שינויים

* '''לערבב את המודל '''- לפי הגישה הרואה בניתוח ה-SWOT אמצעי להתנעת דיון אסטרטגי בארגון במטרה לחדד ולהעמיק את היש ערך רב בערבוב של הרביעים לטובת יצירת [[מפת ידע]] חדשה ו[[חשיבה אסטרטגיתרלוונטיות|חשיבה האסטרטגיתרלוונטית]], עלינו לפרק בשלב מסוים את להקשר הייחודי. ערבוב ה-SWOT כדי מאפשר כך ליצור [[מסגור מחדש|מסגרת ארגונית]] ייחודית ו[[רלוונטיות|רלוונטית]] להקשר הייחודי (כלומר - חד פעמית). כדי לעשות כן, ניתן לאחר שרטוט המצב הקיים '''למחוק את הקווים במודל''', או '''לערבב''' את הקלפים ולהתחיל לארגן אותם מחדש לשכונות (שבהן רכיבים מכל הרבעים יכולים לשהות יחד תחת הקשר חדש). במצב כזה, ניתן להבין כיצד חלק מן החולשות או החוזקות, מקבלות תפקיד שונה לגמרי, בתוך תכלית אסטרטגית חדשה.

* '''קיימת [[מסגור מחדש|מסגרת]] אסטרטגית אחת שרלוונטית קיים מודל אסטרטגי אחד אשר רלוונטי לכל הארגונים (חוזקות, חולשות איומים, הזדמנויות);'''* '''ה[[מענה|מענים ]]<nowiki/>החלופות וההיבטים השונים ידועים''', רק צריך לשבצם כראוי- כלומר אין צורך ב[[פיתוח ידע]] וביצירה של מענה ייחודי; * כנגזרת מהאמור, '''ההנחה היא שהאיומים העיקריים על הארגון מדועים ידועים ומוכרים, או שניתן להבין אותם במאמץ סבירים לנוסביר.''' בפועל, הסכנה הרובצת לפתחם של ארגונים היא שאינם מודעים ל[[פער רלוונטיות|פערי הרלוונטיות]] שלהם באופן שעלול להביא אותם לכדי [[הפתעה בסיסית]]. באותו אופן, הם גם מתקשים מאוד להבין את ההזדמנויות ללא [[מסגור מחדש]]. * '''סימטריות במידע''' - יש צורה אחת לפרש את המציאות, ולכן השחקנים השונים יודעים את אותם הדבריםפועלים באותו אופן;

היבטים אלו מבהירים כולם כי השימוש ב-SWOT, שאמור להקל על תהליך גיבוש התמונה האסטרטגית, למעשה מקשה על גיבושה. במסווה של תהליך אנליטי, ה-SWOT מייצרת מייצר ריבוי של מרכיבים שאין דרך לארגן אותם (כלומר - לסדר אותם באופן ייחודי ורלוונטי לסיטואציהשעושה הגיון למול הסיטואציה הייחודית). על כן, הם מאבדים את חשיבותם היחסית, ולבסוף מקשים על היכולת לשאת אותם לאורך זמן. בשל כך, לאחר התהליך הטבלאות נזנחות המטריצה נזנחת ולא מהוות מהווה בסיס לקידום האסטרטגיה באופן מתמשך{{הערה|שם.}}.

למודל כמה הנחות חשובות שיש צורך לשמר על מנת לחולל [[חשיבה אסטרטגית]] [[רלוונטיות|רלוונטית]]. אחת ההנחות החיוניות של מודל ה-SWOT היא ההבחנה בין הבית (הארגון שלנו), לבין הסביבה החיצונית. ההבחנה הזו רלוונטית מאחר והיא מכריחה ארגונים לחשוב מעבר ל[[אופק|סביבה הפנימית המיידית]] שלהם ולבחון לאור שינוי הסביבה את ההנחות הסמויות שלהם. מנגד, היא מכריחה מנהלים להבין כי הם חייבים לעבוד עם מה שיש להם (חוזקות/חולשות) לטובת התמודדות עם המציאות שבחוץ. עם זאת, הבעיה של המודל היא בכך שהוא מניח דיכוטומיה בין הפנים והחוץ (בחוץ כולם אורבים לי, או מחכים שאושיע אותם), ולא מאפשר לדון על יחסי הגומלין בין שתי הספירות, כלומר על המערכת הארגונית הרחבה.