הזיהום המושגי של החדשנות

ה-Harvard Business Review פרסם לאחרונה מאמר קצר על הקושי של ארגונים להטמיע תהליכי חדשנות. המאמר מתחיל מציטוט מחקר של מקינזי לפיו 84% מן המנהלים בתאגידים מאמינים כי חדשנות היא המפתח לצמיחה שלהם אולם רק 6% מסופקים מיכולות החדשנות של הארגון שלהם. אנשי מקינזי, כמובן, ישכנעו אותנו שלהם יש פתרון לבעיה האמורה.

לאור האתגר העמוק המתואר, מציע כותב המאמר 4 דרכים לצאת מהכשלון החדשני של התאגידים:

  1. לא להיות כלוא בחשיבה צרה על שורת הרווח – ליוזמות חדשניות לוקח הרבה מאוד זמן עד שהן הופכות רווחיות ומנהלים צריכים להחיל חשיבה רחבה יותר מזו של ROI קצר טווח.
  2. להתמקד בבעיות, לא ברעיונות – קיימת אמונה רווחת כי חדשנות הוא עיסוק ברעיונות טובים, אלא שבפועל החדשנות היא פתרון טוב לבעיות קיימות. לכן, לפי כותב המאמר, לא די בהפרחת רעיונות ללא הקשר.
  3. לסווג את סוג הבעיה לפני שמחליטים על סוג הפתרון הרצוי – הכותב מציג מטריצת סיווג שמאפשרת להבין מול איזה בעיה עומדים ועל כן באיזה חדשנות יש לדגול (חדשנות בת-קיימא / חדשנות פורצת דרך / חדשנות משבשת / מחקר בסיסי).
  4. חדשו עבור מעטים, לא עבור ההמונים – בעוד שהפירמות תמיד מנסות לכוון כלכלית אל השווקים הגדולים, החדשנות תמיד מתהווה מפתרון למעטים שהולך ומתרחב.

הנקודות האמורות אינן שגויות מיסודן. יש בהן לא מעט אמת, גם מבחינה תיאורית (בזיהוי הבעיות) וגם מבחינת הפתרון המוצע. אבל ברור לכולנו ש-4 הסעיפים הללו לא יפתרו את הבעיה שמקינזי מציגים. כלומר – ה-mismatch בין כמות העיסוק בחדשנות (ובדומה לו העיסוק במנהיגות) לבין מיעוט הערך שבעיסוק הזה אמור להדליק אצלינו נורה אדומה. צבי לניר מכנה זאת בתיאור "זיהום מושגי" – אוסף של מילים שמזהמות את השיח ואין להן באמת כיסוי וערך אמיתי.

כדי להבין יותר לעומק את הזיהום אפשר להציץ במסמך של חברת מקינזי על 8 ההיבטים ההכרחיים ביישום חדשנות. לדידם, ההיבטים ההכרחיים הם: aspire; choose, discover, evolve, accelerate, scale, extend ו-mobilize. כל המילים הללו הן מילים יפות שכולנו היינו רוצים יותר מהן, אבל הן בעיקר אוסף של מילים מאוד אופנתיות בעולם השיח הייעוצי-ניהולי. כדי להבין עד כמה אין בינן לבין השאלות הגדולות של החדשנות דבר, ניתן להכנס למחולל פעלים רנדומליים ולשאול אילו מילים אינן רלוונטיות לקידום חדשנות. אלו 12 המילים שיצאו לי בחיפוש האחרון:

  1. crawl
  2. boil
  3. hug
  4. confess
  5. attack
  6. lock
  7. hover
  8. admire
  9. taste
  10. drown
  11. launch
  12. share

ראו כמה כל המילים הללו רלוונטיות לחדשנות! כמובן, שאם כל פעולה ארגונית שאיננה שימור הקיים היא חדשנות הרי שהחדשנות עצמה היא מושג נטול ערך.

לתעש את החדשנות

הזיהום הזה בולט עוד יותר במאמר נוסף שפורסם בסמיכות זמנים באותה במה. המאמר מתאר מחקר על מערכות לניהול חדשנות שנערך בקרב 154 חברות על פני 5 שנים, במעורבות של 3.5 מליון עובדים. המחקר הציג את המסקנות "המפתיעות" הבאות לגבי הפרמטרים שגורמים ליותר רעיונות טובים להווצר ולהתקבל בחברות ומקבלים ביטוי גם בשורת הרווח של חבורת אלו:

  1. היקף המעורבים בתהליכי החדשנות
  2. קצב יצירת הרעיונות
  3. היקף הגורמים המעורבים בהערכת הרעיונות
  4. המגוון האנושי העוסק בחילול הרעיונות

למעשה, המחקר מתאר כ"חדשנות" כל אופן של שינוי ופתרון בעיות בחברה שנערך על גבי פלטפורמת החדשנות של החברה. בעבר החדשנות הזו נתפסה כחלק אינהרנטי מעבודת העובדים. לא היינו זקוקים למושג החדשנות כדי לעסוק בה. גם הדוגמאות המובאות במאמר (לא אלאה אתכם בפירוט) הם בדיוק מהסוג הזה – איך לקצר את זמן הטיפול במטוסים על הקרקע. הבעיה, אגב, מוגדרת לחלוטין, והחדשנות נעוצה באופי המענה.

זו גם ההתייחסות של המאמר לחדשנות – תהליך לינארי שבצידו האחד חילול רעיונות ובצידו השני מיצוי הפתרונות:

After all, innovation, like marketing and sales, is a pipeline. In one end go raw concepts and notions. Out the other end come actionable ideas that can move the business forward. With the right technology, could you manage this pipeline the way you manage a sales pipeline?

 

למרות הבעיות המחקריות העמוקות המצויות במסקנות המחקר (איך אפשר להגיע אליהן מבלי לקיים הבחנה רצינית בין תחומי הפעילות ואופי הפעילות השונה של החברות!) המאמר קורא לתיעוש והפיכה למדע של תחום החדשנות. בדיוק כפי שנעשה בעבר לתחום המכירות. האירוניה כמובן זועקת לשמים אבל איש לא מקשיב לה.

הזיהום ותעשיית החדשנות

אמרנו שהערך של מושג החדשנות לא ברור. זה לא מדוייק לגמרי. יש תעשייה שלמה שמתפרנסת מן החדשנות. זו איננה תעשיית ההייטק, אלא תעשיית היועצים למינהם (כולל כותב שורות אלו). גם פליקס דל נמצא בניהם:

אלא שכמו שיודעים עובדי בנק לאומי בפרסומת, שיח החדשנות מזוהם. במסגרת השיח הזה עולים רעיונות ממוחזרים שאינם עושים שינוי עמוק בעולם. הפרסומת של אסי כהן נהדרת כי היא בבואה מדוייקת של המציאות, כולל זו שהיא מנסה לפרסם. כולנו יודעים ש"רדאר השקעות" לא שבר את שוק הבנקים בישראל ולמעשה כמעט אף אחד מאיתנו לא היה שומע עליו אילולא פליקס דל…

בנק שעבדנו בו לפני מספר שנים הטמיע "מערכת חדשנות" מן הסוג שתואר למעלה. למעשה זו היתה תיבת פניות שהגבילו את מספר התווים שאפשר לרשום בה. קשה להאמין ששינויים שוברי מבנה נוצרו מהמערכת הזו, למרות שארגון כלשהו, שוב, גזר קופון מתישהו.

הבעיות העמוקות במודל החדשנות הרווח קשורות בכך שהוא מנותק משאלת האסטרטגיה. הוא מודל שמאפשר להנהלה לחשוב שהסירה שהם שטים בה תיקח אותם למחוזות מופלאים שהם בכלל לא חלמו עליהם, ומבלי שהם ידרשו לתת על כך את הדעת. גם עם מעט הבנה על מורכבות של מערכות אפשר להסכים כי החלום הזה לא מופרך לחלוטין, אבל הוא מצריך גישה ניהולית ואסטרטגית תואמת. למפרע, הגישה הזו מנוגדת לכמעט כל מה שנלמד במאה האחרונה בבתי הספר למנהל עסקים.

עד שנתחיל להעמיק בעבודה הקשה של חיבור המושגים האסטרטגיים שלנו למאוויים החדשניים שלנו נוכל תמיד להמשיך ולשלם עוד קצת כסף ליועצים, למרצים ולשמוע הרצאות ב-TED. אבל, כמו שאמר פעם חכם סיני בגיל העמידה: "כנראה שהאינקרמנטליות לא תביא אותנו אל המקום אליו אנו שואפים להגיע".

3 תגובות על הפוסט “הזיהום המושגי של החדשנות

  1. שלום יותם.
    איזה כיף לפתוח את "אחרי החגים" במאמר אינטליגנטי השואף לצקת סדר ובהירות בשיח הייעוצי הנוטה לצערנו באיזורים רבים להעדר עומק ולפופוליזם שטוח. כפי שאתה רומז במאמר התופעה אינה רק נחלת השיח אודות חדשנות אלא רחבה הרבה יותר (בהחלט גם תחום הדעת של מנהיגות ופיתוחה אך גם באיזורים נוספים)
    נראה כי בפנינו האתגר להחזיק במתחים שבין יצירת שיח אינטלקטואלי חד ובהיר היוצר הבחנות ואבחנות בעלות משמעות בשדה המדובר, ובין שיח בעל אופי שטוח מעט יותר השם דגש על הדרכים האפשריות לחולל ולעודד חשיבה חדשנית, אשר לעיתים באופן מכוון מנסה להנמיך את סיפה של החשיבה הביקורתית לצורך מה שמוכנה חשיבה 'מחוץ לקופסה'. מחשיבה אנאליטית סדורה ושיטתית, לחשיבה אסוציאטיבית פרועה וגמישה.
    נראה כי יש כאן שתי רבדים שיש לתת עליהם את הדעת :
    האחד הרובד האסטראטגי (זה שלהבנתי אתה מכוון אליו יותר) ובו הצורך להגדיר את גבולתיו של המונח. מה נכלל בו ומה לא, להבחין בין סוגים של חדשנות ומטרותיהם האפשריות והשונות, לעומת הרובד השואל את עצמו כיצד נקדם וניצור תרבות המעודדת חדשנות על גווניה וביטוייה הרבים, אם באופן של חיזוק המרכיבים של חשיבה חדשנית שיטתית (SIT) ואם באופן של הנמכת סיפה של החשיבה הביקרותית לצורך יצירת מרחבים המאפשרים להפליג על גבולות הדימיון השוטף.

    בכל מקרה הנושא חשוב וכתמיד נהניתי מכתיבתך המאירה.

    תודות
    דויד

  2. ״ראו כמה כל המילים הללו רלוונטיות לחדשנות!״

    – לא השתכנעתי בכך.
    אתה כותב שהבעיות העמוקות במודל החדשנות הרווח קשורות בכך שהוא מנותק משאלת האסטרטגיה, אך לא מסביר בדיוק מדוע. באותו האופן, אתה כותב שהבעיה (כנראה השטחית) היא זיהום מושגי אך לא ברור כיצד המילים שאינן מתארות חדשנות כן מתארות חדשנות (בדוגמה הראשונה). בשורה התחתונה, מה הבעיה בשיח החדשנות בארגונים ואיך לדעתך כדאי לפתור אותה?

    • מהסוף. בוא נתחיל מלחלק את המלים הרנדומליות לשתי קבוצות – הקבוצה שברור שקשורה לחדשנות (לכאורה) והקבוצה שלא ברור. בראשונה נשים את:הבנאליים:

      • admire
      • taste
      • launch
      • share

      בשניה נשים את כל המלים שצריכות עוד קצת עזרה:

      • confess – the main obstacle for innovation is ideas that are not being said. confessing our true wills will help us think together openly and freely
      • crawling innovation – you need to crawl the horizon and find new ideas and trends
      • Hover – innovation is beyond short term P&L. you need to hover on to create an holistic groundbraking vision
      • drown – without drowning in, without losing your breath. innovation will never come in to real life.

      הסיבה שכל כך קל לכתוב את השטויות האלו היא כי מושג החדשנות הוא כללי מדי וחסר מיקוד, ועל כן אפשר לדחוף תחתיו הכל.


      לגבי השאלה השניה – חברה צריכה לאמץ אסטרטגיית למידה ייחודית להקשר שלה. יש עניין מאוד מוגבל בלפזר את משאבי הקשב של החברה לכל עבר. חברות יודעות את זה ולכן הן לא חדשניות. האתגר של מציאות האיזון בין מיקוד (ויעילות) לבין פיזור שעשוי לחולל חדשנות הוא אתגר עמוק וקשה. כאשר אנו מאמצים פתרונות גנריים לחדשנות אנחנו רק עושים את זה קשה יותר. אנחנו בהכרח לא מצפים לאותו סוג ומידה של חדשנות מעובדי חברת אנרגיה ועובדי חברת תוכנה.

      כל זה מוביל אותנו למושג שמאוד חסר לנו והוא "אסטרגיית חדשנות", כלומר – נתיב שכן מכוון באיזשהי רמה ומאפשר ללמידה הארגונית להתקיים באיזורים שמשרתים את האינטרסים הארגוניים כמו שההנהלה מבינה אותם. ללא תשתית אסטרטגית כזו כל העיסוק בחדשנות הוא משהו בין הוצאת כיתור לטקסיות נבובה.

השאר תגובה