שעיר לעזאזל

הפיכת גורם לשעיר לעזאזל המואשם בבעיות הארגון/חברה, היא מנגנון מוכר של המנעות מעבודה. החברה מצליחה להחצין ולהשליך את בעיותיה על גורם ברור, ומובן ובכך מצליחה להמנע מהצורך לקדם הסתגלות מסדר גודל רחב יותר:

	With sustained distress, people may focus on just gettin by. they often produce misdiagnoses: a society may scapegoat a fuction because of a dominant preception that it is indeed responsible for the problem.
– The Practice of Adaptive leadership, Ronald Heifetz & Marti Linsky, pp. 84

תופעה זו של שעיר לעזאזל היא אחד מביטוייה של ההכחשה הנלווית לאירוע הפתעה בסיסית המצריך למידה מערכתית, השלכת האשמה היא מנגנון המקשה על הארגון להבין שהבעיה שלו היא רחבה הרבה יותר מאשר פרטים נבחרים שכשלו בתפקידם:

	אנו נוטים להכחיש את קיומו המתמשך של פער הרלוונטיות גם לאחר התרחשות האירוע המפתיע. כך יוצא שאת הפער אנו מנסים להשלים... על ידי סילוקם של "האשמים", שאין בכוחן של תגובות מצביות אלו... לסגור את פער הרלוונטיות, הוא עלול להמשיך ולהתרחב.
– פער הרלוונטיות, ד"ר צבי לניר

[1]

"שעיר לעזאזל", יונגן, 2012, מתוך ויקי מדיה קומונס

המנהיג ההסתגלותי כשעיר לעזאזל

מי שמבקש לערער על הסטטוס קוו הקיים, מוצא את עצמו מותקף כמי שאחרי לבעיות הארגון, הוא מוקע, ולאור זאת מושתק או נפלט מן הארגון. עם זאת, לעיתים חוסר היכולת של הארגון להכיל את אופן הפעולה של הגורם המתוייג כשעיר לעזאזל משתנה לאחר שהוא מודר, והארגון כן מאמת חלקים מתוך האג'נדה אותה ניסה לקדם.