חג מועד ונופל – השגרות הארגוניות ותהליכי שינוי

התפיסה היהודית של הזמן מציבה את המועד החוזר כנקודה בה אנו נדרשים לבחון את מעשינו:

בכל יום לפני השינה – לבחון את מעשי היום החולף

בכל שבת – לסכם את השבוע שעבר

בכל ערב ראש חודש – להרהר בחודש שנמוג

בכל ראש שנה – לבחון את השנה שהיתה ואת השנה הבאה

בכל שנה שביעית – לשמוט את מה שחשבנו עד כה ולהמשיך קדימה

בכל יובל – לצאת לחופשי ולהתחיל מחדש

כל אלו הינן הזדמנויות לבדוק שוב מה עובד ומה לא, האם הפעילות שלנו תואמת את החזון שלנו, את הערכים שלנו, או שמא יש צורך לשנות את הפעילות או את החזון, או את שניהם. כל הזדמנות כזאת מסתכלת בפריזמה אחרת, בהיקף אחר ובמעגל שונה על המציאות – יש דברים שניתן לראות כל יום או שבוע, ויש תהליכים שניתן לזהות רק כעבור שנה או שבע שנים.

אולם כל האירועים הללו בזמן, הם קבועים ושרירותיים. המציאות עצמה לא מתכנסת בדרך כלל לקבועי הזמן האלו – לעתים אנו נדרשים לשנות מסלול בזמן אמת, ולעתים מחזור ההתבוננות צריך להיות חצי שנתי, דו שנתי – הכל לפי ההקשר.

בחיים הארגוניים יש מועדים רבים שדומים בתכליתם לאלו של המעגל היהודי – הערכה שנתית ותכנון שנתי, דיון רבעוני, חודשי, ולפעמים גם חיתוך מצב יומי. לעתים גם כאן אנו מבינים שלא המופע החוזר הוא העיקר, אבל הוא תזכורת חשובה לבחון את הדברים מחדש.

האתגר המרכזי הוא שהכח של המופע החוזר מסייע בהגברת היעילות במסלול שאנו כבר צועדים בו, אבל מתקשה לעסוק בשינוי אסטרטגי, בהבנה של פער בסיסי. הכח של המועד החוזר – ברמה האישית והארגונית כאחד – הולך ופוחת. אחת ההבחנות המרכזיות של רון חפץ ומרטי לינסקי בנושא של קידום שינוי והסתגלות, נוגעת לכך שכדי לעורר את המערכת לשינוי יש צורך לייצר לחץ לשינוי. הדרך המרכזית ליצירת לחץ הוא באמצעות שימוש מושכל בפרובוקציות. הבעיה היא שכוחן של פורובוקציות הולך ונמוג, ויכולת ההשפעה שלהן פוחתת לאחר השימוש. כדי להתמודד עם הצורך לשמר טמפרטורת עבודה יש הכרח לגוון את הפרובוקציה – לייצר הפתעה, תהליכים לא צפויים, מכיוונים לא צפויים.

לכן, אנו נדרשים למצוא את הדרך להפוך גם את המועדים הללו – סיכום רבעון או סדנא אסטרטגית שנתית – לאבני דרך משמעותיות בלמידה ובהתפתחות המתמידה שלנו ולא לטקס שגרתי שאין בו אנרגיית שינוי והתחדשות. מעבר לאמירות הבנאליות ביחס לתהליכים כאלו ("כדאי לשמוע את כולם", "לתת מקום לביקורת", ו"לחשוב מחוץ לקופסא") לשם כך כדאי לנסות כמה מהלכים ברמת ה-setting של התהליך:

  • לא לוותר על המועד (מהר מדי) – המועד החוזר מייצר התכווננות משותפת, שמאפשרת לייצר מקום לעבודה מעמיקה ומשמעותית. מנגד, הוא לא קדוש, ולעתים כדאי לוותר על הטקס, לאור הקשר חשוב יותר.
  • המתודולוגיה היא עזר, לא שרביט קסמים – לעתים אנו נוטים לחשוב שמתודלוגיית דיון או מודל מסויים יחלצו אותנו מבעיות היסוד שלנו. מתודולוגיה מייצרת שפה משותפת, ומאירה שאלות חשובות אבל היא לעולם לא תפתור לנו את בעיות היסוד. אנו היחידים שיכולים להן.
  • לעבור מדיון ב"האם" לדיון ב-"והיה אם" – אנו נוטים לדון בהערכה לגבי העתיד, ולהשקיע בכך זמן דיון רב, אבל מתקשים לדון במשמעויות של עתידים אפשריים. אנו גילינו שהפרובוקציה של דיון ב"והיה אם" – אם תתהווה מציאות מאתגרת מסויימת, אם נצליח במאמץ מרכזי וכו' – היא מחולל אסטרטגי חשוב שמצליח להוציא אותנו מן הכאן ועכשיו.
  • סביבה מחזיקה, לא מחזיקה מדי – מרחב הדיון נדרש להיות מאפשר, אבל לא כזה של אדישות ואינדיפרנטיות. המתח בין הפתיחות לאחריות חיוני כדי לתת מקום לאמירות אמיצות אך רלוונטיות.
  • לא לפחד מעימות אבל לא לקדש אותו – דיון על סוגיות יסוד מזמין בהכרח עימות. הנטיה לא להתעמת – שבימי שגרה חיונית כדי לאפשר פעילות תקינה – מפריעה בתהליכים שהביקורת העצמית היא ההיבט המרכזי שבהם. מנגד – העימות, ביחוד כאשר הוא נהיה אישי, הוא מנגנון למניעת השתנות, ולכן צריך להחלץ ממנו לטובת מיצוי התועלת הכללית.
  • לשבור את השגרה – לבסוף, אם התהליך הזה נראה בדיוק כמו זה של שנה שעברה, הסיכוי שלו להיות הפרובוקציה שאנחנו רוצים שהוא יהיה – נמוכה. שבירת השגרה, היציאה מהמרחב המוכר, פינוי הזמן (ולהוציא החוצה גם את הטלפונים!) חיונית הרבה פעמים כדי לאפשר את היציאה מהמובן מאליו שלנו.

לגוון את הפרובוקציה: יעלה תחנונו – פיוט עתיק בלחן של אביתר בנאי

שינוי כיוון 

מה שאנחנו עושים בדואלוג כל השנה זה לעזור לאנשים לחשוב על הסביבה שלהם ועל עצמם מחדש. בחודשים האחרונים החלטנו להסתכל על עצמנו פנימה באופן הזה, בסיוע של מספר שותפים מהעבר ומהעתיד. המטרה – לזהות את מרחב הצמיחה הבא של החברה.

הזיהוי המרכזי שלנו, גם סביב כמה התנסויות מאוד חיוביות בליווי של תהליכים אסטרטגיים בחברות טכנולוגיות, נגע ביתרון היחסי שלנו בעולם הזה – זהו מרחב שמחייב חשיבה מערכתית מעמיקה (כזו שמחזיקה בו-זמנית מספר רב של משתנים ותחומים במבט כולל), שינוי אסטרטגי בקבועי זמן קצרים, ולמידה אסטרטגית תוך כדי עשיה. ההיכרות המעמיקה שלנו עם סביבת הפיתוח הטכנולוגי מהווה רגל משלימה וחיונית למהלך הזה.

סביב הבנה זו פיתחנו מוצר ייעודי לחברות מתחום הפיתוח הטכנולוגי המצויות בשלבי צמיחה ושינוי כיוון ואנו מצויים בחודשים האחרונים במאמץ פיתוח ויישום עם מספר לקוחות. שינוי זה נבע בראש ובראשונה ממאמץ החשיבה שערכנו, מהזיהוי של האתגרים המרכזים, ומזיהוי הפוטנציאל הלא מנוצל בגזרתנו.

מאחלים שנה של למידה והתפתחות,

יותם ויואל.


צילום – הספריה הלאומית.

תגובה אחת בנושא “חג מועד ונופל – השגרות הארגוניות ותהליכי שינוי

  1. אשמח אם תשתפו, במידת האפשר, תובנות מהמרחב הטכנולוגי (שקשורות לתהליכים שאתם מעורבים בהם) – החיתוך – טכנולוגיה אסטרטגיה מאוד מעניין

השאר תגובה