החשיבה הארגונית הקלאסית מתבוננת על החזון כעל תמונת מציאות רצויה אשר נדרשת לארגון כדי לדעת הארגון הולך (מה שמכונה "כוכב צפון"). סוג החשיבה הזה רלוונטי כאשר מתמודדים עם שאלות מהעולם הפשוט, אך הוא כושל למול בעיות סבוכות בהן רכיב ההתהוות נמצא במרכז. מול בעיות מן הסוג הזה ארגונים מתקשים לנסח חזון בעל משמעות ("להיות הארגון המוביל ב…" לא נותן באמת כיוון) וגם אם זה מנוסח הוא הופך לפלקט על הקיר ולא ממלא את יעודו.
דווקא במרחבי אי-וודאות חשיבותו של החזון עולה, אבל של חזון מן הסוג השני, הלא לינארי. חזון זה לא נובע מתמונת מציאות ברורה, אלא מהצהרת כוונות משמעותית ביחס למציאות המשתנה. כאשר המציאות הופכת סבוכה ואף כאוטית, לא נותר לארגון אלא להאמין בכחו לפעול ולהניע את המהלכים וכאן החזון קריטי להצלחה. במובן זה, החזון הוא בגדר רעיון מארגן ומחולל ממנו מתחילים ולא נקודת סיום.
מבט מחודש זה, בהמשך למודל לניהול האפקט המערכתי, יבחן את החזון לא כתמונת מציאות שהארגון מחוייב להשגתה בצורה שבה נהגתה, אלא כברית ממושכת עם המציאות לקידום עניין מסויים. לכן החזון אינו רק מראה אלא גם חוזה. במובן זה, החזון הוא תנאי הכרחי לפיתוח תהליך משמעותי ומתמשך עם המציאות כהצהרת כוונות למולה, ועל כן הוא לא משמש רק פנימה אלא גם החוצה.
אבל כמו חוזה, או ברית, יש גם תנאים שבהם הברית מופרת. שלא כמו חוזה, שתנאי ההפרה שלו קבועים מראש, תנאי ההפרה של ברית מתפרשים לפי ההקשר המחודש, מאחר והברית היא בבסיסה אינטר-פרסונלית, ולא משפטית-מילולית. הפרת הברית בהקשר החזון מצויה באותו מקום שהמציאות טופחת על פניו של הארגון, ומוכיחה כי להצהרת הכוונות שלו אין תוחלת; המציאות מוכיחה כי היא בגדה באמון ומובילה להפרת הברית.
ברמה הפנימית, תכלית החזון היא לא רק תכנו אלא ההזדמנות שהוא מכיל לקידום שיח חזוני בארגון . בהמשך לביקורתו של מינצברג על תכנון אסטרטגי שמעקר את החשיבה האסטרטגית ניתן לטעון כי מהות החזון היא לא בכך שהוא נוסח ואף לא בתהליך הניסוח שלו (שהוא אירוע שכדאי לנצלו לטובת רתימת הארגון) אלא בכך שהוא נוכח גם כשלא מזכירים את החזון. הנוכחות הזו נעוצה בשאלה האם בארגון קיימת חשיבה מעבר לאופק וכיצד ניתן להמשיך ולפתח חשיבה זו.
אודות המחבר
חזון או ייעוד או תכלית או מטרה – מבחינתי הם כוכבי צפון שמאפשרים התארגנות מלמעלה ו- "התארגנות עצמית" להשגתם. ללא הגדרה לא יכולה להיווצר היתהוות. אבל, חזון איננו תורה מסיני: כשהיזון חוזר חיובי מלמד על הזדמנות לשדרג את החזון ולשכלל אותו, יש להיות עירניים להזדמנות, וליטול אותה בשתי ידיים…
קשה להתווכח עם מומחה כמו פרופסור יחזקאלי אבל הייתי מפשט את הרעיון ויישומו לעבודת היועץ הארגוני כ – "היה גמיש"!!! [אל תכבול את עצמך ואת אנשי הארגון למתווים שאינם ניתנים לכיפוף]
אפשר לקצר ולומר בפשטות שעדיף להיות גמישים
לאור הערותיכם הוספנו את השורות הבאות:
גבי מדבר על הגמישות, אבל במידה רבה דווקא הנוקשות החזונית היא ערך לא פחות מהגמישות. לאחרונה עבדנו עם גוף עסקי שההצלחה שלו בשוק נובעת מכך שהוא גוף שמרני למדי שמצליח לקדם מותגים לאורך שנים בזמן שכל המתחרים שלו נעים ממותג למותג ומאופנה לאופנה.
חזון ארגוני הוא צמצום המציאות הארגונית המשמש ככלי להתמודדות עם מציאות כיאוטית.
לחזון אין ערך לכשעצמו ומרגע שהוא עובר תהליך פטישיזציה הוא מאבד מיכולתו להיות כלי דיאלוגי.
חזון הוא כלי המצמצם את היכולת הארגונית לתנועה ומקבע את המסגרת הפרשנית דרכה רואה הארגון את כלל המציאויות שלו.
הייתי מנסה לחשוב על האפשרות של יצירת מספר חזונות ארגוניים. הייתי בודק הבדלים בין חזון פרטי לחזון כללי. הייתי בודק הבדלים בין חזון של חודש אוקטובר לזה של נובמבר… וככלל הייתי לומד מהחזון יותר על מי הארגון רוצה להיות ופחות על מה הוא צריך להיות או שיהיה…
תחשבו רגע על גבר ששואף להינשא למישהיא שדומה לשחקנית הקולנוע הכי יפה ופופולרית כיום, האם לא צמצמנו את מירב ההיזדמנויות המצפות לו מעבר לסיבוב?
מצד שני אם לא יחלום ,ישאף, יקווה למישהי – גם כאן צפוי שמירב ההזדמנויות לא יצפו לו מעבר לסיבוב .
וכאן אנחנו עוסקים במוחשי, מעניין איך נתמודד עם רעיונות מופשטים ולא לגמרי סגורים.
אני ,בעבודה עם הארגון ,מצליח להראות בדרך כלל שבאופן טבעי הולכים על חזונות הקשורים בסטראוטיפים , או להתמודד בעתיד עם המלחמה שהייתה. ואז להניע אותם לבחון אופקים חדשים ואז הם נפתחים מתחילים לחשוב על חזון פתוח גמיש שנותן מענה לערכים שנראים להם חשובים .וגם מוכנים להיות מופתעים ולהתמודד עם תסריטים עליהם לא חשבו
הייתי מוסיפה שהחזון הוא 'כלי' לפתח 'תודעה מוטת עתיד' (ו'פעולה מוטת עתיד'). החשיבות היא בקישור שנוצר בארגון בין החזון לבין הפעולות בהווה, קישור המעצב את הלמידה הארגונית שהמאמץ המרכזי שלה קשור ליכולת ליידע משהו שטרם חווינו, ללמוד את שטרם התנסנו בו. הקישור הדינאמי והמתמשך בין העתיד להווה מאפשר לארגון את המרחב האינטלקטואלי לחפש, לגשש (probing) ולנסח פוטנציאל עתידי (זה מחייב כמובן שהחזון יהיה עמום וכללי וכו'..). מהי אסטרטגיה בגישה זו? פעולה בהתהוות המייצרת פוטנציאל לעתיד (תנאים המקרבים אל החזון). לעצב למידה גילויית (היוריסטיקה) הוא אתגר ענק; מה שארגונים רבים מחמיצים הוא לא את עצם זה שנדרש חזון, אלא את התפקיד שלו בעיצוב הלמידה בהווה.
לצערי רק היום, באיחור של שנתיים… נחשפתי לדיון המעניין בשאלת החזון. העניין שלי בנושא וחשיבותו הביאו אותי להגיב.
לעולם יהווה החזון הארגוני חלק מאבני היסוד של ארגון מתקדם. הוא מצפן ומגדלור לאורו מתנהל הארגון – הכרזה על כיוון כללי.
אני רוצה להגיב על שכתבו קודמי, תוך שימת דגש על ניסוח – ניסוח הניסוח.
בשאלת החזון, נראה לי שחשיבות רבה נוגעת לניסוחו של החזון ומכאן נגזרת ההתיחסות אליו. בהיותי מעורבת בחינוך בתחומי עשייה רבים (ניהול בי"ס ניסויי, פיקוח על מוסדות חינוך, מנהלת תכניות ייחודיות, מדיגמה, מנחה מנהלים, מלמדת הכשרת מנהלים וכיום באגף מו"פ ניסויים ויוזמות במשרה"ח) נקלתי לא אחת במשפטי חזון התלויים על קירות בתי הספר- משפטי החזון ארוכים כ"אורך הגלות", מרכבים ויש בהם ערבוב מושגים- חזון+אסטרטגיה+מחוייבות+תוצר – דמות הבוגר ..) ומכאן, שההתיחסות לחזון סופו שהוא מקשט את קירות ביה"ס ואין מחוייבות לעמוד בה.
אני מתחברת מאוד מאוד לדבריה של עינת גפני גולדשטיין המדברת על חזון ככלי לפיתוח תודעה מוטת עתיד ונבדק מולו כל העת.
משפט החזון מהווה תמיד הכרזה לעתיד נבחר. חתירה למשהו מעורר כמיהה, שאיפה נעלה מעוגנת במגמות עתיד. עליו להיות קצר וכמוהו כמשפט "סלוגן" קל לזכרון, הנחרת בזכרון הקולקטיבי של הארגון שכל הקשורים אליו וכל עשייה נבדקת לאורו.
בניימין זאב הרצל אמר בחזונו- בארץ ישראל תקום מדינת היהודים. בן גוריון קרא להתיישבות בנגב אמר – מדינת ישראל אינה סובלת מדבר בתוכה.אם המדינה לא תחסל את המדבר- עלול המדבר לחסל את המדינה.
בספר לנצח נבנו, מוצגות חברות "נצחיות" הפועלות לאור חזון ברור וקצר, עליו נבנית כל דינמיקה, נגזרת המחוייבות ונבנית התכנית האסטרטגית. כל העובדים יודעים את משפט החזון ופועלים לאורו.
על בסיס הכרזות אלה נבנות פרשנות ונגזרות באופן ברור המשמעויות הפרטקיות עד כדי יצירת תמונת עתיד בהירה של הארגון במיטבו. והשלב הבא בניית תכנית אסטרטגית למימוש (כולל לו"ז ומדדים ברורים של ההישגים המצופים).