״בעבר העולם שלנו היה פשוט ומובן יותר, אבל היום הוא כל כך הרבה יותר מורכב!״ הטענה הזו, בצורות שונות, מושמעת על ידי לא מעט הוגים פופולריים בשנים האחרונות. המוצלחים שבהם יצרפו אינפוגרפיקה מרשימה או מיתוג קליט. ליקיר הבלוג דייב סנודן, המחבר של מסגרת קינפין, יש מנהג להגיב על תרשימים פופולריים כאלו בתגובה גנרית:
אם תשאלו את סנודן למה הוא מתכוון הוא יענה – העולם מעולם לא היה מסוג א׳, והוא איננו מסוג ב׳ כיום, הכל תלוי הקשר וכדאי מאוד להתאים את הכלים והתפיסות להקשר הייחודי שאתם עובדים בו.
אז באיזה עולם אנחנו חיים בעצם? כתלמידיו של סנודן מדגדג לנו מאוד להגיב באופן דומה לתרשים שהחל לתפוס פופולאריות בשנתיים האחרונות ומקדם את ראשי התיבות BANI על פני ה-VUCA שהתרגלנו אליו בעשור או שנים האחרונים:
אבל אנחנו לא נעשה את זה לבנתיים כי אנחנו מאמינים שהטרנד הזה יכול לעזור לנו להבין משהו גדול יותר על המצב התודעתי שלנו ועל האופן שבו אנחנו מתמודדים עם אי וודאות.
כל הדברים היפים באמת מתגלים בזמנם האיטי הבלתי מתחשב
מושגים הם הדרך המילולית בה אנחנו מנסים לתפוס את המציאות הסבוכה. בגלל שהמציאות משתנה תדיר גם המושגים הם בגדר יצורים דינמיים שהמשמעות שלהם משתנה עם הזמן והם גם נולדים (ונעלמים) בהקשר מסוים. מושגים הם גם הדרך שלנו להבין את העולם אבל גם הדרך שלנו להבין את התודעה שלנו. התבוננות על האופן שבו מושג עולה או יורד מבימת ההיסטוריה מסייעת לנו להבין את הארכיאולוגיה של התודעה האנושית. כך למשל, מושגי התכנון האסטרטגי שלטו בארה״ב ובברה״מ במקביל כאשר תאגידים וממשלים חשבו שהם יכולים לתכנן את העולם והם ננטשו כאשר התחרות הפכה גלובלית והובן שניתן להתחרות בעולם הזה אבל לא לשלוט בו.
באופן דומה, מושג ה-VUCA, ראשי התיבות של תנודתיות, אי וודאות, מורכבות ועמימות המתיימר לתאר את העולם שבו אנו פועלים בעשורים האחרונים עלה גם הוא בהקשר היסטורי מסויים.
המושג נהגה מתוך ניסיון לעשות פופולריזציה של רעיונות מתחום תורת המערכות והכאוס במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, ונכנס לשפה הצבאית האמריקאית בראשית שנות ה-90 כאשר הוא מסייע לצבא לתת פשר לעולם ביטחוני שמשתנה באופן רדיקאלי לאחר קריסת ברית המועצות. סביב ה-11/9 המושג דילג מן הצבא האמריקאי בחזרה לעולם האזרחי אך לקח לו זמן מה להיטמע והוא זכה לפריצה משמעותית בעיקר לנוכח המשבר הכלכלי של 2008. משבר הקורונה העמיק עוד יותר את השימוש במושג כאשר אי הוודאות הפכה לנחת הכלל ולא רק בהקשרי שוק ההון.
אבל סביב משבר הקורונה היו מי שטענו שמושג ה-VUCA איבד את הערך שלו להסביר את המציאות ולכן נדרש מושג חדש. ה-BANI, ראשי תיבות של Brittle (שברירי), Anxious (חרדתי), Non linear (אי-ליניארי), ו-Incomprehensible (סתום, חסר מובנות) מבקש לייצר פשר מחודש בעולם שהוא עוד יותר VUCA מ-VUCA, ובאופן שיתאר לא רק את מצב העולם אלא את המציאות האמוציונאלית שהעולם הזה מייצר.
לכאורה, אנחנו חווים מעבר בין מושגים שאולי מתאר מעבר פרדיגמטי. אבל ראוי להביט טוב יותר במושגים עצמם כדי לנסות לעמוד על מהות השינוי.
אין כלום כי לא היה כלום
לא פעם כאשר ביקשו ממנו לדבר על ווקה מישהי או מישהו מהקהל אמר – בעברית זו ״בוקה ומבולקה״ או בעברית מודרנית – בלגאן. למרות שהווקה כולל 4 תתי מושגים, החוויה שמושג הווקה מספק היא של בלגאן כללי, ולמרות שהתבוננות מעמיקה במושג תראה שתי תופעות שונות. למעשה המושג מתאר פעמים את אופי העולם (סבוך, תנודתי) ופעמים את התודעה האנושית במסגרתו (עמימות, אי וודאות). אבל העולם אינו כל הזמן תנודתי (למשל – בין 2008-2020 חווינו יציבות ממושכת בתחומי הכלכלה במערב), והוא גם אינו עמום/אי-וודאי בכל תחום. רובנו המשכנו להשקיע את כספי הפנסיה שלנו באותן קרנות… ולמרות שהעולם אינו כל הזמן VUCA השימוש במושג בשנים אלו רק גדל כל הזמן.
ד״ר צבי לניר שהוא אדם עם אוזן חדה מאוד למושגים, היה טוען שהמושג ״עולם הווקה״ הוא בעצם מושג מטריה – ניתן להכניס תחתיו עניינים רבים מדי, והוא אינו מסייע לנו, כי שראוי שמושגים יסייעו לנו, להבחין בין התופעות טוב יותר. למעשה, הסבוך (C) והתנודתי (V) הן שתי תופעות ממינים שונים, וה-VUCA לא מסייעת לנו להבחין ולפעול למול כל אחת בהתאם (למשל באופן שבו מסגרת קינפין מסייעת להבחין בין תופעות סבוכות וכאוטיות). הבעיה עם מושגי מטריה זה שהם מחוללים זיהום מושגי, כלומר מצב שבו השפה שלנו מפסיקה לתת ערך והופכת לאוסף של סיסמאות.
ואם ה-VUCA הוא מטריה, יוצא שה-BANI מנסה לטעון טענה מטרייתית (לתאר את המציאות כולה) אבל עם ניסוח מאוד ספיצפי וקונקרטי – הכל שברירי (אבל אנחנו יודעים שזה לא נכון), השבריריות יוצרת חרדה (באמת? אצל כולם?), המציאות היא לא לינארית (שום דבר לא היה אף פעם לינארי, אבל יש עדיין המון דברים שמאוד קרובים להיות לינאריים), והעולם סתום. ובכן – אלפי שנות מיתולוגיה ופילוסופיה מגלות לנו שהעולם סתום ומובן באופן מאוד מעורבב. הוא בוודאי לא יותר סתום ב-2022 מאשר היה ביוון העתיקה או עבור האבות הקדמונים שלנו בתפוצות.
האם העולם שאנו חיים בו שברירי יותר מהעולם שבו 60% מאוכלוסיית אירופה מתה בגלים על פני גלים של המוות השחור? מן העולם של הילידים באמריקה שמתו ברעב, עבדות ומחלות עם הפלישה הספרדית? מהעולם של המהגרים לעולם החדש שלא ידעו אם ישרדו את המסע באטנלנטי? מגלי המהגרים של המחצית הראשונה של המאה ה-20?
האם העולם שלנו מעורר יותר חרדה, נאמר מתושבי מערב אירופה במאות שבהן הויקינגים נהגו לפלוש מדי קיץ מן הימים והנהרות?
האם הוא פחות מובן? האם העולם שלנו פחות לינארי מהעולם שיצא למלחמת עולם בעקבות ההתנקשות ביורש העצר האוסטרו-הונגרי?
נכון – אם נשווה את השנים האחרונות לרגעים ספורים במהלך המחצית השניה של המאה ה-20 נוכל לטעון את טענת ״פעם העולם היה פשוט״, אבל אם נסתכל ימינה ושמאלה – מחוץ לטווח השנים, מחוץ למערב, נגלה שהוא אף פעם לא היה פשוט.
בא לנו להתחדש קצת, למה זו בעיה?
האופן שבו השתמשנו במושג ה-VUCA, כאילו הוא הצליח להסביר את העולם, והאופן שבו אנחנו רוצים להשתמש כעת ב-BANI מספקים צורך פסיכולוגי עמוק של מובנות. מושגים מתווכים לנו את העולם וכאשר אנחנו חושבים שמושג מסייע לנו לפרש את המציאות אנחנו נרגעים. אבל המושג הוא זמני בהגדרה, גם כי המציאות משתנה וגם כי הערך המפרש והמחדש שלו פג. וכשאנחנו מתחילים להרגיש שהמושג מתיישן הוא מפסיק לרגש ולהריע אותנו. ואז, כשהמושגים מתרוקנים מהערך שלהם, אנחנו יוצאים למסע בחיפוש אחר מושגים חדשים.
הנטיה שלנו לקפוץ לעגלת ה-BANI מעגלת ה-VUCA (ואנחנו עוד מתארים את הקפיצה הזו כמהלך הירואי למרות ששתי העגלות עומדות במקום) מספקת את הצורך הבסיסי שלנו במובנות. בהפוך על הפוך המושג שבא לתאר את העולם כ-Incomprehensible, בלתי ניתן לאחיזה והבנה, מספק בדיוק את יצר השליטה וההבנה. אבל מאחר ומדובר במושג מטריה, כלומר בכלי כללי מידי וריק, הוא לא באמת מסייע לנו לצעוד בתוך הערפל וחוסר המובנות, ומספק לנו אשליית שליטה כוזבת. ניסינו להבין, נשארנו עם פיגומים.
אז מה השתנה בעצם?
אפשר להיות ציניים ולגמרי ולראות באימוץ של המושג החדש מהלך מיתוגי של יועצים שהמושג הישן שלהם איבד את הערך הפרובוקטיבי שלו. אבל לדעתנו הניסיון של ה-BANI כן מסמן שינוי תרבותי עמוק. בעוד שה-VUCA מתיימר לתאר את המציאות, ה-BANI מציב זרקור בעיקר על התופעות האמוציונאליות שאנו חווים במציאות של אי וודאות. המעבר מתיאור המערבב היטל על המציאות יחד עם נדבך קוגניטיבי הוחלף בתיאור ששם את הדגש על החוויה הרגשית. ה-BANI מפנה את המאמץ של יצירת המשמעות אל האדם ולא אל העולם. השינוי המושגי הזה מתאר טרנספורמציה אדירה במציאות, וכדאי לנסות להבין אותה.
דומה כי ההיבט המרכזי שההשתנה בעולם מאז שמושג ה-VUCA הפציע בשנות ה-80 היא עלייתה של מהפכת המידע. אנחנו חשופים לזרם אינפורמציה בלתי פוסק ממאות מקורות מידע שונים ומכל קצווי תבל. מאחר והמח שלנו מכור למידע חדש אנחנו שותים עוד ועוד מהמידע הזה ולא פעם משתכרים, דופקים את הראש. אבל הקצב והכמויות גדולות יותר מיכולת העיבוד שלנו. המידע גם חושף אותנו למורכבות של הקיום שלנו (כי אנחנו מתחילים להבין שמה שמשפיע עלינו מצוי לא פעם הרחק מעבר לאופק, כי אנחנו נחשפים לעוד אמיתות, לעוד נקודות מבט). כלו אלו מחוללות אצלינו תחושה עמוקה של חוסר מובנות. ככל שאנו סופקים יותר מידע נטול עיבוד אנחנו מעמיקים את תחושת חוסר המובנות, שבתורה מייצרת אצל רבים תחושה של שבריריות וחרדה. מושג ה-BANI שם את הדגש על החוויה, כי התודעה שלנו השתנתה יותר ממה שהעולם עצמו השתנה. אבל השינוי בתודעה מחייב שינוי תואם בכלים שעומדים לרשותנו.
יש מה לעשות עם זה
אחת הביקורות על ה-VUCA היתה שהוא אינו מספק שום מענה. לימים עלו ראשי התיבות המקבילות המכונים VUCA Prime שמתיימרים להציע מענה. בהפוך על הפוך, ההבחנה של ה-BANI מאפשרת לנו להתמקד באיזורים שיש להם פוטנציאל לעזור בהתמודדות עם המרכיבים השליליים של התופעה.
בשנים האחרונות הולכות ורווחות פרקטיקות מדיטטיביות בעולם הניהולי, מתוך כוונה להשקיט את הרעש שסובב אותנו כל הזמן. אמנם, המקורות המדיטטיביים במזרח נובעים מתוך הנחות מוצא של איון (אין) המציאות, הנחות שהן הפוכות לגמרי להנחות הניהוליות המערביות. לכן, עבור מי שרוצה לחזור ולפעול במציאות המדיטציה אמנם מפחיתה את העומס הקוגניטיבי ומאפשרת בכך בהירות אבל היא אינה תחליף ליצירת פשר. כדי להשקיט את החרדה, להבין טוב יותר את המרחבים השבריריים (לצד אלו העמידים והאנטי-שבירים) שבחיינו, לזהות את מעגלי המשוב הלינאריים והלא-לינאריים, ולייצר פשר במציאות סתומה אנחנו צריכים לחזור ולפתח שפה מושגית עשירה. מושגים טובים יותר יאפשרו לנו להמשיך ולהתנסות יחד במסע גם בעולם שנגלה מתוך אי וודאות ומורכבות.
אודות המחבר
2 תגובות
השארת תגובה
ככל שחולף הזמן אני משוכנע יותר ויותר שהאסטרטגיה לא יכולה לחיות במושגים.
אסטרטגיה נמצאת בפער המושגי.
אסטרטגיה נמצאת במרווח.
והאמת היא שזה כלל לא מפתיע משום שאלו המקומות היחידים בהם השפה מאפשרת תנועה.
אם תרצה סדר לא נורמטיבי.
זו גם הסיבה שאומנות הכוללת הילה מאפשרת את ההתבוננות הביקורתית ביותר על המציאות, התבוננות שאינה מתקיימת בתוך משפט הכולל נושא ונשוא.
מושג-
בהמשך לאמירה בפוסט שההיבט המרכזי שההשתנה בעולם מאז שמושג ה- VUCA הפציע בשנות ה-80 היא עלייתה של מהפכת המידע אני מוצא לנכון להביא כאן את הפוסט הבא שהפצתי בלינקדין ומתייחס ישירות לכך (ומתנצל על כך שהוא באנגלית)
What happens to our wisdom?
Our personal and social need for wisdom grows as we become more acquainted with the growing complexity of life in the 21st century. In fact, this has already been stated by the biologist E.O. Wilson with the statement "We are drowning in information while starving for wisdom" and the warning by the physicist Stephen Hawking, "The future is a race between the increasing power of technology and our wisdom to use it. It is imperative that wisdom wins this race".
The 'information age' in which we live, has brought many benefits, but it also has personal and social prices that we pay without realizing it.
Never, throughout human history, have humans had such immediate, so easy and so much access to information. In fact, there is not a single minute that we are not connected to a stream of information and information stimuli, even when we seek to avoid it. The flood of information we are exposed to threatens to take over our inner attention – the attention we need to stimulate on the intelligence of our Practical Wisdom.
We are connected to search engines that are summoned to answer us immediately to any question we have. Whether it is a simple question of information that we ask about the location of the cafes in the area where we are traveling when we feel like resting, relaxing, and drinking coffee, or whether it is about the most complicated basic issues of our lives. Even for such questions, the AI provides us ready-made instant answers and it does so in a kind of easily digestible pill that all we need to do is swallow them.
We should not be satisfied with the ready-made general common sense and learn how to base our Practical Wisdom mainly on our inner insights and lessons we have acquired through our previous life experiences. It is a process of a mind grappling, that requires a lot of brain attention and time that we do not have. There are more tweets, posts, podcasts, and webinars waiting for our attention and all these in addition to the load of urgent daily tasks that we are required to cope with in increasing urgency.
The achievements of the information age have equipped us with more detailed and accurate information than we ever had before, but that does not mean that we understand and act on it more wisely. the opposite of a thing. This is a paradox that we must recognize and act in order to regain for ourselves the ability to think, plan and activate the Practical Reason that is hidden in us.
What do you think?