תחילת הדרך – איך עוזבים את המקום הקודם?

"I must plunge into the water of doubt again and again"
                                                                              L. Wittgenstein

הרעיון ישב הרבה זמן בראש. ההבנה שצריך בסוף לבנות מערכת שבה תוכל להיות מעצב ולא רק פיון במשחק של אחרים. אבל כמו כל דבר בחיים, הדבר החדש דורש את הקריסה של הקודם במקביל לעלייה של אלטרנטיבה שנראית מבטיחה במידה מספקת. מהי המידה המספקת הזו? נראה שהדבר נוגע לבינת הלב. וודאות פנימית שיש כח להכנס לתוך הערפל הזה ואולי להוציא ממנו משהו. להמשך קריאה

המשך לקרוא

מהו ההון התרבותי של יזם מצליח?

אולי נתחיל את הסיפור עם הניסיון האישי שלי להמשיך את התפתחות הקריירה שלי ולמצוא עבודה בארגונים. תוך שאני מודע להון החברתי השלילי שלי ביחס לעבודה בתפקיד מוגדר במערך ארגוני ממוסד, לקראת כל ראיון אני למד את השפה הארגונית הרלוונטית ואת דרישות התפקיד המוגדרות. כך, אם נגיד לחור המנעול של התפקיד יש צורה של מעגל, אני מכווץ עצמי לעיגול וחותך את הקצוות המיותרים, או לסרוגין אם לחור המנעול של תפקיד יש צורה של ריבוע, אני מיישר את פאותיי בזויות של תשעים מעלות ומדביק לדמותי המקצועית קודקודים מלאכותיים. אולם בשני המקרים אני מחביא את עוצמותיי הייחודיות והופך את עצמי לאדם צר ודל מימדים.
מנגד, נראה כי לאדם כמוני עדיפה זוית חדירה חוץ ארגונית – זוית חדירה של קוסם או של טאלנט. כזה שיוכל לשלוף שפנים מהכובע ושלא יאלץ לתלות את המגבעת בלובי הארגון.
יתכן שעדיף לי לעבוד בפריסה ארצית ואף בינלאומית, להאביק ארגונים בתובנות מסוגים שונים ולהביא ערך רב ורב-ממדי בנגיעות חטופות.

המשך לקרוא

ניהול אסטרטגי כצלילה חופשית

למרות אירועים דוגמת המשבר העולמי הכלכלי ב-2008, תפיסת עולמנו במערב עדיין נאחזת בתכנון. עדיין נטועה בנו האשליה המודרניסטית שאנו יכולים לתכנן, צעד אחר צעד, את מהלך ההשפעה שלנו, כחברה, כארגונים וכיחידים. אנו תופסים את עצמנו כיצורים תבוניים ורציונליים שמסוגלים לקבל החלטות מיטביות בכל רגע נתון, לפעול על פיהן ולהגשים את מטרותינו. אולם פעם אחר פעם המציאות תופחת על פנינו ואנו מתבדים. להמשך קריאה

המשך לקרוא

שגרת יומו של הצייד

מהי שגרת יומו של איש העסקים? האדם השכיר הולך לעבודה. עד כמה שנרצה ליפות את זה בביטויים כמו "יש שהולכים לעבודה ויש שהולכים לעבוד…" בסופו של דבר האדם השכיר הולך לעבודה, שגרתו אינה נמדדת בימים אלה בשבועות ובחודשים ועיתותיו אינן בידיו אלא בידי מקבל ההחלטות במקום עבודתו.

יחד עם זאת, יש בשגרה זו הכרח שווה ערך לתגמול הכספי שאדם שכיר מקבל מדי חודש. שגרה זו מבנה דפוס שהוא מעין שלד עבור האדם השכיר. להמשך קריאה

המשך לקרוא

מהגר עבודה בין שוק עבודה מוסדי ליזמי

כל חיי חונכתי להטמע במוסדות. הגן, בית הספר, הצבא, האוניברסיטה, משמר בתי המשפט, מכון ראות. כל חיי נמדדתי על טיב התנהלותי במוסדות. והינה היום אני מתעורר ומבין שאם אמשיך לגרור רגליי בין מוסדות וכך להמשיך ולנסות להרשים, בקרוב אמצא את עצמי עם הגב לקיר.

חייב להתעורר אל הפוטנציאל היזמי שלי. להמשך קריאה

המשך לקרוא

נכון בטווח הארוך, מפחיד בטווח הקצר

כיום אני בן 40. ברור לי שאני חייב לבסס עצמי כיחידה עצמאית בשוק העבודה, בטח עד שאהיה בן 50. זה הזמן של 10 שנים.

מבחינתי זהו עשור הזהב מבחינת המימוש המקצועי שלי. הייתי יכול להמשיך לגרור רגליים בין מקומות העבודה השונים ובמקרה הטוב הייתי מצליח לשמר שכר של כ- 10000 ש"ח עד היציאה לפנסיה. אבל אלה הם חיי, אין הזדמנות שניה. יש בי ייחודיות שזה יהיה חטא לא למצות אותה. יכולות החשיבה הצידית שלי, הקישוריות, הטולרנטיות וכו' הן האיכויות שרבים אוהבים לנפנף בהן כאכויות המפתח של המאה ה21. אני חייב להביא אותן לידי מימוש. יתרה על כך, אני לא אגשים את יכולות ייחודיות אלה, הן יאבדו מאונן. כלומר המימוש והיישום הם סגירת מעגל של טעויות אלו.
זה מרגיש כמו שליחות.
אבל כדי להגשים את רעיון המיזם אני צריך לשאת סיכון כלכלי גדול. אני בעל ואבא לשני ילדים והמחשבה שאהיה צריך לרדת האמת ההשתכרות שלי מ 10000 ל 5000 ומטה בטווח זמן קצר עד לא ידוע היא מטרידה מאד.

המשך לקרוא