7,737
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
[[category:ספרות]]
[[category:ספרים:ספארי אסטרטגיות]]
מקורו של מושג ה[[אסטרטגיה]] במילה היוונית המתארת הובלת צבאות במלחמה (στρατηγία). ההיסטוריה של המושג, שהוא מופשט מאוד ביסודו, חשובה כדי להבין את השימושים שלו בשיח הניהולי כיום. בערך זה נבקש לערוך [[גנאולוגיה]] קצרה של ההגות בנושאי אסטרטגיה בהקשרים עסקיים וארגוניים.
== תחילת העיסוק באסטרטגיה ניהולית עסקית ==השימוש ב[[מושג זה ]] אסטרטגיה במסגרת דיון עסקי וניהולי הוא חדש מאוד. למעשה, מושג האסטרטגיה שימש במשמעות צבאית ובטחונית בלבד עד שנות ה-50' של המאה ה-20. ככזה, הוא נתפס כרעיון שמצוי לרוב מחוץ לתחום הדיון הציבורי מאחר והוא מתבסס על ידע והבנה של מעטים, בסביבה רבת-סודות. אולם, החל משנות ה-50 מתחיל עיסוק משמעותי במושג, תחילה בהיבטים הנוגעים למדיניות, על רקע המלחמה הקרה, ולאחר . רק לאחר מכן המושג זולג גם לבתי הספר למנהל עסקים.
במהלך שנות ה-60' הופכת האסטרטגיה מושג שגור ושכיח בשיח של בתי הספר לעסקים ולממשל בארה"ב. ברקע לכך ניתן למנות הן את העיסוק הרב במלחמה הקרה, מלחמת וייטנאם, משבר הטילים בקובה, והסימביוזה העמוקה שבין מערכות הביטחון הלאומיות של ארה"ב ומערכות האקדמיהאקדמיה. בתוך כך, גם עליית גישת תורת המשחקים, עיסוקה באסטרטגיות וזליגתה המהירה לעולמות הביטחון הלאומי, הכלכלה ומנהל העסקים נתנו את אותותיהן בעיסוק הנרחב באסטרטגיה. בנוסף, ייתכן ויש לעמוד גם על עליית מוסד הייעוץ הניהולי בהקשר זה, ואת כניסתו לממלכות חדשות ונרחבות לאחר מלחמת העולם ה-2. כך או כך, ברגע אחד החלו כל בתי הספר המובילים למנהל עסקים לעסוק בנושא זה.
כדאי להתרשם מן העליה הזו במופעי הביטוי המרכזי - "business strategy" בספרות האנגלית באותן השנים ובהשוואה לאסטרטגיות אחרות באופן שנותן פרופורציה לעניין:{{מסגרת|רקע=fff|<html><div style="max-width:450px; height:190px; overflow:hidden; display:block; margin:1em auto 0;"><iframe name="ngram_chart" src="https://books.google.com/ngrams/interactive_chart?content=business+strategy%2Cmilitary+strategy%2C+management+strategy&year_start=1900&year_end=2008&corpus=15&smoothing=3&share=&direct_url=t1%3B%2Cbusiness%20strategy%3B%2Cc0%3B.t1%3B%2Cmilitary%20strategy%3B%2Cc0%3B.t1%3B%2Cmanagement%20strategy%3B%2Cc0" width=900 height=500 marginwidth=0 marginheight=0 hspace=0 vspace=0 frameborder=0 scrolling=no></iframe></div></html><br />
=== גישת העיצוב – ההפרדה הגדולה בין האסטרטג והאסטרטגיה ===
אסכולת העיצוב, קיבלה את שמה מההבחנה שהיא עורכת בין שלב עיצוב האסטרטגיה לבין מימושה. הטענה הבסיסית של אסכולה זו היא ש'''אסטרטגיה היא חתירה לפיתוח הלימה בין הארגון לסביבתו החיצונית, וכי האחריות לתהליך זה מצויה בידיו של המנהל הבכיר בחברה''' (לרוב המנכ"ל). האסכולה מימשה את עצמה בראש ובראשונה בתוככי האקדמיה, ועל בסיס צורת למידה ייחודית – ספר הלימוד המתואר הכיל בעיקר מקרי מבחן אותם היו הסטודנטים צריכים לנתח באמצעות ה-[[SWOT]]. לכאורה, מדובר בבחירה הכשרתית חסרת חשיבות רחבה. בפועל, דור שלם של סטודנטים למנהל עסקים בארה"ב, שבתוך זמן קצר יהפכו לקאדר מוביל של מנהלים בליבת העשייה מתחנכים על כך שעיסוק אקדמי המנותק מן ההקשר הממשי של הדברים ראוי להחשב כשיח אסטרטגי מקובל.
מודל ה-SWOT שנהגה במסגרת העבודה של אסכולה זו מצוי בקודש הקודשים של הייעוץ וניהול האסטרטגי ה-SWOT הוא מודל מטריציוני המחייב את האסטרטג, למול כל בעיה או הזדמנות לשאול ארבע שאלות מקבילות: לתהות על חולשותיו וחוזקותיו של הארגון מבית ועל ההזדמנויות והאיומים האורבים לו מחוץ.
ה-SWOT מגלם את הבנות אסטרטגיית העיצוב אודות מהותה של אסטרטגיה '''כחתירה להלימה בין המציאות הפנים-ארגונית והחוץ-ארגונית'''. רעיון ההלימה מוצב כמהלך [[פרה-פרדיגמה|פרה-פרדיגמטי]] כבר בסוף שנות ה-50' בעבודות שנעשות בבתי הספר למנהל עסקים ב-MIT ובקליפורניה על ידי פיליפ שלזניק (1957) ואלפרד שנדלר (1962) בהתאם. עם זאת, הספר החשוב ביותר בתחום אינם הספרים המוזכרים אלא ספר הלימוד שיוצא לאור בהרוורד בשנת 1965: ''Business Policy: Text and Cases'' והופך עד מהרה לספר שגור בקולג'ים רבים ביבשת. <ref>מינצברג, הנרי (2006'''). ספארי אסטרטגיות: סיור מודרך בערבות הניהול האסטרטגי'''. ידיעות אחרונות. עמ' 37.</ref>
מתוך כלל הנחות היסוד הרלוונטיות על גישה זו אשר נמנות על ידי מינצברג ראוי לצטט את האחרונה והחשובה ביותר לשיטתנו – "רק לאחר שכל האסטרטגיות הייחודיות, הבשלות והפשוטות מנוסחות במלואן, אפשר להוציא אותן אל הפועל". כלומר, הניתוק המאפשר לעסוק באסטרטגיה בין כתלי המוסד האקדמי, כניתוק עמוק ומהותי בין תיאוריה ופרקטיקה הוא גם הניתוק הפנימי בין תהליך הגיבוש ותהליך המימוש של האסטרטגיה המעוצבת.
=== גישת התכנון האסטרטגי – יישום העקרונות הטיילוריאניים בקומת ההנהלה ===
הגישה השניה עוסקת באסטרטגיה כתכנון, ועל כן מכונה גישת התכנון האסטרטגי. הנרי מינצברג הקדיש '''גישה זו מפרשת את אחד מספריו החשובים לחקירת עלייתו ונפילתו של מוסד וגישת התכנון האסטרטגי. בספרו, הוא מתייחס באופן מפורש לספרה של מריאן גמושג האסטרטגיה כתכנית שלמה ומפורטת למימוש יעדים ארגוניים מוגדרים'''לינק (Jelinek) Institutionalizing Innovation (1977). מינצברג מתמקד בטענתה כי גישת התכנון האסטרטגי היא הפניה מודעת ומוצלחת האחריות לגיבוש התכנית הזו לא מצוי עוד בידיהם של גישתו השיטתית של אבי גישת הניהול המדעי פרנסיס טיילור כלפי תהליכי הניהול עצמם. לפי ג'לינקהמנהלים, עליית גישת התכנון בשנות ה-60' וה-70', היא הגל הנוסף במהפכה שהצית טיילור שבעים שנים קודם לכן. רעיון חלוקת העבודה שמצוי בבסיס הגישה הטיילוריאנית מוחלת בגישה זו כלפי הארגון כולו בכך שהיא מפרידה את תהליך אלא בידי מחלקת התכנון האסטרטגי מתהליך הניהול והביצוע של תכנית זובארגון. התכנון, בגישה זו, הופקע מידיהם של המנהלים ועבר לידיהם של מתכננים רציונאליים, אשר פועלים לנסח באופן סדור נדרשים לאשר ולבצע את תכניות העבודה שעל המנהלים לבצעהתוכניות שיוגשו להם.
תכניות העבודה הללו, שהיו עתירות פרטים, מדדים ונקודות ביקורת, ניגשו לשאלת האסטרטגיה '''כאוסף של שלבים פורמליים עליהם מנצחים המתכננים באופן מקצועי.''' הגישה אמנם אומצה על ידי רבות מן החברות המובילות בארה"ב באותן שנים (בתוכן GE, דופונט ואחרות) אך המנהלים בחברות אלו שקעו תחת ביורוקרטיות התכנון שהם עצמם הקימו באופן שהוביל לבסוף לקריסת הגישה ואף לפיטורי המתכננים. מינצברג טוען כי במקום לעסוק בתכנון אסטרטגי נקלעו המתכננים למאמץ שעיקרו הוא חתירה לתכנות הארגון ומנהליו.<ref>Mintzberg, Henry (1994''). The Rise and Fall of Strategic Planning''. The free press, USA. pp.342. </ref> אחד ההיבטים המרכזיים שגישת התכנון הטמיעה בתוככי השיח האסטרטגי הוא עיסוק שיטתי בעתידותסביב רעיונות כמו הערכה, צפי, תרחישים וכיוב'. <ref>Mintzberg, Henry (1994''). The Rise and Fall of Strategic Planning''. The free press, USA. pp. 7. </ref> כפי שתהליך ה-SWOT מבקש הלימה בין הארגון לסביבתו החיצונית, תהליך התכנון נועד, בין השאר, ליצר הלימה של הארגון עם סביבתו העתידית. אלא שזו, מטבע העולם, יומרה שלא תמיד יהיה לה כיסוי. יתרה מכך – הידע שנדרש מן המעריכים החדשים היה חסר תקדים, כאנליסטים, <ref>Mintzberg, Henry (1994''). The Rise and Fall of Strategic Planning''. The free press, USA. pp. 373. </ref> באופן שהזמין את כניסתם של מומחים חדשים-ישנים לואקום החדש שנפער באופן מלאכותי.
אם נסכם את הנחות היסוד הבסיסיות של המהלך האסטרטגי של גישת התכנון, ואת השפעתם על עליית הייעוץ האסטרטגי ניתן להציב שני היבטים מרכזיים:
=== אסכולת המיצוב – הגנריזציה של האסטרטגיה ===
גישת המיצוב (positioning) החלה לעלות בראשית שנות ה-70, והיא קיבעה במידה רבה את ההבנות המרכזיות בתחום. השאלה המרכזית מהותה של '''האסטרטגיה לפי אסכולת המיצוב היא כיצד האופן שבו יש לקדם את החברה למיקום הנכון לה בשוק. שינוי המיקום (המיצוב) מתאפשר תוך בחירה מתוך סט קיים של אסטרטגיות אפשריות'''. גישה זו, שמייקל פורטר הוא גדול נביאיה, חתרה לצמצום וגיבוש מספר סכום וקבוע של אסטרטגיות אפשריות הנוגעות למיצוב של חברה בתוך הענף העסקי בו היא מצויה. גישת המיצוב מושתתת על כן על הבנות כלכליות מין הדיסציפלינות הכלכליות מחד (חשיבותו של השוק והענפים בתוכו) אך מתבססת גם על ההבנות של אסכולת העיצוב ביחס לקידום ההלימה בין הארגון לסביבתו.
גישת המיצוב ביקשה להשתית את טענתה האוניברסליסטית אודות האסטרטגיות האפשריות גם על המקורות הצבאיים של מושג האסטרטגיה (ועל כן הגיעה גם עד להוגים צבאיים קלסיים כמו קלאוזוביץ וסון-טסו). במידה רבה, מדובר בניסיון הנרחב ביותר לעסוק במהותה של אסטרטגיה, ולאור הגנריזציה של המושג – בתקפותן ומידת הצלחתן של האסטרטגיות השונות. האסטרטגיות הכלליות הבסיסיות שתוארו בעבודתם של ההוגים המרכזיים באסכולה זו, זכו לאחר מכן לעבודות מחקר מפורטות של חוקרים שונים שניסו להוכיח אילו אסטרטגיות הן המוצלחות ביותר.
מינצברג מציג את אסכולת המיצוב כגישה שנתפרה במיוחד למידתם של היועצים, ובמידה רבה עלייתה הובילה לגיבוש רעיון ה[[ייעוץ אסטרטגי|ייעוץ האסטרטגי]].<ref>מינצברג, הנרי (2006'''). ספארי אסטרטגיות: סיור מודרך בערבות הניהול האסטרטגי'''. ידיעות אחרונות. עמ', 111. </ref> לאחר שנוסחו אסטרטגיות גנריות ולאחר שנוצרו מודלים מארגנים לפעולה בראי כל אסטרטגיה, יכלו היועצים לפעול באופן ממוסד יותר, ואף להתמסד ולהתרחב בעצמם באופן חסר תקדים. במידה רבה, עצם עלייתה של פירמת הייעוץ הגלובאלית (BCG: Boston Consulting Group) נעוץ, שוב, במעבר של חוקרים מובילים מן האקדמיה לשדה הפרקטיקה הייעוצית בשנות ה-60' וה-70', על בסיס הנחות המוצא של אסטרטגיית אסכולת המיצוב. == ההיתוך בין הגישות ==אסכולת העיצוב, התכנון והמיצוב משתיתות יחד את היסודות ה[[פרדיגמה|פרדיגמטיים]] ההכרחיים לעלייתו של תחום ה[[ייעוץ אסטרטגי|ייעוץ האסטרטגי]]. תחום זה מייעץ למנהלים לא רק באשר לאופני ייצור יעילים יותר אלא באשר לאופן פעולתם של המנהלים עצמם, לדרכי החשיבה בהם עליהם לנקוט ובתכניות הפעולה אשר עליהם לקדם. כלומר, היועץ האסטרטגי, ועימו תחום הייעוץ האסטרטגי כולו מבקש להיות מוצלח וטוב יותר מאשר המנהל בהבנותיו על האופן הראוי לניהול החברה. מהפכה זו, שהיא חסרת תקדים בכך היא מפקיעה מן המנהלים, בעלי הכוח, חלק נכבד מעוצמתם, קשורה באופן ישיר במבנה האפיסטמולוגי שעולה החל משנות ה-60' בעבודת שלוש הגישות שנסקרו. לאחר שני עשורים של נוכחות אינטנסיבית בשדה האקדמי, כשדה משמעותי ביותר לעיצוב השיח והגישות, התקבעה הגישה המניחה כי:# ניתן לעסוק באסטרטגיה במנותק מהקשרה המקורי, בנפרד מן האסטרטגים, כלומר, הידע האסטרטגי יכול להפוך לאוניברסאלי, וניתן להעברה ממוסדת. # אסטרטגיה מחייבת אנליזה מרחיקת לכת היורדת עד לפרטי הפרטים ומבוססת על תחזיות מקצועיות, נתונים ומודלים מבוססים. # בוגר בית ספר מוביל למנהל עסקים, בהינתן התנאים הראויים, מסוגל לנתח כל מצב עניינים ולהציע פתרון חדשני שיש בו תוקף, היתכנות וכדאיות כלכלית. # האסטרטגיות הגנריות הן כלי הפעולה של היועצים הממוסדים, אשר יכולים להחיל את מרכולתם בכל הקשר נתון ובכל מצב עניינים. # האסטרטגיה איננה הבנה מופשטת, אלא תכנית פעולה הנפרטת לפרטי פרטים. תפקיד המנהל, מעתה, יהיה להזמין את העבודה, ולדאוג ליישום מדויק של נוסח הדברים המגלם את חכמתם של אלו שניסחו אותם. ההיתוך המתואר בין שלוש הגישות, לאור הקטנת תפקיד המנהלים ובייחוד בשעה של צמיחה של תחומי ידע חדשים לגמרי (ראשית מהפכת המידע והמחשוב, קריסת הגוש הקומוניסטי ותהליכי גלובליזציה) מאפשר לפירמות הייעוץ להתרחב, להתמסד ולהפוך חלק בלתי נפרד מן הכלכלה המודרנית בשלהי המאה ה-20.
== לקריאה נוספת ==
* [[ייעוץ אסטרטגי]]
* [[חשיבה אסטרטגית]]
== הערות שוליים ==<references />{{אסטרטגיה}}