שינויים

אך בעוד שהיעילות של הניהול הפרויקטאלי מצויה במיטבה ב[[פשוט|סביבות פשוטות המצויות תחת ההיגיון של הרביע ה'ידוע']] ב[[מסגרת קינפין]] (למשל - ב[[מודל פס הייצור|פס ייצור]]), האפקטיביות של צורת ניהול זו דועכת ככל שרכיבי אי הוודאות ב[[מערכת]] עולים. במצבים אלו, יש להפעיל כלים מעולם ה[[חשיבה מערכתית|חשיבה המערכתית]] לטובת יצירת הבנה של האתגר ופיתוח מענים מתאימים. בהיעדר כלים מתאימים מסוג זה, ארגונים הופכים מועדים לפגיעתם של [[פער רלוונטיות|פערי רלוונטיות]] ו[[הפתעה בסיסית|הפתעות בסיסיות]].

על רקע זה, גישת הניהול מבוססת המערכות משלימה את המבנה וגישות הניהול הקיימות באלמנטים נוספים, המחפים על בעיותיה של השיטה הקיימת; ומביאה לפיתוח ומיצוי הזדמנויות שלרוב אינן מזוהות באופן פשוט.

הבעיה בצורת הניהול הזו, נעוצה בכך שהיא מתקשה מאוד להתמודד עם [[אתגר הסתגלותי|אתגרים הסתגלותיים]], המצריכים בחינה הוליסטית של המערכת. מבלי להיות מודע לאפשרות של אתגרים ממין שונה, מנהלים נקלעים לא פעם למקום שבו הם מבכרים את היעילות על פני ה[[אפקטיביות]] ובטווח הבינוני והארוך פוגעים בהשגת מטרות הארגון.

'''הניהול המערכתי''' מבטא [[פרדיגמה]] ניהולית חדשה, הרלוונטית לפעולה ניהולית [[סבוך|במערכות סבוכות]]. לא התפוקות מצויות בבסיס העבודה, אלא יצירת חתירה לתכלית ממשית וליצירת אפקט משמעותי. האפקט, לרוב אינו תלוי במימוש משימה זו או אחרת, אלא בתזמור של מכלול משימותהמאמצים. המוכוונות המתמדת ל[[אפקט]], מאפשרת להבין מה המשימות החשובות, ולתעדף אותן באופן דינאמי ומושכל.

ניהול מבוסס מערכות מהווה אלטרנטיבה לניהול הפרוייקטאלי מבוסס המשימות. הוא מחליף את הטיפול הטורי במשימות שמקיימות, במקרה הטוב, קשר לוגי בין אחת לשניה (לאחר שטופלה משימה אחת ניתן לגשת לשניה) אך לרוב פשוט מטופלות אחת לאחר השניה ללא תעדוף או הקשר. גישת הניהול הזו מתבטאת ביכולת לרכז מאמץ מערכתי לטובת השגת אפקט רצוי ובמוכוונות לקדם [[אסטרטגיה]] רחבה יותר. במצב זה, בכל רגע נתון המערכת עסוקה בקידום מערכה אחת, ובפיתוח תשתית למערכות עתידיות. הידע הנדרש לקידום המערכות העתידיות נשמר ומאורגן באופן יעיל, כך שניתן לדון בכל שלב, על מיצוי מערכה אחת, לאור אפקט מספק, ולנוע למערכה חדשה שתיבחר לאור בשלות התנאים.

[[הערכה ומדידה|מדדים ]]

* [[ניהול האפקט המודל המערכתילחשיבה אסטרטגית]]