הפתעה בסיסית
בחזרה לאינקובציה
אני מניח שמי שעוקב כאן כבר ראה את התרשים הזה לא פעם ולא פעמים. צבי לניר הציב אותו כשהוא ביקש לתאר איך הפתעות
הפתעה: מנגנון ההכחשה של הטראומה
ב-7 באוקטובר הוברר לישראלים כי קיימת האפשרות שצה"ל יספוג תבוסה… הם הופתעו כשהסתבר להם שאין בכוחו של צה"ל להכריע ב-2 חזיתות בו זמנית,
ההדחה מבוצעת אוטומטית
אמנם רק 50 שנים חלפו בין לבין, אבל נדמה שלמדנו מעט מדי בין אירועי ה-6 וה-7 לאוקטובר. רשימת הכשלים המתפרסמת מדי יום מהדהדת
ההפתעה הבסיסית נוכח המלחמה בעזה
מילים וכאוס מילים של טעם הן דבר חסר ערך למציאות כאוטית. כאוס מחפש מעשים. רק אחריהן מגיעה ההבנה. אנשי כיתת הכוננות בישובים היו
למדוד או להיות אפקטיביים?
בפוסט האחרון הצגנו 4 עצות למדידה רלוונטית בארגונים. בשולי הדברים הסתמנה מחשבה אחרת, כזו שחותרת תחת היגיון המדידה כמצפן מרכזי לניהול בעידן הנוכחי.
הבעיות וההישגים של עבודה קשה
בשבוע שעבר כתבנו על הנטייה הבעייתית שלנו לחבר בין עבודה קשה לתוצאות מדהימות. הטענה היתה שבמציאות החיבור הזה לא תמיד מתקיים, וככל שהמציאות
כאוס, חורבן, סיפור וישועה – עיון מנהיגותי במדרשי החורבן
אחד ממנגוני ההגנה החזקים ביותר של מערכות הנוטות לקריסה, או כאלו שחוו כישלון גדול הוא למצוא סיבה ברורה ובהירה, רצוי פרסונאלית, לכשלון. היכולת
לצאת מכובד הלב הניהולי
בבית הכנסת המרוקאי שאני הולך אליו לעתים בערב שבת יש אדם אחד שהציבור מבקש ממנו לדבר כאשר הרב לא נמצא, ואני בעוונותי תמיד
איך יוצאים מהטראומה? הרהורים בעקבות ראיונות זעירא
תהליך ההשגרה מוביל לכך שהרגשות העזים שלוו לזיכרון הקולקטיבי יִשְכֶכוּ (Alexander 2004: 23), ותתאפשר גם עלייתן של פרשנויות חדשות, חלקן חתרניות או חיוביות
בכירי המשטרה הם האחראים
רצף הכשלונות שצברו ארגוני המודיעין במהלך פחות ממאה השנים לקיומם מעלה סימני שאלה מהותיים על עצם וסיבת קיומם. הפתעת מלחמת יום הכיפורים נדמית