שאלות בנושא קבלת החלטות – תגובת ירון אזרחי לדואלוג

לאור הפוסט שעסק בשאלות של קבלת אחריות לאור פולמוס דרוקר-עמידרור קיבלנו את תגובת פרופ' ירון אזרחי שדנה בסוגיית קבלת ההחלטות ואנחנו מפרסמים אותה כלשונה. תשובת דואלוג נמצאת בפוסט "לא ברירה בין חלופות אלא היתוך לכדי הבנה חדשה".

העיסוק בשאלת היחס בין החלטות, ידע, מציאות, למידה ואחריות מאד מעניין, חשוב וקשה. יש חשיבות גדולה גם להבנת ההבדלים בדינמיקה של החלטות בהקשר הצבאי ובזה המדיני, והקשר ביניהם כאשר ההקשרים חופפים בזמן ובמקום.

לכן המאמר על קבלת ההחלטות חשוב כל כך כפתיח לדיון מתמשך ורציני בנושא רב צדדי ומורכב זה. אני כמובן תומך לגמרי בחשיבות ההמלצות העולות מן הפוסט של יותם המדגישים את הצורך בגישה דינמית, לדחייה של מבנים היררכים של החלטה, לתהליכי למידה זורמת ולחשיבות של צוותים הטרוגנים השותפים לתהליך גיבוש החלטות, מדיניות ולאחריות. להלן כמה הערות המשקפות את עמדותי בכמה עניינים:

1. בין אם קוראים לזה ברירה בין חלופות או שם אחר אני מאמין בחיוניות של פתיחת יריעה רחבה והתמודדות עם חשיבה וקווי פעולה אלטרנטיביים.
2. חשוב להדגיש שכל כיוון מחשבה קשור לא רק במפת הידע אלא בשיקולים מודעים או לא מודעים על מה חשוב ומה טפל ואיך צפויה כל החלטה להשפיע על חלוקת הכוח לפעול וחלוקת הקרדיט או האשמה על פעולה עתידית. לשון אחר – אי אפשר להתעלם מהנחות המשתתפים לגבי חלוקת הכוח, ההשפעה ותוצאות אחרות של כל קו החלטה או פעולה. אני מדגיש כאן את ההיבט הנורמטיבי של שיקולי המשתתפים.
3. יש לשים לב להצעות החלטה שבמקום לקדם מטרה צבאית או מדינית באות בעצם לגונן על מקבלי ההחלטות.
4. למידה לדידי אינה רק ענין של מידע וידע אלא גם של היחסים בינם לבין סדר המטרות המפורשות והסמויות של המשתתפים בגיבוש ההחלטות. לעיתים קרובות דגשים שונים על חלקי מפת הידע מסתירים מאבק על מטרות ותחומי אחריות.
5. חסר לי במאמר פירוט יותר סובסטנטיבי של מה זו למידה בסוגים שונים של הקשר בצמוד למרחבי זמן קצרים מאד, קצרים, וארוכים.
6. מה זה בערך או בדיוק "מערכת פרשנית רחבה וטובה יותר" ?. אני סבור גם שמחשבות פרועות בהקשר הדיון (אולי לזה אתה קורא גישה שרירותית) יכולות לשכלל מיקוד על גירסאות סבירות יותר.
7. בהקשר המדיני עוד לא נולד הפוליטיקאי שלא חושב על דרכי מילוט מאחריות לתוצאות לא רצויות והטלתם על חבריו, על הצבא או על אנשי מקצוע.
8. לדאבוני יש כנראה קורטוב של אידאליזם אוטופי באמירה בפוסט לפיה – "מתוך הנשיאה המשותפת באחריות, נוצרת שותפות שהיא הכרחית לפיתוח למידה ממושכת לאור האתגרים הקיימים. רק מתוך למידה משותפת בזמן אמת ניתן גם לפרוץ את מחסום הקיבעון…"
9. צריך גם לקחת בחשבון שבקבוצת שותפות כזאת יש מקרים של groupthink או שאישיות כריזמטית סוחפת יכולה לעוות את החכמה המצטברת של הקבוצה. לפעמים זה יכול להיות אפילו לטובה כמו כאשר רוברט קנדי שהפך את חוות הדעת של קבוצת היועצים המצויינת של הנשיא אחיו כאשר הציע לקרוא לתוך מכתבו של חרושצ'וב משמעויות שלא היו בו ומנע מלחמת עולם שלישית בזמן משבר הטילים בקובה.
10. לבסוף שאלה מתחכמת – איך אנו יודעים מתי אנו לא יודעים ואיך נבין מתי אנו לא מבינים?
11. הבה נמשיך…

לקריאת הפוסט הקודם בסדרה

לקריאת המענה לתגובה

ירון אזרחי הינו פרופ' אמריטוס למדע המדינה באוניברסיטה העברית, לשעבר מראשי המכון הישראלי לדמוקרטיה, וגם קרוב משפחה.

אודות המחבר

ירון אזרחי כל הפוסטים של ירון אזרחי