2,180
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין ספק כי עמדה של מנהיגות, כפי שהיא מתוארת על ידי חפץ ולינסקי קשורה בהכרח ב[[אי-וודאות]] וסיכון מהם מנהלים ובעלי סמכות מבקשים להמנע. עם זאת, אנו סבורים כי גם בעלי סמכות יכולים לממש מנהיגות מסוג זה, ולעתים אין מתאימים מהם לעשות כן. ההיסטוריה הניהולית הקצרה של ישראל מציגה מספר מקרים מסוג זה, שהמשמעותי בהם הוא זה של דוד בן-גוריון בשנים שטרם הקמת מדינת ישראל. יכולתו של בן גוריון לפעול כנגד העמדה הרווחת של הממסד הביטחוני לאור הבנתו את השינוי במאפייני הסביבה האסטרטגית של ישראל, נבעה מיכולתו לנוע מפוזיציית הסמכות לפוזיציית המנהיגות וחוזר חלילה.
[[File:בן גוריון.jpg|alt=בן גוריון: מנהיגות עם סמכות|thumb|בן גוריון: מנהיגות עם סמכות]]
בייחוד ראוי לציין את בחירתו של בן-גוריון לקיים תהליכי למידה אינטנסיביים בשאלות יסוד, כפי שקיים הן במאי 47' ([http://newseminar.wiki.org.il/הסמינר_של_בן_גוריון הסמינר בשדרות קק"ל]) וכן בסתיו 53'. בשני מקרים אלו הוא מוותר באופן זמני על סמכויותיו כראש מוסדות היישוב והמדינה, ונפנה לקיים תהליך [[למידה בסיסית]]. את ה[[תובנות]] שהוא מפתח בתהליכים אלו בן גוריון מתקשה להחיל באופן ישיר על המערכת (שמאורגנת סביב תובנות אחרות), אך הן לבסוף מחלחלות לתוך המערכת במגוון דרכים. בתהליך זה, משמש בן גוריון כמי ש[[ליווי תהליכי חשיבה אסטרטגיים|מלווה את תהליך הלמידה המערכתי]] ועל ידי כך הוא מקדם את הבנותיו.
==להרחבה==
<center><html>