שקיעה: הקורונה כהתנגשות מערכתית

כוכב הלכת לאגאש מוקף שמשות מכל עבריו. תושביו לא יודעים מהו לילה או חושך, ולא זכו לדעת כי בשמי הליל מתנוצצים מליוני כוכבים. אך אחת לאלפיים שנים לערך, מצויות 5 השמשות בכיוון אחד, וליקוי חמה מתרחש למול השמש האחרת. הכוכבים לפתע מגיחים וזורחים, ותושבי כוכב הלכת יוצאים מדעתם, ושורפים מכל הבא ליד כדי להניס את החושך ולהבריח את הכוכבים. בלילה לאגאשי אחד הם מחזירים את הציוויליזציה לראשיתה, פעם באלפיים שנים. 

הסיפור  ״שקיעה״ של אייזיק אסימוב פורסם לראשונה על ידי אסימוב הצעיר בשנת 1941 ועובד בערוב ימיו לספר הנושא את אותו השם. הוא נחשב לאחד מסיפורי המדע הבדיוני המשפיעים ביותר. אך הוא אינו עוסק בעולם דמיוני, אלא במסה על התרבות והאדם. הספר מתנבא, או מבקש להתריע כי אילו תעמוד החברה האנושית בפני חושך פתאומי, ממשי ומשתק, אפילו אם הוא יהיה בדיעבד זמני, היא עלולה להחזיר את עצמה למצב הבראשיתי. באנגלית שם הסיפור מוצלח יותר: Nightfall שהוא מילולית בעברית ״רדת הליל״ אך היה נכון לתרגם אותו בעברית ל״צאת הכוכבים״.

Isaac Asimov & Robert Silverberg - Nightfall

מערכות מתגלות רק כאשר מתנגשים בהן

הבעיה של מערכות היא שרב הנסתר על הנגלה, ומגלים אותן לרוב רק כאשר מתנגשים בהן. הדימוי של הקרחון שנעשה בו שימוש רב בעולם המערכות משחק כאן משחק כפול – ביום-יום אנו רואים מעט מאוד מהכוחות שפועלים בתוך המערכת; עד שמתקיים מצב חירום שמציף החוצה שאלות עומק שלא נראות לעין בשגרה. לא פעם אנו כלל לא רואים את המערכת שבמסגרתה אנו פועלים עד לרגע ההתנגשות. 

ובכן – מהי המערכת שאליה אנו צריכים להתייחס בהקשר של משבר הקורונה? וודאי שהמגיפה משפיעה על מערכת הבריאות. גם על מערכת החינוך ועל המערכת הכלכלית המקומית והעולמית. אבל היא פועלת את פעולתה הרבה מעבר לכך. לכן אני רוצה להתייחס למערכת הכללית שאנו פועלים בתוכה בתור ״המודרנה״, לא כאל תקופה גרידא, אלא כאל מציאות עם הנחות יסוד מובנות שמכוננות את העידן הנוכחי. העידן המודרני הוא תוצר של התלכדות של מספר מהפכות שאירעו בחמש מאות השנים האחרונות. המרכזיות שבהן הן המהפכה המדעית והתעשייתית, והוגים החל מהמאה ה-18 ועד לימינו אנו החלו לכנות את התקופה כ״עידן הנאורות״. 

ההתנגשויות הגדולות של המחצית הראשונה של המאה ה-20 סיפרו לנו משהו על המערכת של העידן המודרני. ההשפעה של המהפכות במזרח אירופה ובאסיה ושל מלחמת העולם השניה היתה גדולה כל כך שהיא הצמיחה גישה פילוסופית ותרבותית רבתי שביקשה לבקר ולנוע מעבר למודרניזם: הפוסט-מודרניזם. הגישה הזו סייעה לנו לדייק מספר הבטים בדורסנות של המודרניזם, אבל המודרניזם עדיין איתנו במלוא אונו, כפי שכבר ניסחו רבים מהוגי התנועה הזו. 

הקורונה כהתנגשות מערכתית

הקורונה היא תאונה בסדר גודל עולמי. היא עדיין לא מתקרבת להשפעות של מלחמות העולם, אבל ככל שנעמיק בה יותר נתחיל להתקרב לאירועים בעלי אפקט דומה. ההתנגשות איתה מגלה לנו את המערכת שלנו באופן שלא טרחנו לחשוב עליה בעבר. העצירה שהיא כופה עלינו שופכת אור על לפחות 10 השמשות שהן המובן מאיליו של העידן שלנו, ועל ליקוי השמשות שאנחנו עדיין בשיאו.

#1 שליטה בבני אדם: המדינה ושירותיה ובייחוד מערכות הבריאות והחינוך

המדינה המודרנית היא התפאורה של העידן והיא מתבטאת בראש ובראשונה בחיבור שבין מנגוני קבלת החלטות, שירותים לאזרחים ומנגנוני הפעלת כח (לאו דווקא בסדר הזה באיזונים ומינונים שונים).

הקורונה מאתגרת את פעילות רוב שירותי המדינה ובייחוד את שירותי הבריאות (שהסגר נועד להגן עליהם מקריסה) והחינוך. המדינה גם נתפסת כמי שאמורה למנוע קריסה של השווקים אבל לנוכח הפגיעה העמוקה בהכנסות המדינה ממיסוי לאור המיתון המתהווה, לא ברור שהמדינה תוכל לסייע באופן ממשי. 

#2 שליטה בטבע ובכוחותיו: המדע והטכנולוגיה

המהפכה המדעית והתעשייתית נמצאות בליבת המודרנה. הרפואה המודרנית היא התגלמות ההיתוך של מדע וטכנולוגיה והיא שינתה את החיים של כולנו באופן רדיקלי.

המדע הוא הלוח שעליו המשבר הנוכחי משורטט, אבל בנתיים האנושות מתמודדת עם המשבר באמצעים הכי פרימיטיביים שאפשר להעלות על הדעת (השבתת הפעילות, די דומה להתמודדות עם המוות השחור בשלהי ימי הביניים). המדע מתפקד יותר כיועץ והרבה פחות כפותר בעיות בפועל. הטכנולוגיה אמנם הופכת את החיים בבידוד לאפשריים, אך היא עדיין לא מצליחה לספק את הנדרש כדי לצאת מן המשבר.

#3 ייצור וצריכה: לשלוט במוצר ובצרכנים

המהפכה התעשייתית היא קודם כל מהפכת הייצור. היא אפשרה להפוך מוצרים מורכבים לסחורה, כלומר לרכיבים סטנדרטיים בעלי ערך קבוע שניתן להפיץ לצרכן במאסות ולתמחר כך שיזינו שרשרת ערך שלמה של ספקים, יצרנים, משווקים ומערכי מכירה. הייצור מחייב יציבות של שרשרת הערך וקיום של כח קניה ראוי בציבור.

משבר הקורונה משבש את את כח הקניה, את תהליכי המכירה ואת שרשראות האספקה וההפצה העולמיות, ופוגע בתמחור של מוצרים רבים באופן שעלול לפגוע באופן עמוק ביצרנים ובייצור. הפגיע בייצור תהיה לבסוף פגיעה בתוצר, כלומר בכלכלה ברמה הלאומית והעולמית.

#4 שליטה בכסף: כלכלה עולמית, המבוססת על צמיחה שנדרשת להחזר החוב 

הפיכת הכסף למושג וירטואלי לחלוטין אפשרה את הקיום של הכלכלה המודרנית המבוססת על מערכות פיננסיות חובקות עולם, הסוחרות בחוב לפי תחזיות ותרחישים עולמיים ברמת המאקרו והמיקרו. רוב העולם המערבי, ברמת המשפחה, העסקים והמדינה חי במציאות שבה הוא לא יכול לעצור כי הוא ממונף, כי הוא חי על חובות, וכי הוא משועבד לצמיחה לטובת המשך הפעילות הקיימת.

המשך ההאטה הכפויה על שווקי הייצור המרכזיים בעולם יטרוף את הקלפים על כל הרכיבים האמורים ועלול לגרור מערכות פיננסיות עולמיות לסחרור שלא נראה כדוגמתו.

#5 תעסוקה: שליטה של הפרט ביציבות הכלכלית שלו

החיבור של הפרט לכלכלה המקומית והעולמית נעשה על פי רוב על ידי תעסוקה, כלומר על ידי השתתפות בתהליכים העסקיים של ארגון. השתתפות זו, שהיא לרוב על ידי הגעה פיזית למרחב הארגון ונשיאה בעול המשימות, לפי חלוקה להגדרות תפקידים שונות. המטרות של הכלכלות העולם המודרני היו להגיע לאחוזי העסקה גבוהים ככל הניתן, כדי להגדיל את התוצר, את הכנסות המדינה ממסים, ואת רווחת האזרחים.

הקורונה פוגעת ביכולת להמשיך את ההעסקה במרחבים רבים שמחייבים נוכחות פיזית, והשבתת מערכת החינוך משפיעה על כלל ההורים – גם אלו המנסים לקיים שגרת עבודה מהבית. אחוזי האבטלה הגואים במערב, ככל שימשכו לאורך חודשים, ישבשו את הסדר החברתי באופן עמוק ביותר.

#6 עיור: מכונת החיים האולטימטיבית של האדם

מראשית המהפכה התעשייתית העיר הפכה למרכז הייצור המרכזי, והיא עברה מספר תקופות עד לביסוסן של ערי העולם שמובילות את הכלכלה העולמית במאה ה-21. החיים העירוניים מבוססים לרוב על מגורים צפופים שמספקים חלק מצומצם של הצרכים האנושיים יחד עם עושר ההיצע של שירותים נגישים שמשלימים את מה שהמגורים הצפופים לא יכולים לספק.

אבל העיר היא גם מערכת ההדבקה האוליטימטיבית עבור הקורונה, ולכן היא פוגעת באופן אקוטי יותר בערים (במובן הזה, וכמעט רק מובן הזה, בני ברק וניו-יורק הן ערים תאומות). התנועה והפעילות במאסות של אנשים היא לב החיים העירוניים ועצירת הפעילות בערים היא אירוע חסר תקדים.

#7 האינדיווידואל/הסובייקט: הזכות והחובה לבחור

תושב העיר, האדם המודרני הוא קודם כל סובייקט. הוא בעל זכויות, כולל זכות בחירה, הוא צורך (שירותים ממשלתיים ומוצרי צריכה), השיוך שלו לקהילות רופף. יש לו את היכולת לבחור בעצמו, לעצב את עצמו, והוא צריך הגנה מפני המערכות הגדולות שעלולות לפגוע ביכולתו לעשות כן. במידה רבה, זהו הלוז של הרעיון הדמוקרטי.

אבל האינדיווידואל הוא הבעיה הכי גדולה של הקורונה. הוא בוחר לבד, לא תמיד נשמע להנחיות, וממשיך את שרשרת ההדבקה. לכן מדינות רבות במערב נוקטות צעדים חסרי תקדים כדי לעקוב אחרי אזרחים תמימים לחלוטין, באופן שרומס את כל מה שחשבנו שהוא זכויות האדם הכי בסיסיות, ופוגע בדמוקרטיה.

#8 צבאות המונים והמלחמה המודרנית: גיוס משאבי האומה

המדינה המודרנית היא זו שיש לה את היכולות להפעיל כח באופן ממוקד באמצעות הצבא הסר למרותה. הצבא המודרני, עם מנגנוני הפיקוד ההיררכיים ועם מנגוני המטה היה דגם לארגון המודרני באשר הוא – בממשלה, ובעסקים. המלחמה היא אמנם תופעה שמלווה את האנושות מראשיתה, אבל המלחמה המודרנית היא תופעה חדשה מאוד – היכולת של אומה לרכז את כל יכולותיה לטובת קידום הישג לאומי על פני אומה אחרת.

הצבא נועד לא רק למלחמה באויבים אלא גם לשימוש למול אירועי קיצון פנימיים. אלא שהצבאות שנבנו כדי לרכז מאמץ לאומי באמצעים אלימים חסרי אונים ביכולת שלהם להוביל להאטה שתסייע במניעת הדבקה. לכל היותר הם יכולים לאכוף סגר ולחלק מזון וגם בכך לא ברור עד כמה הם טובים.

#9 תנועה גלובלית: מכל מקום לכל מקום בזמן הקצר ביותר

גילוי העולם החדש היה אחד מרגעי המפתח של העת החדשה. היכולת לנוע בחופשיות, להעביר סחורות בחופשיות ובמחירים נוחים ברחבי העולם הפכה לסימן היכר של העידן. סימן כל כך מובהק שאיש כבר אינו חושב על מקורות מוצרי הצריכה שאנו צורכים – מהבסיסיים ועד למורכבים ביותר.

הקורונה השביתה את התנועה האווירית, פוגעת במנגנוני ההפצה ברמה העולמית, ומעלה מן האוב רעיונות של כלכלה מקומית, שלא נראו במחוזותינו מספר עשורים.

#10 פנאי: תעשיית ההנאה

הפנאי הפך בעידן המודרני לחלק מרכזי בחיים, בבית, בעבודה, ובחופשה. תעשיות התרבות, התיירות, האוכל ורבות נוספות הפכו למובן מאיליו של החיים שלנו, כלומר למה שאנו מכנים ״חיים״ שראו לחיות.

אבל הפנאי הוא העולם שנפגע באופן הקשה ביותר ממגפת הקורונה. הפנאי המקוון הופך להיות מרכזי עוד יותר ואילו הפנאי שקשור בשהייה פיזית במרחב נעצר. לחלק מן התעשיות שמאפשרות את הפנאי כמו שהכרנו אותו ייקח שנים להשתקם אם בכלל.

ערב של יום חדש

למול החשיכה ההולכת ובאה על כוכב הלכת לאגאש, ניצבות שתי קבוצות – המדענים ובני כת דתית שבכתביה נבואה על רדת החשיכה באותו מועד. שתי קבוצות השוליים שותפות בכך שהן רואות את המציאות באור אחר לחלוטין משאר בני האדם. הן שותפות להבחנה אך מגיעות לעימות באשר לאופן הפעולה הנכון לנוכח החשיכה הממשמשת ובאה. המדענים מבקשים את המשכיות הציוויליזציה, ואילו בני הכת מבקשים את האפוקליפסה. אסימוב בהחלט מביע בכך את אמונתו ביכולתו של המדע לחלץ את האנושות ממשבריה, למול כוחות אנושיים אחרים שעלולים להוביל אותה לחורבן. הגירסה הראשונה של הסיפור, להזכירנו, התפרסמה בעיצומה של ההתנגשות הגדולה ביותר שידעה האנושות: 1941.

ההתמודדות העולמית עם הקורונה היא אחד הניסויים הגדולים ביותר שנערכו בבני אדם בעידן המודרני. ככל שהאירוע ימשך, כלומר ככל שלא נצליח להשיג שליטה בטווח זמן מהיר על מוקדי ההדבקה, תהפוך השריטה בבשרה של האנושות לעמוקה יותר ומשפיעה יותר. השמשות של העידן המודרני חמקמקות יותר מאלו שבסיפור של אסימוב, אבל השפעתן על חיינו דרמטית לא פחות, והן תלויות אלו באלו.

האם אנחנו יכולים לדמיין עולם שבו המדינה הופכת רזה הרבה יותר כי היא לא יכולה לגייס את המסים שנדרשו לקיומה בעשור האחרון? האם אנו מוכנים להחזיר חלק משמעותי מן האחריות החינוכית לבית ולמרחב הקהילתי הקרוב? האם מישהו מבין בכלל מה יהיו ההשלכות של העצירה הזו על המערכות הפיננסיות שלנו? האם ימשיך החוב להיות עניין בר כימות וניתן לסחר בעולם שבו התעסוקה נפגעת? מה תהיה ההשפעה של העצירה על פריסת המגורים שלנו במרחב? האם הערים ימשיכו להיות מרכז החיים שלנו כפי שהיו עד כה? השאלות שעולות מן המצב הנוכחי רבות מן התשובות שנוכל לתת עבורן לעת עתה.

הכוחות העולמיים שעיצבו את המודרנה עדיין פועמים בקצב והם לא ייוותרו במהרה על כוחם בסדר העניינים הקיים. אבל החשיפה של השבריריות של אופן הקיום שלנו תניע כנראה ארגון שונה של השמשות ששולטות בחיינו.

לעת עתה נראה כי גם הכת המדעית וגם הכת הדתית ניגפות למול הקורונה. הן לא מספקות את מה שחשבנו שהן ידעו לספק לנו: פתרונות מהירים לבעיות הקיום של האנושות. שני הממסדים האלו מתגייסים בימים אלו לאותה מטרה: להמשיך את הציווילזציה המוכרת, לחזור לעולם של אתמול. אבל בכלל לא ברור שנוכל לחזור לשם.

אבל השקיעה מאפשרת גם את זריחתו של סדר חדש. אנו החוזים בהתנגשות יכולים להיות גם אלו שמעצבים את הסדר החדש שיקום כאן במקומו. זה עלול להיות מרחץ דמים עולמי אבל גם יכולה להיות המהפכה העדינה ביותר שהתקיימה אי פעם. העצירה מאפשרת לנו לחשוב מחדש, באופן רענן ולשאול את השאלה שמזמן היינו צריכים לשאול – לאן אנחנו רוצים להגיע – כפרטים, כקהילות, כמדינות וכאנושות? כשתהיה לנו הבנה נמצא את הדרך להגיע לשם.

אודות המחבר

יותם הכהן

בעלים משותף של חברת הייעוץ דואלוג מאז 2014, מלווה תאגידים וחברות בתחומים שונים (טכנולוגיה, קמעונאות, ועוד) יועץ ומדריך בקורסי בכירים במערכת הביטחון העוסקים בתכנון אסטרטגי וחשיבה מערכתית. שימש בעבר כראש צוות תפיסת הביטחון הלאומית במכון ראות.

תגובה אחת
  1. סמדר

    היי יותם,
    אני מאד נהנת לקרוא את מה שאתה מעלה באתר. רצתי למסור ד"ש ושאפו.
    שיהיו ימים טובים ומלמדים,
    סמדר פורת

השארת תגובה