבל לא מחולל בכך את הקשרים הקהילתיים) יש כאן גם הזדמנות לניגודיות משלימה. למעשה, השירותים הניתנים לאזרחים הם האמתלה ליצירת הקשרים בין התושבים למרכז ובינם לבין עצמם.
הסמכות והאחריות הניהולית של המרכז הקהילתי: מוכנות תשתיתית לחירום – בצד של הסמכות ואספקת השירותים קיימים גם לא מעט מחויבויות של המתנ"ס ביחס לאירועי חירום אותן יש לקדם בימי שגרה:
- מיפוי של האוכלוסייה בסביבה (למשל – זהות ומיקום הנזקקים, המתנדבים הפוטנציאליים, וכיוב') וארגון תיקי המידע באופן נגיש ומיידי;
- הכנות לוגיסטיות לשעת חירום ("מְכוֹלת חירום"/גנרטור/ציוד חילוץ וכיוב').
- יצירת תרגולות ומודעות בקרב צוות המרכז ופעילים בולטים בשכונה.
המרכז הקהילתי והחוסן הקהילתי
החוסן, כפי שעלה בסדנה, מבוסס בראש ובראשונה על ריבוי הקשרים בתוך הקהילה וחוזקם. הקשרים הללו נוצרים ב-ארגון עצמי. יכולת ההתארגנות של הקהילה קשורה מצד אחד ביצירת המפגשים, ומצד שינוי ביצירה של אתוס משותף. אחריותו של המרכז ושל העומדים בראשו ליצור את שני הנדבכים הללו – יצירת התשתית הקהילתית על ידי האצה של כמות ואיכות המפגשים והקשרים בין התושבים במסגרת השירותים אותם מספק המרכז; וסיוע בזיהוי ויצירת התכלית המשותפת הקשורה בפוזיציית המנהיגות של המרכז הקהילתי. בשני ההיבטים הללו, יש צורך בקשב רב – הנחת היסוד היא שהקהילות קיימות, ויש לזהות אותן, להעצים אותן ולתת מקום ליוזמות שצומחות מקרב התושבים (תוך כדי זהירות מיצירת כפייה מלמעלה למטה שתפגע בחוסנן). במידה רבה, קיים כאן פרדוקס בסיסי של המרכז הקהילתי – השאיפה היא שהקהילות יתקיימו ויפעלו בלעדיו, ותפקידו הוא להיות מחולל, מאפשר, מעצים ומלווה בעת הצורך בתהליך היצירה הזה.
ההעצמה של הקהילה מתקיימת בכמה רמות – מהעצמה וטיפוח של הפרטים בקהילה כך שיובילו מהלכים מדעת עצמם, דרך חיבור של האנשים אחד לשני, וכלה בחיבור שלהם לגורמי סמכות נוספים במערכת. מאחר והקהילה היא תמיד רב-גונית, בניסיון לחבר בין אנשים עולה החשיבות של מפגשים אינטר-דיסיפלינריים/ רב-תכליתיים – כאלו המביאים יחד גורמים מהקשרים שונים ומשרתים על ידי כך מספר מטרות שונות. בנוסף, השאלות המרכזיות במערכת הפתוחה הקהילתית אינן נוגעות רק למיצוי הנכסים הקיימים אלא גם ליצירה ומיצוי של נכסים חדשים. לכן, יכולתו של המרכז לזהות, לגשת ולרתום גורמים מגוונים מקרב הקהילה ומקרב הממסדים השונים חיונית לחוסן הקהילתי בשעות שגרה ובחירום. יכולת זו, הנובעת ממיקומו של המנהל הקהילתי בין הממסד לבין הקהילות והתושבים, הינה בעלת ערך ייחודי בהקשר הישראלי.
בנקודה זו, ניתן לממש את הניגודיות המשלימה עליה דיברנו: על אף שהמתנ"ס הוא מוסד ציבורי, שנמצא בתחתית מערכת היררכית שלטונית (החברה למתנסי"ם, משרד החינוך, עיריית ירושלים), ועל אף שתכליתו היא בינוי קהילה, בינוי הקהילה מחייב את המרכז הקהילתי לדינמיקה דומה לזו של יזם עסקי. המתנ"ס חייב לייצר לעצמו הזדמנויות חדשות תוך חשיפה לקהילות ולפעילויות חדשות שהם מעבר לאזור הנוחות שלו. על ידי כך ניתן למקסם את הנוכחות והרלוונטיות של המתנ"ס ביחס לאדוות הקהילתיות שסביבו.
ולבסוף – הנוכחות של המרכז הקהילתי ועצמתן של הקהילות נבחנות בעת צרה, אבל הצרה היא גם הגורם שמייצר את החוסן. לכן, והחשיבות של מיצוי 'צרות קטנות' היא קריטית, אף על פי שקשה עד בתי אפשרי לחולל אפקט דומה באופן מלאכותי[1]גם הספרות התיאורטית אודות מערכות, דנה ביכולת של מנהלים ליצור 'חיסון' של המערכת באמצעות כניסה מבוקרת למרחבים … Continue reading. בשעת הצרה המרכז הופך לכתובת הן עבור המתנדבים והן עבור אלו הנזקקים לעזרה, מעצם היותו נטוע במקומו. ניהול נכון של ה"כתובת" הזו, יסייע למצב את המרכז כמרכז קהילתי גם בהמשך.
לסיכום:
- החוסן הקהילתי נדרש במשך כל השנה, אך הוא מתגלה באופן ברור בשעת צרה. הצרה, בתורה, תורמת ליצירה והידוק של הקשרים והחוסן.
- הנוכחות והחיכוך שהמרכז מסוגל לייצר במשך כל השנה היא האמצעי שלו לשזור את הקשרים שמייצרים לאורך זמן ובעת חירום חוסן קהילתי
- בסמכות המנהל נמצאת הכנת תשתית לוגיסטית, במידת יכולתו, ותסייע להציב באירועים שעשויים להתפתח, את המנהל כמרכז חירום קהילתי.
- המיצוי של האמצעים של המנהל, והרתימה של שאר הגורמים במערכת מצריך הבנה חשיבה מערכתית והבנה וייחודית של האתגר והקהילה, לצד יכולת לנהל ולהנהיג את התהליכים הללו.
רפלקציה על תהליך הלמידה
בתחילת היום דנו בנושא המרפסת ורחבת הריקודים – הצורך להישאר כל הזמן במקום שבו הדברים מתרחשים בפועל, לצד נוכחות (תפיסתית) במקום ממנו ניתן לראות תמונה רחבה ומערכתית של ההתרחשות. סדנת הלמידה התחילה גם כן מרחבת הריקודים – התחלנו מחילוץ של הידע המעשי הרב בחדר, וניסינו להמשיג (להפוך את האמירות למושגים ברורים) אותו על הלוח. לאחר מכן ארגנו את המושגים לפי שכונות, קרי – לפי היגיון מארגן משותף.
לאחר מכן עלינו למרפסת. למידת המודל של מכון ראות, המסמן את ה'מקומי' ככתובת הקריטית לחוסן ולשגשוג ברמה הלאומית חידדה הפער בין ההנחה הרווחת שחוסן תלוי בגורמים הממשלתיים (משרדי הממשלה, כוחות הביטחון וכיוב') לבין הניסיון והידע המעשי הרב שבידי המנהלים של המנהלים הקהילתיים ביחס לאתגר החוסן.
ההצגה של מפת הידע המאורגנת בסוף התהליך תרמה לדעתנו ביצירת כינוס סביב הבנות משותפות שגם עושות מעט סדר באתגרים.
לבסוף, התהליך לא מתחיל ובוודאי שלא נגמרי בסדנה או במסמך החילוץ הנוכחי. המושגים המוצגים במסמך צריכים לעבור ניכוס על ידי הפועלים בתחום, על ידי ניסויים ויוזמות בתחום פעילותם. המסמך הזה מבקש אמנם להעמיק את ההבנה של האתגרים והדרכים להתמודדות עמם, אבל יש בכך מרכיב של אשליה – רק ניסויים מעשיים בהשראת האמור במסמך זה יכולים להפוך את האמור בו לפרקטיקות שגורות וברורות.
להמשך למידה וקריאה
- להמשך קריאה בנושא ההבחנה בין אתגרים מורכבים/סבוכים/כאוטיים ניתן לקרוא הערך על מסגרת קינפין באתר זה.
- המצגת של מכון ראות נמצאת כאן, המסמך הנדון כאן, כמו כן ניתן לראות בהקשר זה את מסמך מכון ראות בנושא רשת חוסן אזרחית.
- מפת הידע של הכינוס ניתנת להורדה מכאן
References
אודות המחבר
