כאוס
רוח צפונית פרוצה: המרכיב הכאוטי החסר בתפיסת הביטחון הסמויה של ישראל
המסה המובאת עוסקת בשאלות אי הוודאות והכאוס שחווינו בשנה האחרונה וההשלכות של אלו על היבטי היסוד של הביטחון הלאומי בישראל. בחרנו לפרסם את
מעבר ל-SWOT – הרצאות ומצגות
ב-8 ביוני ערכנו בשיתוף עם יוסי קורן כנס בנושא אסטרטגיה, שינוי ומנהיגות באי-וודאות בקמפוס גוגל. אנו מודים לכל מי שהגיע. ניתן לצפות בהרצאות
הבעיות וההישגים של עבודה קשה
בשבוע שעבר כתבנו על הנטייה הבעייתית שלנו לחבר בין עבודה קשה לתוצאות מדהימות. הטענה היתה שבמציאות החיבור הזה לא תמיד מתקיים, וככל שהמציאות
כאוס, חורבן, סיפור וישועה – עיון מנהיגותי במדרשי החורבן
אחד ממנגוני ההגנה החזקים ביותר של מערכות הנוטות לקריסה, או כאלו שחוו כישלון גדול הוא למצוא סיבה ברורה ובהירה, רצוי פרסונאלית, לכשלון. היכולת
כמו עטלפים במערה: לקחים אסטרטגיים מהספר אדם הולך הביתה
מאז הוטל כאוס מוחלט בעולמי ב-18 באוקטובר 1973, בשעה עשר בבוקר, עת נפל הפגז בשולי השוחה שבה עמדתי וריסק את מוחי, אני חג
ענן וערפל סביביו – סוגים שונים של אי ודאות וההזדמנויות הגלומות בהם
בני אדם נוטים להמנע ממצבים בהם המציאות איננה מובנת וברורה וכאשר הם מאורגנים בקבוצות הם נוטים לכך עוד יותר. אלא שהיכולת לעמוד מול
שיר שאחרי מלחמה (או בין לבין, או באמצע)
בימים שלאחר החטיפה כתבנו מאמר על שיטת הפעולה שהתקיימה בחטיפת הסבנה ומאפיינת את פעילות כוחות הביטחון מאז ועד היום. אפיינו אותה כחשיבה טקטית שתלויה