כמו עטלפים במערה: לקחים אסטרטגיים מהספר אדם הולך הביתה

מאז הוטל כאוס מוחלט בעולמי ב-18 באוקטובר 1973, בשעה עשר בבוקר, עת נפל הפגז בשולי השוחה שבה עמדתי וריסק את מוחי, אני חג כמו עטלף במחשכי תודעתי העמומה ומטליא את תמונת עולמי החדש בקרעי התנגשויות וההתרסקויות על קירות המערה של חיי. 

אדם הולך הביתה, הקדמה

יורם עשת-אלקלעי פותח את ספרו אדם הולך הביתה במטפורת העטלף המשרטט את גבולות מערת חייו. בעשותו כן, הוא חותר תחת אחד האתוסים המכוננים של תורת ההכרה המערבית, כפי שהוא מגולם במשל המערה האפלטוני. לפי אפלטון האדם אמנם כבול למערתו, המגבילה את כוח תודעתו, אך הוא יכול להיחלץ משם באמצעות שימוש נכון בתודעתו, ויותר מכך יכולים אחרים לסייע בידו להיחלץ. בעולם הכאוטי של עשת, אין למערה כל פתח יציאה, אין אור ושמש בסוף המנהרה ולאדם לא נותר אלא להמשיך ולחקור לנצח את גבולות תודעתו.

להמשך קריאה

חשיבה מערכתית


Systems thinking about the society.svg

חשיבה מערכתית (system thinking) היא יכולת ההתבוננות בסביבה סבוכה המורכבת מאלמנטים רבים, ופיתוח אסטרטגיות לפעולה ולהובלת שינוי בתוכה. בשנים האחרונות החשיבה המערכתית תופסת מקום נרחב מאוד בפיתוח יכולות אסטרטגיות של ארגונים וחברות ושל המנהלים בתוכן. יש להבחין בין חשיבה מערכתית מלשון מערכת, לבין דרג מערכתי, מלשון מערכה וכן להדגיש כי חשיבה מערכתית אינה מערכתיות או קונפורמיזם.

Cquote1.png

The more we study the major problems of our time, the more we come to realise that they cannot be understood in isolation. They are systemic problems, which means that they are interconnected and interdependent.

Cquote2.png
– קפרה, מובא אצל מ. ג'קסון - System Thinking


מחשיבה לינארית לחשיבה מערכתית

חזון ללא חשיבה מערכתית, למשל, עלול להסתיים בשרטוט תמונות נלבבות של העתיד, ללא כל הבנה מעמיקה מה הם הכוחות של לשלוט בהם כדי להגיע מכאן לשם. זוהי אחת הסיבות שחברות רבות שקפצו בשנים האחרונות על "עגלת החזון" גילו שלא די ברעיונות נשגבים כדי להטות את גלגל המזל של החברה. ללא חשיבה מערכתית זרע החזון ייפול על אדמה צחיחה.

הארגון הלומד, פיטר סנג'י, עמ' 20


הצורך הגובר בפיתוח חשיבה מערכתית בארגונים נובע מעלייה מתמשכת ברמת המורכבות בניהול (בשל גלובאליזציה, עלייה בקצב השינויים והצפת מידע) לצד הבנה של החסמים הקיימים בחשיבה הלינארית המסורתית. בניגוד לאחרונה, החשיבה המערכתית מבקשת לבחון את יחסי הגומלין המרובים הקיימים במערכת, ולא לעשות להן רדוקציה להשפעה סיבתית חד-צדדית שאיננה מייצגת נאמנה את המציאות. ד"ר פנחס יחזקאלי כותב כי חשיבה מערכתית הינה:

Cquote2.png

ההבנה שאנו פועלים במערכת מורכבת, הכפופה לתכונות ולחוקים של מערכות מורכבות, המאפשרים לנו יכולת ניתוח טובה שלה, של הסביבה המשימתית בה היא פועלת ושל מערכות יריבות בסביבה הזו. בניתוח זה ניתן להבחין בהשפעות הדדיות של מרכיבים שונים על המערכת כולה והתמודדות עם בעיות בצורה רב ממדית (פתרון בעיה לטווח ארוך ולא בצורה נקודתית), בין תחומית ואינטגרטיבית (פתרונה של אותה בעיה בצורה שתעלים אותה כליל מארגון שלם ולא רק ממערכת אחת בו). הגדרה אחרת היא "היכולת לחשוב ולפעול בהרמוניה בסביבה עתירת סתירות" (נוה, 2003, ע' 206).

Cquote1.png

ביסוד החשיבה המערכתית מצויה ההבנה כי לא ניתן לפתור בעיות מהותיות במערכת מתוך רדוקציה שלהן לגורמים. זאת משתי סיבות:

  • המורכבות נמצאת גם ביחידות היסוד - מצד אחד גם היחידות הקטנות ביותר מקיימות בתוכן מורכבות רבה, ולעתים מהוות פרקטל שמהדהד את מבנה הזיקות במערכת הרחבה. כך, למשל, גם יחידת היסוד של המערכת החברתית - האדם הפרטי - מכילה בתוכה מורכבות אינסופית המהדהדת את המורכבויות החברתיות הרחבות.
  • האתגרים פרוסים על פני המערכת - מכלול הזיקות, ולא הגורמים השונים, מייצרים את התופעות הנגלות במערכת, ועל כן יש להתמודד עם הזיקות המערכתיות.

כלים ותנאים לפיתוח חשיבה מערכתית

הצורך לבחון אלמנטים רבים קשה מאוד לתודעה האנושית, בייחוד כזו שהורגלה לחשיבה לינארית-לוגית. בשל כך יש להבין את התנאים והכלים הנדרשים לפיתוח חשיבה מערכתית. החשיבה המערכתית נדרשת הן בשלב של הבנת המערכת בה אנו פועלים והן באשר למטרות הפעולה והשינוי אותו אנו מבקשים לקדם.

הבנת המערכת

הבנת האלמנטים הפועלים ומערכת הזיקות בניהם מצריכה מצד אחד יכולת סקירה רחבה ככל הניתן, ומצד שני יכולת לצמצם את כל המידע הרב לכדי ידע בעל משמעויות אופרטיביות. הטענה הבסיסית של ד"ר צבי לניר היא שאופי החשיבה האנושית הוא מערכתי וסבוך בבסיסו ועל כן מתאים במיוחד להבנה של מערכות סבוכות. להלן כמה כלים ליצירת מבט מקיף אך פשוט אודות מערכת:

  • חשיבה "עננית" - הסקירה של השלם המערכתי גורמת לחשיבה האנושית להכנס למצב "ענני" - יותר מידי אינפורמציה שקשה לאחסן אותה במגירות מוכנות מראש. על כן שלב זה קשה מאוד לחלק מן האנשים. אבל עם ההתעבות של הענן אנו מבינים יותר ויותר קשרי גומלין בין האלמנטים והופכים את הענן לבר-נשיאה. החשיבה על הענן היא בהכרח חשיבה על השלם המערכתי וניסיון להבין את ההקשרים השונים של פעולת המערכת והיחסים בין חלקי המערכת השונים.
  • המשגה - ההמשגה, קרי - היכולת להפוך דפוסים מורכבים לייצוגים מילוליים פשוטים אך לא מקבעים מאפשרת לנו להתמודד עם הסיבוכיות הרבה. תהליך ההמשגה מצריך מרחב שיח בתוכו יווצרו המושגים החדשים. ההמשגה נעה כל העת בין הפשטה של היבטים קונקרטיים לבין קונקרטיזציה של המושפט.
  • דיון רוחבי - קבוצה אשר נכנסת יחד אל הענן, תסייע ליצור לאורך זמן מושגים והבנות חדשות אודות המערכת, ובשלב מאוחר יותר גם למסגר מחדש (to reframe) את מכלול המרכיבים ולייצר הבנה פשוטה של מערכת הזיקות. צורת החשיבה בקבוצה מאפשרת את היכולת לחולל חשיבה גילויית ולא לינארית. החשיבה הגילויית היא זו שמייצרת לאורך זמן ולעתים ברגעי גילוי מהירים הבנות חדשות ומהותיות על המערכת. ההנחה העומדת מאחורי החשיבה הגילויית מתייחסת לכך שבמערכת רב הסמוי על הגלוי, והפיכת דפוס למובן היא אקט של היחשפות ולא של אנליזה בלבד.
  • מפה מושגית - יצירה של מפות מושגיות מאפשרת להתמודד עם מגוון מושגים, לצייר את מערכת הזיקות בניהם ולבסוף לנוע אל עבר המסגרת הכללית הרצויה. המפה המושגית מסייעת לצייר ניגודים משלימים ומתחים מובנים בין רכיבי המערכת והגיונותיה.

אופן הפעולה במערכת

המורכבות של האתגרים מצריכה גם שזירה של מענה הנותן ביטוי למכלול המרכיבים והמתחים, ומבקש לחולל התהוות חיובית במערכת. לשם כך נדרשת:

מקורות החשיבה המערכתית

image-997
אקו-סיסטם - מערכת אקולוגית-ביולוגית מורכבת

החשיבה המערכתית הינה גישה רב תחומית שלה מקורות רבים. מצד אחד ניצב התחום של תורת המערכות המורכבות, ממקורותיו בתחומי המדעים המדוייקים, ומצד שני התנסויות ניהוליות שונות, במגזר העסקי, הממשלתי, והצבאי.

השימוש בביטוי חשיבה מערכתית בתוך הקשרים ארגוניים צמח בראשיתו בתחום של הנדסת תעשיה וניהול לאור הצורך לארגן פרוייקטים מורכבים ומרובי משתנים. התנסויות אלו הובילו ליצירת מפות תכנון שבהן מרכיבים רבים מתחברים יחד למערכת אחת. עם זאת, החשיבה ההנדסית על מערכות מתמצה בסוף לתחום המערכות הסגורות שבהן ניתן להבין את הקשר הלוגי/סיבתי בין כל המרכיבים. בעולם של מערכות פתוחות שבו לא ניתן להבין את הקשר הסיבתי בין כל המרכיבים יש צורך לייצר כלים תפיסתיים חדשים. התחום המדעי של חקר מערכות סביבתיות (אקו-סיסטם)הזניק את היכולות לחשוב ולהבין את המורכבות המערכתית. החשיבה המערכתית בארגונים ובמערכות סבוכות, שנסמכת תורת המערכות הסבוכות נכנסת בדיוק לפערים אלו.

ד"ר פנחס יחזקאלי מתאר את השלבים המכריעים ביצירת תחום זה:

המושג חשיבה מערכתית נטבע על ידי המהנדס ג'אי פורסטר (Forrester) (Richmond, 1994, ע' 3). חשיבה זו מפרשת את העולם שבו אנחנו חיים במונחים של תורת המערכות המורכבות. זאת, מתוך ההבנה שדיסציפלינה זו מאפשרת התמודדות טובה יותר עם המורכבות של "סביבתנו המשימתית", בעולם דינאמי, המשתנה במהירות (רזי ויחזקאלי, 2013).

מושג זה התפרסם מאוד בעקבות ספרו הפופולארי של פיטר סנג'י, מתלמידיו של פורסטר, שיצא לאור ב- 1990 – "הארגון הלומד" (The Fifth Discipline)... סנג'י מונה חמש דיסציפלינות, כשהחמישית – המצויה במוקד הספר – הינה המושג "חשיבה מערכתית" (Systems Thinking) (Senge, 1990, ע' 89). הוא הגדיר "חשיבה מערכתית" כחשיבה לא-ליניארית, העוסקת בראיית השלם; והסביר ש"חשיבה מערכתית" נדרשת בימינו יותר מאשר בעבר, משום ש"אנו הולכים וכורעים תחת נטל המורכבות"

בהקשר הישראלי, ובייחוד בספירה הבטחונית קדמו את מושג החשיבה המערכתית ד"ר צבי לניר וד"ר שמעון נווה שפעלו יחד במלת"ם בשנות ה-90' וה-2000. תרומתו של לניר לחשיבה המערכתית בישראל, הנגישה בעיקר את הבעיות התפיסתיות של מערכות (אותן כי בשם כולל תופעת ההפתעה הבסיסית, ואת האופן שבו ניתן לחולל שילוביות ולקדם את הרלוונטיות המערכתית, על ידי פיתוח תהליכי למידה בסיסית, על ידי המשגה ומסגור מחדש.

תא"ל (מיל') שמעון נווה היה שותף (יחד עם צבי לניר ודוביק תמרי) לקידום מהפכה תפיסתית בחשיבה הצבאית בצה"ל ובעולם המערבי. נווה פרסם בראשית שנות ה-90 את ספרו אמנות המערכה, המחבר בין התחום של תורת המערכה ממקורותיה הסובייטיים עם התחום העולה של תורת המערכות[1]. החיבור הזה שאפשרי רק בעברית (מערכה/מערכת הם operation ו-system באנגלית) יצר תחום חדש של חשיבה. לטענת נווה לכל מערכת אנושית קיים היגיון מארגן שמאפשר לה לפעול יחד. ההיגיון הזה הוא רציונאל הפעולה של המערכת. ההבנה של הרציונאל מאפשרת בהיבט הצבאי לפעול באופן מושכל כך שיפגע רציונאל הפעולה המערכתי של היריב. בכך, נווה יוצא חוצץ כנגד העמדות הגורסות כי מטרת המלחמה היא השמדת היריב. ההשמדה, שהינה חשיבה רדוקציוניסטית אודות המערכת, כמעט תמיד איננה אפשרית ולרוב גם אינה רצויה.

השפעתו של נווה דרך המרכז לחקר תורת המערכה (המלת"ם) הובילה לגיבוש רעיונות פעולה חדשים בצה"ל שסייעו מאוד בהתמודדות עם הטרור הפלסטיני בראשית שנות ה-2000. עם זאת, כנגד התהליכים כוונה ביקורת רבה לאחר הקשיים במימוש תפישת הפעולה החדשה של צה"ל במלחמת לבנון השניה.[2]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מסגרת קינפין

 


מסגרת קינפין.JPG

מסגרת קינפין (Cynefin Framework), או "מודל המרחבים" מהווה מודל מרכזי לניהול המבוסס על עקרונות החשיבה המערכתית ומסייע בסיווג מרחבי אי הוודאות בחיים הארגוניים ובהבנת סביבות הפעולה השונות של הניהול. המודל נוצר בסוף שנות ה-90 על ידי דייב סנואודן, במסגרת מחקר שנוהל ב-IBM על ההבדל בין צורות ניהול מוצהרות לבין אלו המתממשות בפועל. המודל מציג חלוקה של הסביבות למרחב המוכר (בהקשרים אחרים - הידוע / פשוט), ניתן לידיעה (או מורכב), סבוך וכאוטי. המודל מציג דרכי פעולה שונות בכל אחד מן המרחבים, ומאפשר דיון על התנועה בין המרחבים, כאקט ניהולי מודע וככורח המציאות.

סרטון קצר המתאר את המודל

מסגרת קינפין, מתוך ההרצאה אסטרטגיה בעולם כאוטי - הרצאה בכנס מעבר ל-SWOT

המוכר (Known/Obvious)

[1]ניהול בעולם מורכב
פס הייצור - בעיה מהעולם הידוע

המרחב המוכר, או הפשוט (Simple) מתאר את המרחב המוכר שבו מתנהלת רוב העשיה הארגונית. במרחב זה, הסדר, ותהליכי הסיבה והתוצאה הינם גלויים, וכבר פותחו הוראות הפעלה ביחס להתמודדויות היומיות של הארגון. המרחב הפשוט הוא כזה שמאפשר רדוקציה של בעיה למרכיביה, מציאת הרכיבים הבעייתיים, והתמודדות עמם בנפקד כדי להרכיב מחדש את המערכת לפעולה תקינה. תפקידו של המנהל במרחב הזה, הוא בראש ובראשונה ביצועי (בחיבור בין האתגרים העולים לכלים שבידיו), מתוך חתירה מתמדת להתייעלות במתן המענים.

ניהול באי וודאות
הניהול במרחב הידוע מושתת על ניהול שרואה את התמונה הכוללת ומבהיר לכל יחידה וגורם כיצד הם צריכים לפעול כדי לסייע לתהליך הכללי (ר' להלן - פס ההייצור). זאת, מאחר והידע מאורגן, מוסדר ומקוטלג, ולאור כך ניתן לשייך איש איש למלאכתו הספיציפית. לקשר בין היחידות, לעומת זאת, חשיבות פחותה בתוך מכלול זה. כל אלו יוצרים מבנה קלאסי של פס ייצור - רק המנהל (בראש הפירמידה) רואה את התמונה כולה ולכן יכול להכווין את הפעולות מלמעלה למטה (מתוך: מסגרת קינפין

סדר הפעולות במרחב הידוע

לאור הסדר הגלוי והמבורר של המרחב הידוע, סדר הפעולות הרלוונטי בהתמודדות עם סוגיות מן הסוג הזה הינו:

  • לחוש (sense) - לאסוף את האינפורמציה ביחס לסוגיה הנדונה;
  • לסווג (categorize) - להתאים את הסוגיה לקטגוריה הנכונה, לאור האינפורמציה שהתקבלה;
  • מענה (response) - הקטגוריה מספקת את המענה הטוב ביותר לסוגיה, ולאורה יש לפעול במתן המענה.

המענה באיזור הידוע איננו מצריך הבנה של הסיבתיות של המענה, מאחר והבנה זו כבר מגולמת בכלים הקיימים.

דוגמאות:

  • מערכת של מוסך של רכב - ידוע שיש מכונית ויש חלפים וניתן להחליף חלפים ולתקן את המכונית. לכן, המערכת שווה לסכום חלקיה. כשמגיעה בעיה יש למצוא בארון את קלסר ההוראות הרלוונטי לבעיה הנדונה. המוסכניק איננו צריך לדעת מדוע נדרש לעשות כך או אחרת, אך הוא צריך לדעת היטב לעשות את המלאכה. לכן, הבינה, קרי - הידע המעשי בארגון, הינה חיונית מאוד בשאלות מהמרחב הידוע.
  • פס ייצור - האנשים הפועלים בפס הייצור לא צריכים להבין כיצד פועל המוצר השלם, ואף לא את המכלול של פס הייצור. היחיד שלו תמונה מלאה של פס הייצור הוא המנהל/מהנדס המופקד על שרשרת הייצור המלאה. המנהל עסוק בלהעלים כפילויות בתהליך, מתוך חתירה להגדלת היעילות. מנגד, ללא ניהול מדוייק, פס הייצור יקרוס והמוצר לא ייוצר כלל. לבסוף - אין כל אפשרות שפס הייצור ייצר מוצר שלא תוכנן מראש (אין אפשרות שפס ייצור לאופנועים יגלה שיצא לו אוטובוס בטעות).

לקריאה נוספת: מודל פס הייצור

הניתן לידיעה (Knowable)

ניהול בסביבה כאוטית
image-861
תקלה במערכות ההנעה של מטוסים - הניתן לידיעה הוא ממלכת המומחים

המרחב הניתן לידיעה, או המורכב (complecated), הינו כזה שבו גורמים רבים מעורבים בעיצוב הסוגיה, אך מתקיים קשר דטרמיניסטי/לוגי בניהם. ריבוי האלמנטים באיזור המורכב מקשה על הבנת מקור הבעיה ואת המענה הנדרש לה. בשל כך, המענים שפותחו קודם לכן - בארגון, או במקומות אחרים - אינם רלוונטיים להקשר הספציפי (אי אפשר לקטלג לקטגוריה מוכנה). עם זאת, מתקיים קשר של סיבה ותוצאה ולכן חקירה מקצועית תניב מענה מדוייק וישים (ולכן הוא מוגדר כ"ניתן לידיעה"). מי שמספק את המענה במרחב זה איננו המנהל, אלא דווקא המומחה, הנשכר לעשות את עבודת החקירה.

אתגרים ניהוליים
בניהול במרחב הניתן לידיעה קיימת חשיבות הן לפוזיציית המנהל, והן ליחסי הגומלין בין היחידות והעובדים. רק מתוך ניהול מדוקדק ומושכל (מראש הפירמידה), ולאור שיתוף פעולה מערכתי ניתן לקדם תהליכים מוצלחים.

סדר הפעולות במרחב הניתן לידיעה

ההיבט המרכזי בעבודה במרחב המורכב הוא האנליזה. אנליזה מוצלחת תזהה את מקור הבעיה, ובהכרח תאפשר לספק את המענה הטוב ביותר לבעיה זו. לכן סדר הפעולות הוא כדלקמן:

  • לחוש (sense) - לאסוף את האינפורמציה ביחס לסוגיה הנדונה על מנת שניתן יהיה לספק אנליזה מיטבית אודותיה
  • לנתח (analyze) - פירוק של המערכת לגורמיה, הבנת הקשר בין הרכיבים השונים, מציאת נקודות התורפה של המערכת, כדי לבנותה מחדש באופן שמטפל בבעיות אלו.
  • מענה (response) - מרגע שזוהתה הבעיה בשלב האנליזה, ברור היכן יש לעשות את העבודה לפתרון הבעיה. לכן, במרחב זה כמעט ולא מתקיים פער בין ההיבט המוצהר והקיים בארגון, כי הבנת הבעיה בהכרח משליכה על האופן שבו יש למצוא את המענה לבעיה זו.

המענה באיזור הידוע מצריך הבנה של תהליך הסיבה והתוצאה, שבלעדיו לא ניתן להבין את הבעיה ולספק לה פתרון.

דוגמאות:

  • בעיה טכנית במטוס - מטוס מודרני היא מערכת מורכבת מאוד המורכבת מאלפי רכיבים שונים המתחברים יחד למטרה אחת, ונשענים אלו על אלו. תקלה טכנית במטוס משליכה על ההתכנות של בעיה בכל קו הייצור של המטוס המסויים, ומצריכה אנליזה ופירוק לגורמים של המטוס כדי לזהות את מקור הבעיה. פירוק המערכת לגורמים מאפשר להבין את הבעיתיות שמצוייה בגורמים ובקשר בניהם, לאחר שהמקור זוהה על ידי המומחים לדבר, ניתן לפתור את הבעיה המסויימת הזו ולהפוך אותו מכזו שהינה "ניתנת לידיעה" (מורכבת) לבעיה ידועה (ופשוטה), שיש אודותיה הוראות הפעלה.
  • ניהול תקציב של ארגון גדול - ניהול תקציב של ארגון רחב מימדים מחייב ניתור של כלל ההיבטים התקציביים של הארגון כדי להבין את שורת התקציב התחתונה. לכן, יש לאסוף ראשית את הנתונה ("לחוש") ולאחר מכן לעשות ניתוח כולל את כלל הרכיבים. רק מתוך הניתוח של מכלול האלמנטים ניתן לקבל החלטות אודות שאלות קונקרטיות בתוך המכלול. לאיש המקצוע (רואה חשבון, מנהל הכספים וכו') יש בלעדיות על החלק של הבנת המכלול.

סבוך (Complex)

מנהיגות וניהול בעולם סבוך
אקוסיסטם ביולוגי - מערכת סבוכה של יחסי גומלין

המרחב הסבוך הוא זה שבו ריבוי הגורמים שלהם יכולת עצמאית לבחור, לפעול ולהשפיע על המערכת איננו מאפשר זיהוי של סיבה ותוצאה. אין דרך לפרק את המערכת לגורמיה כדי ללמוד אותה, שכן עצם הפירוק משנה את ההיגיון של המערכת. למעשה, רוב המערכות הביולוגיות וכל השאלות הנוגעות להתנהגות אנושית וחברתית הן בגדר סוגיות סבוכות. הסיבה והתוצאה מתגלים במרחב זה רק בדיעבד. בשל כך, המערכת הסבוכה מתאפיינת בכך שמתקיימת בה התהוות מתמדת.

האתגר הגדול ביותר במרחב זה, הוא שהגורמים הפועלים יוצרים קשרים ודפוסים משמעותיים ביותר בצורה שהיא מלמטה למעלה (bottom-up), כך שקשה מאוד לזהות אותם מבעוד מועד ולהשפיע על התהוותם. השינוי לרוב הינו זוחל, ובשל כך קשה להכיר בו עד שמגיעים לנקודת השינוי (tipping point). בשל כך, הידע הסמוי המצוי בחוץ הוא גורם קריטי ללמידה ולהסתגלות. בשל אופי השינוי האמור, התחושה הארגונית לנוכח סוגיה סבוכה היא תחושת הענן (לא ברור מה זה ומה עושים עם זה).

למעשה, קשה מאוד לדבר על ניהול במרחב הסבוך, ויש צורך בהרחבת כלי ההשפעה כדי להלום את רוחב האתגרים.

מנהיגות באי וודאות
המנהל במרחב הסבוך נדרש ללמידה מתמדת והמשגה כדי להבין את ההתהוות מלמטה למעלה. המנהל (בראש הפירמידה) לא יכול לראות את כל התמונה, והדפוסים הנוצרים ולכן נדרש לגשש, ללמוד, ולאור זאת לפעול בהתאם.

סדר הפעולות במרחב הסבוך

  • גישוש (probe) - מעורבות בתוך מרחב הסוגיה המאפשרת יצירה של היטלים רבים אודותיה. מעורבות זו מצריכה מגוון של מקורות מידע שונים, כמו גם אופני התרשמות בלתי אמצעיים (ראיונות, תצפיות קבוצות למידה וכו').
  • יצירת משמעות (sense) - הגישוש מאפשר לנו לחלץ ידע סמוי ולהתחיל להבין היכן נמצאת הבעיה. בשלב זה יש "לעשות היגיון" - לקחת את מכלול ההיטלים, ולהפוך אותו לתובנה מגובשת ומשותפת. יצירת התובנה הזו מצריך תהליך של המשגה, המחולל מושגים חדשים המתארים באופן רלוונטי את המציאות שהתהוותה. משמעות זו, מאפשרת לנו לשוב חזרה עם שאלות מבוררות יותר ולאסוף מידע (sense במשמעות של 'חישה') המתקף את ההבנות שהובנו זה מכבר.
  • מענה (response) - בירור הענן מאפשר להגדיר את גבולות המערכת וליצוק לתוכם את המערכה הרלוונטית לנו, מתוך הבנת היכולות והמגבלות. עיצוב המערכה איננו מייצר שליטה על המציאות, אך הוא מאפשר עיצוב מתמשך של המרחב כך שניתן יהיה לאורך זמן להסתגל ולהתאים את המציאות לצרכים. אף שלא מתקיים קשר ישיר בין ההבנה לבין הפעולה, ההמשגה החדשה מחוללת לאורך זמן את יצירת הכלים הפרקטיים, ולחילופין - פעולה ללא מערכת מושגית רלוונטית תוביל על פי רוב לתוצאות קשות. בשל העדר המענה הברור, המרחב הסבוך הוא כר פעולה למנהיגות ללא סמכות. מנהיגות במרחב הסבוך מחייבת ליצור קשרים ובריתות עם גורמים רבים, לאפשר לאלו לפעול במשולב גם ללא פיקוח ניהולי תוך שימור פוזיציה של הסתכלות רחבה (התבוננות מהמרפסת).

דוגמאות:

  • המחאה החברתית - המחאה החברתית בקיץ 2011 היתה ביטוי לתהליך מתמשך שלו גורמים רבים מספור. אי אפשר לעשות רדוקציה של תהליך זה להיבט אחד (למשל - יוקר המחיה) או לאירוע אחד (דפני ליף למשל). מנגד, השינוי שהוא חולל בישראל הינו נרחב אף שקשה להצביע עליו באופן ישיר ודטנמניסטי. המענה הממשלתי למול סוגיה זו הינו סבוך מאחר והוא מצריך מענה הוליסטי חדש ולא רק פיתרון של רצף של בעיות מקומיות. בשל כך יש לגשש כדי להבין את מכלול הסוגיה, להמשיג מחדש את התופעות וליצור מתוך כך מענה נרחב.
  • יצירת מוצר מנצח - מוצר דגל מנצח איננו מורכב על פי רוב מאספק אחד, מאחר והוא מצוי במכלול שבין החברה לבין ציבור הקונים הפוטנציאליים. המוצר מחייב התמודדות עם שאלות שונות שמקיימות מתחים בניהם (למשל - מחיר מול איכות) אך גם יצירה של קטגוריה שלמה והוליסטית. לכן, היצירה של המוצר מחייבת הבנה של זרמי עומק חברתיים, מיתוג (שהוא סוג של המשגה) של המוצר, ולא מעט מזל בחיבור עם מגמות גלויות וסמויות.

כאוס (Chaos)

ניהול אסטרטגי בכאוס
image-862
הטלטלה בעולם הערבי - עידן של כאוס איזורי

המציאות הכאוטית היא זו שבה הדינאמיות של השינוי איננה מאפשרת יצירה של דפוסים משמעותיים. בשל כך, הגישוש איננו רלוונטי, כי כל מגע עם המציאות מספק היטל על סוגיה אחרת ולאורך הזמן לא נוצרת הבנה של הבעיה. המצב הכאוטי הוא כמעט תמיד זמני, אף שהוא לא פעם אורב בצורה כזו או אחרת מעבר לפינה (מצב המכונה סף הכאוס). במהלך הזמן, הכאוס יהפוך על פי רוב לסבוך, כאשר דפוסים יחלו להיווצר. מנגד, מדובר בכר מושלם לעלייתם של דיקטטורים שמשליטים סדר כפוי על המציאות (מעבר חד למרחב הידוע). הצד החיוני שבכאוס הוא עוצמת ההתהוות והיכולת להשפיע עליה ברגע הבריאה.

ייעוץ אסטרטגי בסביבה כאוטית
הניהול במרחב הכאוטי איננו משמעותי יותר או פחות מכל גורם אחר במערכת. בשל כך, במצבים אלו, יש לפרוץ את גבולות הפוזיציה הניהולית, וליזום פעולות שימצבו מחדש את הפוזיציה הניהולית כרלוונטית בארגון.

סדר הפעולות במרחב הכאוטי

  • פעל (act) - בהעדר ידע רלוונטי, יש לפעול כדי להכנס למעורבות ולפעולה מעצבת בזירת הפעולה. פעולה זו נעשית על בסיס תחושות בטן, ידע מיידי ומקרי ומערכת הערכים והאמונות המוקדמת. על כן, לחזון האישי והקבוצתי ערך רב במימוש ההזדמנות לשינוי הסטטוס-קוו שטמונה במצבים כאוטיים.
  • יצירת משמעות (sense) - הפעולה והמעורבות שהיא מספקת מאפשרים לנו להתחיל להבין את הסיטואציה כגורם הפועל בתוכה. פעולה זו גם משפיעה בהכרח על ההתהוות, כך שלא ניתן לספק הנבה אובייקטיבית של הנעשה. ההיגיון הנוצר בשלב זה מאפשר להמשיך ולהתאים את הפעולה לנסיבות. לאורך הזמן ניתן יהיה להכנס גם למסלול של "גישוש" ו"חישה" כברביע הסבוך.
  • מענה (response) - הידע המעשי הנוצר מן ההתערבות מאפשר את המשך העיצוב של מענה גם ברמה המערכתית. המנהיגות הנדרשת כאן היא כזו המגיבה ברגע הנכון, ומשקיטה את תחושת האנומיה הנוצרת במצבי כאוס. בשל כך נדרשת פוזיציה המצויה בעיקר ברחבת הריקודים ורק לאחר מכן במרפסת.

דוגמאות:

  • משבר ארגוני גלוי - כאשר ארגון נקלע למשבר פנימי (ולעיתים אף חיצוני) ברור, אין זמן לגשש ולהבין את כל התמונה, וגם אין תמונה כזו. המנהיג, שהוא לרוב גם בעל הסמכות במקרה זה (גם אם לא העליונה) צריך לפעול במהירות, גם אם לא באופן מותאם ומדוייק, כדי להתחיל להחזיר את הסדר. מתוך הפעולה שלו, המציאות מתחילה להתבהר.
  • אירוע אלימות קשה בפנימיה - אירוע אלימות הוא כזה שיש צורך להגיב באופן מיידי לפני שניתן ללמוד את המציאות לאשורה. עם זאת, כל פעולה שנעשית ברגעים הראשונים היא קריטית מבחינת השלכותיה המיידיות והאוחרות. לכן בעל הסמכות באירוע נדרש לדעת לפעול מתוך ידע סמוי אך ברור, המבוסס על תחושות, אינטואיציות ותרגולות עבר.
  • מלחמת האזרחים בסוריה - הקושי של מדינות המערב לספק מענה לנעשה בסוריה קשור לאופי הכאוטי של הסכסוך במדינה. אין מנהיגות אחת בצד של המורדים, וקיים חשש מהתמשכות מצב של היעדר כתובת. מנגד, אלו הפועלים במרחב ומעצבים אותו לשיטתם הם אלו הניגשים מתוך אמונות וערכים (ארגוני ג'האד עולמי, איראן וחזבאללה, תנועות מוסלמיות אידאלוגיות, וכן ארוגנים הומניטאריים). ברגע ההתהוות הכאוטי, גורמים אלו יצרו מציאות שבה לא ניתן יותר להבין ולחשוב על המרחב בהעדרם.

אי סדר (Disorder)

במרכז התרשים, מצוי מרחב ה-אי-סדר (disorder). בעוד שהמרחבים מצד ימין הם מרחבים שמתקיימים בהם סוגים שונים של סדר מלמעלה למטה, ואילו המרחבים השמאליים הם מרחבים שבהם מתקיים ארגון עצמי מלמטה למעלה, האמצע הוא המרחב שבו אנחנו לא מצליחים כקבוצה לסווג את אופי האתגר. לאורך הזמן מרחב אי הסדר הולך ומצטמצם, אך תמיד נותר עוד ממנו, שמהווה דלק למחלוקות בקבוצה מחד, ולהמשך הלמידה והפיתוח בעתיד מצד שני.

היחסים בין חדרי המודל

המודל מחולק לארבעה רבעים, כאשר יש דמיון דמיון ושוני בין החצאים השונים:

מקומו של הידע בפעולה

  • שני הרבעים העליונים (מורכב וסבוך) מצריכים ידע תיאורטי על המציאות. סוג הידע ותהליכי היצירה אמנם שונים, אך ללא ידע דיוק לא ניתן להתמודד עם המציאות המורכבת והסבוכה.
  • בשני הרבעים התחתונים המנוע המחלץ הוא הידע המעשי, ואילו הבנה תיאורטית של המציאות איננה בהכרח מסייעת ועשויה אף להפריע.

אופי הסדר במרחב

  • המרחב שבו הסדר נראה לעין (צד ימין), וזה שלא מתקיים בו סדר ידוע של סיבה ותוצאה (צד שמאל). בשל כך קיימת עדיפות ברורה לתהליכים מלמעלה למטה (top-down) בחלק הימני ואילו עדיפות לתהליכים מלמטה למעלה (bottom-up) בחלק השמאלי.

טבלה מארגנת

טבלה משווה בין אתגרי הניהול במרחבים השונים
סיבוכיות האתגר סוג הידע הנחוץ ומיקומו תפקיד המנהל צורת הפעולה המשותפת דוגמא
אתגר פשוט נהלי עבודה, פרוצדורות החזרה לשגרת עבודה והגברת היעילות תיאום תיקון רכב
אתגר מורכב ידע מקצועי, מומחים איתור ופניה לסמכות המקצועית שיתוף קביעת תקציב ארגוני שנתי
אתגר סבוך ידע חבוי ומגולם המצוי בהיטלים שונים בתוך ומחוץ לארגון גישוש אחר היטלי האתגר ומיזוגם לכדי תמונת מציאות רלוונטית שילוביות התמודדות עם עוני
אתגר כאוטי ידע מעשי חבוי אצל האדם הפועל ליזום ולעודד מנהיגות יזמית הובלה מתוך עשייה אסטרטגית משבר ארגוני גלוי
VUCA ניהול במצבי אי-וודאות
image-863
מסגרת קינפין, תרשים של דייב סנואדן (מתוך ויקי-קומונס)

ההיבט הרגשי של הנחיית סדנה בעולם הסבוך

סדנאות שנועדו לסייע בהתמודדות עם אתגרים הסתגלותיים ועם שאלות שעדיין נעדרות ניסוח מדויק, הן סדנאות רוויות במבוכה ובחוסר נוחות. למעשה, אנו מכוונים באופן מודע ליציאה מאזור הנוחות. לרוב, כדי לגרום לקהל לצאת מאזורי הנוחות התפיסתית שלו ביחס לאתגרים הנידונים, מנחה הסדנה עצמו כפוי לשהות באי-נוחות ולהכיל אותה. מכאן, שניהול סביבת הלמידה מתנקז לניהול הרגשי העצמי של המנחה ויכולתו לרתום את המנעד הרגשי שלו משפיע על הסדנה. להמחשה:

להמשך קריאה