דמיינו את ישיבת התכנון השנתית של חברת יורוקום (בעלת השליטה בבזק) בתחילת חודש ינואר 2015. ראש מחלקת האסטרטגיה מציג לבעלי השליטה ולמנכ"לי החברות של החברה את היעדים לשנת העבודה הקרובה. היעד המרכזי ו"המפתיע" שהוא מציג הוא הגדלת הרווחיות של הקונצרן. האמצעים להשגת היעד הזה קשורים בשלושה נדבכים – המשך מיצוי המעמד המונופוליסטי של בזק בתחום התקשורת בישראל, המשך מיצוי הרווחיות בתוך הקונצרן על בסיס שימוש מקסימלי במוצרים המשווקים על ידי חברות הקונצרן בידי בזק; ומיצוי תנאי המס על בסיס מיזוג של החברה ההפסדית (yes) עם המונפול הרווחי (בזק).
אחד הנוכחים בדיון זוקף בשלב זה אצבע ואומר – "אבל זה לא יעבור את הרגולטור!" ובתזמון מושלם ראש אגף אסטרטגיה מעביר שקף שבו מתוארת המערכה לרתימת הרגולטור לעסקה. סיקור אוהד באתר ״וואלה!״ יספיק, לטענת השקף, בכדי לרתום את הרגולטור – משרד התקשורת ושר התקשורת. הנושא, נטען בעל-פה, כבר עבר גישוש ראשוני וצפוי לקבל אישור עד תום שנת המס. למשתתף הסקפטי לא נותר אלא להפטיר על גאוניות האסטרטגיה הנרקמת, או לעוף מהחלון אל הרחוב הסואן.
דיונים "אסטרטגיים" – איך הם נראים?
סביר להניח שדיון כזה לא התקיים. הוא לא התקיים במשרדי יורוקום ברחוב הנחושת 4, וככל הנראה לא התקיים באף ישיבת תכנון אסטרטגי באף תאגיד בעולם. אם התקיים טקס שנת עבודה כלשהו בירוקום בראשית 2015, ואם אכן הובל על-ידי גורם דומה ל-"מנהל מחלקת אסטרטגיה", הוא כנראה נראה כמו כל הטקסים הזהים לו במשרדי ההנהלות בכל החברות בעולם:
- רבע שעה של סיכום הישגי השנה הקודמת (המחמירים יציגו את ההישגים למול התכנון).
- רבע שעה של הצגת היעדים לשנת העבודה הבאה (ככל הנראה 5%-15% יותר מן השנה הקודמת).
- אופציונלי – מודל כלשהו (נניח swot) או גרף עליה.
- דיון של שעה שבו כל אחד מהנוכחים מציג את העמדה הידועה שלו או את העמדה שמייצגת את האינטרס הארגוני שלו בתוך הקונצרן.
- סיכום כללי של מנהל הדיון.
כל האמור מפתיע כי המהלכים הכי אסטרטגיים שקיימה יורוקום בשנת העבודה 2015 היו ככל הנראה אלו שתוארו בתחילת המאמר ולא היעד הבנאלי והקלאסי של סעיף 2. כלומר, חוץ מהשם המשותף, מחלקות אסטרטגיה בארגונים לא נוגעות באמת בחומר שממנו עושים אסטרטגיה. לחומר הזה קוראים כח וסמכות.
אסטרטגיה ועוצמה
איש חכם אחד שליווה לא מעט תהליכים אסטרטגיים בימי חייו ניהל איתי פעם חקירה סוקרטית בדבר מהותה של אסטרטגיה. לאחר שסיים לבטל את טענותי הוא הפטיר ואמר "אסטרטגיה היא מה שאסטרטגים עושים". זה כמובן נשמע טיעון טאוטולוגי אבל הוא מסייע לא מעט להבין את האתגר והפער בתחום החשיבה האסטרטגית.
בחמישים השנים האחרונות המונח אסטרטגיה הפך רווח ופופולארי בשיח העסקי והציבורי. אם נצטרך לתאר את מהותה, נאמר משהו כמו – אסטרטגיה היא מהלך מחושב, אנליטי, המחייב מעורבות של מומחים וניתוח מספרי מחמיר. הגישות המרכזיות שעיצבו את התחום בתחילת המאה העשרים הובילו גופים ציבוריים ועסקיים לטקס ״התכנון האסטרטגי״, שמחטיא לגמרי לאופן שבו אסטרטגיה באמת נוצרת, פועלת, ומה שהיא מנסה להשיג. בעולם שמחוץ למצגות, העשייה האסטרטגית נותרה כשהייתה – מהלכים הנרקמים בקרב בעלי הכח, לרוב באופן שמאוד לא דומה לתיאור הקר והמחושב שנמצא אצלינו בראש. אם הדיון שלמעלה נוהל, הוא התקיים בין שאול אלוביץ' לחבורה הכי אינטימית שעימה הוא מתייעץ. אלוביץ' ככל הנראה היה מוביל השיחה ומסכם השיחה. הוא לא היה צריך לקבוע את הדיון שבועות מראש, וסביר שכל העסק נגמר בכמה שיחות טלפון.
בסקירה שעורך הנרי מינצברג בספר "ספארי אסטרטגיות" ביחס לגישות השונות שעיצבו את עולם האסטרטגיה הוא מותיר מקום של כבוד (כבוד שלא כל הגישות זוכות לו) לגישה שהוא מכנה "אסכולת העוצמה". אסכולת העוצמה רואה את האסטרטגיה כמאבקי כח או לכל הפחות כתוצר של מאבקי כח. מאבקים אלו מצויים בתוך החברות עצמן ("מיקרו-כח"), ובין הארגונים והחברות שפועלים בסביבה ("מאקרו כח"). ללא הבנה של הכח, שאיננו רק מגמות השוק, אלא כלל הגורמים המשפיעים על החברה (והרגולטור במקרה הזה הוא ללא ספק אחד החשובים שבהם) קשה מאוד לעסוק במהותה של אסטרטגיה.
על קרני הדילמה (האם יש תוחלת למחלקות האסטרטגיה והתכנון?)
לאור האמור, היה סביר להניח שראש מחלקת האסטרטגיה בבזק או ביורוקום לא יזומן למעצר בימים הקרובים, לפחות כל עוד הבין את תפקידו כמו שמלמדים אותו בבית הספר למנהל עסקים בהרווארד. מנהל המחלקה האסטרטגית הוא לא מאלה שמתלכלכים בדברים מהסוג הזה.
אבל הוא זומן, ומעצרו הוארך לפחות עד מחר. עמיקם שורר מתואר כיד ימינו של אלוביץ', ובשנה האחרונה הוא משמש כראש תחום פיתוח עסקי ואסטרטגיה בבזק. קשה להאמין שהוא הדמות הארכיטיפית שתיארנו למעלה. שורר שימש במגוון תפקידים בחברות והנהלת יורוקום, והוא בא לבזק לא בשביל לעשות מצגות אלא כדי לקדם משהו מאוד קונקרטי. כלומר – לצד התיאור הקר של מחלקת האסטרטגיה יש גם מציאות אחרת, כזו שבה הכותרת אסטרטגיה נתונה למי שמקדם את המשימות המיוחדות של החברה. התיאור הזה הרבה יותר קרוב לתיאור של מינצברג על אסטרטגיה וכח. העשייה האסטרטגית במובן זה דומה הרבה יותר למגרש הפוטבול מאשר לדימוי הרווח של השחמט כממלכת האסטרטגיה.
כלומר, הדילמה שניצבת בפני גורמי האסטרטגיה בחברות ובארגונים (ובמידה רבה גם אלו שפועלים לסייע מן החוץ) היא עד כמה להיות מעורבים בעסק המלוכלך של ייצור האסטרטגיה. מצד אחד המעורבות הזו מקשה בהכרח לשמר גישה אובייקטיבית, או לפחות התבוננות מ"המרפסת" על "רחבת הריקודים". מצד שני, אי המעורבות מייצרת את הטקס האנמי שתואר בתחילה שהשפעתו בפועל על תהליכי קבלת קלושה. בין לבין, לרוב הולכת לאיבוד העמדה הייחודית שמאפשרת גם להבין את הדברים על בוריים (הבנה שקשורה במעורבות בעשייה, כלומר בנוכחות ב"רחבת הריקודים") וגם להיות מסוגל להציג חשיבה ביקורתית על המהלכים המרכזיים.
אם אסטרטגיה קשורה באופן עמוק במאבקי עוצמה, הרי שראוי שמחלקת האסטרטגיה תנתח את מגבלות הכח של הגורמים השונים, ממש כמו שנדרש בעיצוב של אסטרטגיה בטחונית. אם היו עורכים הנגדה מהסוג הזה לאסטרטגיה הגאונית שנרקמה היו מכניסים למשוואת הכח לא רק את הרגולטור, אלא גם את הרגולטור של הרגולטור, דהיינו את מערכת השיפוט. אפילו שר תקשורת שהוא ראש ממשלה מצוי במגבלות כח משמעותיות, וחלק מהבנה מערכתית של שדה הפעולה מחייבת להבין את המגבלות האלו. ברור לאור כל האמור שאסטרטגיה מתעצבת באופן בלתי צפוי וכאוטי, אבל עם כל הביקורת על מוסד האסטרטגיה, אפשר שגוף אסטרטגי רציני, כזה שהיה בוחן ומציג את מגבלות העוצמה, היה יכול להציל את יורוקום מעצמה.
בשבועות הקרובים נפרסם מספר פוסטים ביחס להשתנות הנדרשת בתחום האסטרטגיה בארגון ועולם חברות הייעוץ. השארו עמנו.
אודות המחבר
השארת תגובה