אחד המושגים שזכו לעדנה בעקבות משבר הקורונה הוא "ברבור שחור" – מושג שפותח על ידי נאסים טאלב בסדרת ספרים בעשור האחרון. אבל גם טאלב עצמו, ורבים אחרים סבורים שמגיפת הקורונה איננה בגדר ברבור שחור. היו שהציעו שזה בכלל ברבור לבן או פיל שחור (מה?!).
בקיצור – מה הם ברבורים שחורים, מה הקשר לפילים ולמה האבחנה הזאת בכל זאת חשובה?
ברבור שחור
כל הברבורים לבנים, כך סברו יושבי אירופה משך אלפי שנים. אבל מסע לאוסטרליה במאה ה-17 גילה לאדם הלבן כי ישנם גם ברבורים שחורים, וכי הקביעה הכללית חסרת שחר. בהשראת אגדה פילוסופית-אורבנית זו, אותה הציג הפילוסוף הסקוטי דיויד יוּם הפך המושג ברבור שחור לתיאור של תגלית או אירוע שקיומם לא ידוע לנו, או שסיכוייו להתרחש מוערכים כבלתי סבירים, אך השפעתם על המערכת ועל הנחות המוצא שלנו מרחיקות לכת. מי שאחראי על הפיכת המושג למרכזי בחשיבה הכלכלית של העשורים האחרונים הוא הכלכלן וההוגה נאסים טאלב, שגם כתב ספר פופולארי הנושא את שם זה (ברבור השחור – השפעתו המטלטלת של הבלתי צפוי על הכלכלה והחיים).
כדי להמחיש את בעיית הברבור השחור, טאלב מביא משל לתרנגול ההודו שבמשך 1,000 ימיו הראשונים זוכה לטיפוח מסור מצד בעליו וחושב שאדוניו ימשיך לשמור עליו גם בעתיד. אלא שביום ה-1,001 תרנגול ההודו עולה על השולחן בחג ההודייה. הנטיה האנושית להיקשים מסוג זה מתבררת כהרת אסון כאשר מדובר ב"ברבורים שחורים" המתרחשים בתוך סביבה אנושית מורכבת שתוכננה לפעול במציאות של אירועים צפויים ולא של אירועי קיצון בסבירות נמוכה. טאלב עשה הון תרבותי וכלכלי נכבד על בסיס הכרה זו במהלך המשבר של 2008.
אז מדוע אם כן מגפת הקורונה איננה ברבור שחור? לכאורה מדובר בדיוק באירוע קיצון שלא נמצא בטווח התחזיות של מדינות ושל עסקים, והשפעותיו הרות גורל.
מדע פילים
נאסים טאלב טוען באופן שיטתי כי התפרצות מגפת הקורונה בשלהי 2019 איננה בגדר ברבור שחור. טאלב כותב על אפשרות התפשטות מגיפה נגיפית עולמית בספרו מ-2007, מדינות מזרח אסיה כבר חוו מספר התפרצויות נגיפיות ממשפחת נגיפי הקורונה בשני העשורים האחרונים ולכן מן הראוי לחשוב על כשל ההיערכות שלנו למגפה. אם כן, השימוש במושג ביחס לקורונה הוא בגדר תירוץ לכשל ההיערכות של מדינות וחברות. טאלב טוען על כן כי מדובר בברבור לבן – תופעה שכולנו היינו אמורים לדעת שעשויה להתקיים בסבירות גבוהה בעידן הגלובאלי.
כנגדו, דייב סנואדן (היוצר של מסגרת קינפין מהפוסטים הקודמים), טוען כי אמנם האפשרות של מגיפה עולמית לא מפתיעה אותנו בעצם קיומה. אבל הפער בין הידיעה על קיום האפשרות לבין ההכרה בהשלכותיה ובצעדים הנדרשים הופך את התופעה ל״פיל שחור״. כולנו התעלמנו ״מהפיל שבחדר״ מה שהופך אותו ל״פיל שחור. סנואדן במידה רבה מעתיק את הדיון מהשאלה האם ניתן להעריך כי קיימת סבירות להתפתחות מגיפה עולמית בעידן הגלובלי (כן, אפשר) לבין שאלת המודעות שלנו, והיכולת שלנו להיערך כראוי.
הברבור והפיל שונים אם כן ברמת ההיכרות שלנו איתם – את הברבור כלל איננו מכירים, ולכן איננו כלל ערוכים להגיב להופעתו הפתאומית. את הפיל אנו כבר מכירים לפחות במעומעם, אך בוחרים – במודע או שלא – להדחיק את קיומו, ורק לקוות שימשיך לעמוד במרכז החדר בלי לזוז.
אבל נראה שאפשר לטעון טענה מורכבת יותר על המשבר הנוכחי.
כשפיל הופך לברבור
הדיון שניהלנו עד כה היה ברובו תיאורטי. האבחנה בין המושגים טובה אולי לבירורים מושגיים או לקרבות טוויטר, אבל בסופו של דבר מרבית הממשלות והחברות חוות את המשבר הזה כברבור שחור – אירוע שניצב מעבר לטווח הראיה של התחזיות והתרחישים, אך השפעותיו קטסטרופליות.
לכך צריך להוסיף הבחנה נוספת על הייחודיות של הקורונה על פני התפרצויות קודמות שהעולם הגלובאלי חווה (החל מהאיידס של שנות ה-80, דרך האבולה, וכלה ב-SARS וב-MERS של שנות ה-2000). נגיף ה-HIV דומה במספר אופנים לקורונה. הוא אמנם קטלני מאוד ללא טיפול אבל הוא דוגר במשך זמן משמעותי שבו לנדבק אין דרך סימפטומטית לדעת כי הוא נשא וכל הזמן הזה הוא עלול להדביק אנשים נוספים בקהילה שלו. מגיפת האיידס השפיעה אמנם באופן עמוק על התרבות של העולם המערבי. אבל הנגיף, שמדבק רק במגע מאוד אינטימי, שינה את ההתנהגות של הפרטים אך כמעט ולא שיבש את הפעילות החברתית הרחבה (כלכלית, מדינית וכיוב׳). הקטלניות הרבה של הנגיף התאזנה עם מאפייני ההדבקה.
מנגד, התפרצויות האבולה ונגיפי ה-MERS וה-SARS היו כל כך קטלניות וחד-משמעיות שנעשה מאמץ מיידי והחלטי למגר כל הופעה של הנגיף. האבולה אכן כמעט ולא הצליח לצאת את גבולות אפריקה (מחוץ ליבשת נרשמו פחות מ-20 מקרים). במקרה זה, הקטלניות של הנגיפים איזנה את ההדבקה הקלה. איש לא היה מוכן לקחת את הסיכון, ובצדק.
אבל הקורונה הוא נגיף שממקסם על האיזורים האפורים. לקח זמן רב לזהות אותו כהתפרצות, הקטלניות שלו נמוכה באופן כללי, וביחס לאוכלוסיות רבות נמוכה ביותר. הזמן הרב שלוקח עד שאדם שנדבק מפתח תסמינים הופך אותו למדבק באופן יוצא דופן והוא הופך את ניהול הסיכונים להרבה יותר מורכב. כמה פעמים שמענו כי מדובר רק ב״שפעת עם יח״צ"? האם רובנו מפחדים ״פחד מוות״ מלצאת לאיזורי הקורונה? התשובה היא שאנחנו נזהרים, אך לא מפחדים. ולכן העולם לא עצר באופן מיידי את תנועת הנוספים מהאיזורים הנגועים, ועל כן גם בשיא הסגר המדינות אפשרו פעילות כלכלית ברמה בסיסית וכן הלאה.
אם אורזים את כל הדיון הזה, יתכן שהברבור השחור של הקורונה לא מצוי באפשרות של התפרצות נגיפית, אלא בהתפרצות נגיפית שמאתגרת את דפוסי הפעילות המודרניים באופן מדוייק כל כך. המיקסום על האיזורים האפורים מחייב לראות שיש כאן תופעה חדשה. חשבנו שכל המגפות הנגיפיות הן או קטלניות מאוד (אבולה, SARS) או עונתיות (שפעת). וכאן אנחנו עומדים מול מחלה שהדפוסים שלה חדשים ומאתגרים אותנו באופן כל כך עמוק.
נוסף על כך, המשבר לא נגמר. במובנים רבים הוא רק התחיל. גל ההדף הכלכלי, השינויים הגלובליים, עיצוב עולם הצרכנות מחדש – כולם עוד צפויים להגיע ולשנות חלקים משמעותיים מהעולם שהתרגלנו אליו. כל אלו בוודאי לא היו צפויים באופן שבו הם מתממשים לנגד עינינו.
עונת הנדידה של הברבורים השחורים
הדיון האחרון מגלה גם את הבעייתיות במושג הברבור השחור. הוא עובד מעולה בידיים של אנשי ה״אמרנו לכם״ אבל לרוב חסר ערך עבור מי שנושא אחריות בפועל. למעשה, מדובר במושג מעולם הפילוסופיה הלוגית שהתגלגל בטעות, בגלל שהוא מדבק כל כך, לעולם קבלת ההחלטות. אבל הוא אינו מסייע להתמודד עם ברבורים שחורים, וגם מקשה על הבנת הנזק שלהם. למול הבעייתיות הזו, המושג של ״הפתעה בסיסית״ שהגה ד״ר צבי לניר הרבה יותר אפקטיבי. על כך בפוסט הבא.
מהם תרחישי הקיצון שאנו מסוגלים לדמיין כרגע? כיצד הם ישפיעו עלינו? איך ניתן להערך אליהם בצורה מיטבית יותר? כיצד ניתן להגביר את החוסן והאנטי-שבירות שלנו? – אלו השאלות שאנו עוסקים בהם בפגישות אנו עורכים כיום עם הנהלות שונות.
קישורים
- ברבור שחור במאגר הידע של דואלוג
- ראיון של טאלב לבלומברג בו הוא טוען כי הקורונה היא ברבור לבן
אודות המחבר
המונח המקובל הוא “קרנף אפור” ולא פיל שחור.
קרנף אפור – הוא אירוע אותו אנו רואים שעוד לקרות, מבינים שיש לו השפעה מסחררת אבל מעדיפים להתעלם מקיומו.
ואגב ברבור שחור – ההגדרה שלך לא מדוייקת.
המאמר מעניין ומעורר מחשבה. אולם נראה שאתם מנסים ליצור המשגה חדשה (האם זה לא מוקדם מדיי?), הרי ברבורים שחורים היו רק לא היו ידועים באירופה (“במערב הנאור”) ומחלות כו HIV, אבולה SARS וכו’, היו ידועות אולם הן היו של “אחרים” , ממש כמו הברבור השחור. קרי המקרה כזה יש להרחיב את המושג מהלא נודע גם ללא ברור. יתר על כן , ההפתעה מצבית, בהקשר זה אינה רק עצם התופעה אלא המימד של עוצמתה. גם אם הפיל (או הקרנף) היו בחדר אף רובינו טעינו בהערכת היקף הנזק הרב תחומי שיצרו. ואסיים במה שפתחתי, אנו העיקר לא יודעים, אנו עדין מגששים האפילה מול הקורונה. נראה שצריך פרספקטיבה קצת יותר רחבה בכדי להבין מה היא התופעה הזו – “קורונה”.