דיפוזיית החידושים
מודל פעפוע החידושים (מאנגלית: Diffusion of Inventions) הוא מבנה תיאורטי המבקש להסביר כיצד, מדוע ובאיזה קצב טכנולוגיות ורעיונות חדשים מתפשטים בתרבויות ובעסקים. המודל הוצג לראשונה על ידי הסוציולוג אוורט רוג'רס (Everett Rogers) בספרו הנושא את שם המודל ופורסם בשנת 1962. אוורט טוען שהוא יצר סינתזה של למעלה מ-508 מחקרים מתחום ההטמעה של חידושים על פני תחומים כמו חקלאות, בריאות הציבור ושיווק ומתוכם הפיק את המבנה התיאורטי. המודל מיושם ככלי לחשיבה על חדירת חידושים בתחומים שונים - בעולמות השיווק, בפיתוח מוצרים טכנולוגיים, בהיבטים של בריאות הציבור ובשאלות של שינוי חברתי.
סקירה כללית
תיאוריית ההפצה של חידושים טוענת שחידושים - המוגדרים באופן רחב כרעיונות, פרקטיקות או אובייקטים הנתפסים כחדשים - מתפשטים במערכות חברתיות דרך ערוצי תקשורת לאורך זמן. התהליך נשען על ארבעה מרכיבים מרכזיים: החדשנות עצמה, ערוצי התקשורת, הזמן והמערכת החברתית.
חמישה סוגים מאמצי חידושים
רוג'רס זיהה חמש קטגוריות של מאמצים (adopters) על סמך נטייתם לאמץ רעיונות וטכנולוגיות חדשות:
- חדשנים (innovators) - 2.5% מהאוכלוסייה: אלה נוטלי סיכונים, שמוכנים לנסות טכנולוגיה לא מוכחת. לעתים קרובות הם מחוברים היטב לחדשנים אחרים ויש להם גישה למשאבים המפחיתים הפסדים פוטנציאליים.
- מאמצים מוקדמים (early adopters) - 13.5% מהאוכלוסייה: הם זוכים להערכה רבה על ידי חבריהם ולעתים קרובות הם מובילי דעה. הם מעריכים את היתרונות של אימוץ מוקדם והם נוחים לקחת סיכונים מחושבים.
- הרוב מוקדם (early majority) 34% מהאוכלוסייה: הם מאמצים רעיונות חדשים לפני האדם הממוצע אך נשארים זהירים ומכוונים בתהליך האימוץ שלהם. לעתים קרובות הם מסתמכים על ביקורות וחוויות של מאמצים מוקדמים.
- הרוב המאחר (late majority) - 34% מהאוכלוסייה: הם סקפטיים לשינוי ויאמצו חידוש רק לאחר שנוסה על ידי הרוב. הם מסתמכים במידה רבה על לחץ חברתי והכרח כלכלי.
- המשתהים (laggards) - 16% מהאוכלוסייה: הם האחרונים לאמץ חידוש. בדרך כלל יש להם סלידה משינויים והם נוטים להיות ממוקדים במסורות.
שלבי אימוץ
רוג'רס גם תיאר תהליך בן חמישה שלבים של קבלת החלטות שעוברים אנשים כאשר הם מתמודדים עם חידושים:
- ידע: במהלך שלב זה, אדם או ארגון הופכים מודעים לחידוש אך חסר מידע עליו.
- שכנוע: האדם או הארגון מתעניינים בחדשנות ומחפשים מידע נוסף לגביו.
- החלטה: הפרט או הארגון שוקלים את היתרונות והחסרונות ומחליטים אם לאמץ או לדחות את החדשנות.
- יישום: האדם או הארגון מכניסים את החדשנות לשימוש.
- אישור: הפרט או הארגון מעריכים את תוצאות החידוש ומחליטים אם להמשיך בשימוש בו או לדחות אותו.
ביקורת
למרות השימוש הנרחב בו, המודל ספג ביקורת על אופיו הליניארי, התמקדותו בתהליכי קבלת החלטות אינדיבידואליים וחוסר תשומת הלב שלו להקשרים חברתיים ותרבותיים. המבקרים טוענים שתהליך הדיפוזיה הוא לרוב מורכב יותר ופחות צפוי ממה שהמודל מציע, ושהוא יכול להיות מושפע ממגוון גורמים חברתיים, תרבותיים, כלכליים ופוליטיים.