נכון בטווח הארוך, מפחיד בטווח הקצר

כיום אני בן 40. ברור לי שאני חייב לבסס עצמי כיחידה עצמאית בשוק העבודה, בטח עד שאהיה בן 50. זה הזמן של 10 שנים.

מבחינתי זהו עשור הזהב מבחינת המימוש המקצועי שלי. הייתי יכול להמשיך לגרור רגליים בין מקומות העבודה השונים ובמקרה הטוב הייתי מצליח לשמר שכר של כ- 10000 ש"ח עד היציאה לפנסיה. אבל אלה הם חיי, אין הזדמנות שניה. יש בי ייחודיות שזה יהיה חטא לא למצות אותה. יכולות החשיבה הצידית שלי, הקישוריות, הטולרנטיות וכו' הן האיכויות שרבים אוהבים לנפנף בהן כאכויות המפתח של המאה ה21. אני חייב להביא אותן לידי מימוש. יתרה על כך, אני לא אגשים את יכולות ייחודיות אלה, הן יאבדו מאונן. כלומר המימוש והיישום הם סגירת מעגל של טעויות אלו.
זה מרגיש כמו שליחות.
אבל כדי להגשים את רעיון המיזם אני צריך לשאת סיכון כלכלי גדול. אני בעל ואבא לשני ילדים והמחשבה שאהיה צריך לרדת האמת ההשתכרות שלי מ 10000 ל 5000 ומטה בטווח זמן קצר עד לא ידוע היא מטרידה מאד.
למיזם יש בני ערובה – אשתי וילדיי.
דילמה.
מעולם לא היתה למושג הזמן משמעות כה גדולה בתכנית חיי. להמשך קריאה