2,181
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
יצירת דף עם התוכן "{{דף-ציטוט}} == מהי אסטרטגיה? == {{ציטוטים|'''הכלל הראשון לגבי התכנון הוא שאין התכנון פעולה,..."
{{דף-ציטוט}}
== מהי [[אסטרטגיה]]? ==
{{ציטוטים|'''הכלל הראשון לגבי התכנון הוא שאין התכנון פעולה, או מעשה, או אמירה. תכנון הוא בראש ובראשונה עניין של מחשבה, של הגות.'''
'''הכלל השני לגבי תכנון הוא אופיו היזום.''' אין התכנון בחינת תרופה, או כיבוי דליקה, או תגובה או כניעה ללחץ מאורגן. למעשה התכנון חסר נציגות ומשולל הכרה, התיכנון אינו אלא הבהרה אמיצה, בשעה מוקדמת למדי, של חלום, של דמיון, של חזון, של שאיפה.
'''כלל שלישי לגבי תכנון הוא שעליו להיות עקרוני ולא דווקא פרגמטי.''' התכנון חייב בראש ובראשונה לברר כיוונים ולא לסלול דרכים. תוואי של דרך בונים לאחר שמחליטים לאן, בעצם, רוצים להתקדם ולא דווקא מפני שהטופוגרפיה סלחנית יותר בנקודה אחת וסרבנית בנקודה אחרת. '''התכנון חייב להקדים פילוסופיה להנדסה.'''
'''כלל רביעי הוא לדעתי, שהתכנון אינו חייב להיות מושתת על נסיון.''' התיכנון הוא פונקציה של הדימיון. המומחיות הדרושה, אפוא, אינה זו של הידוע והבדוק אלא כי אם של הרצוי והניתן, בין אם הוא קיים באיזה מקום אחר בהיסטוריה או בעולם, ובין שאינו קיים כלל. התכנון אינו מוגבל, אפוא, אפילו לפוטנציות; הוא במידה רבה הפלגה בים של קונצפציות, גיבוש של רצון לאומי למציאת תשובות חדשות.
'''כלל חמישי של תכנון והוא שתכנון חייב להיות יסודי לא דווקא כולל.''' אין לנו שום סיכוי לארגן את כל החיים, לחשבם, להפכם למשבצות. דרושות החלטות יסודיות, מתוך הנחה שתיאומים, השלכות כוללות, שאיפות שאין אנו יכולים לנבאן כלל, יבואו במשך הזמן, והחיים יתערבו בהגשמתם... מובן שטוב היה לקשור את הדברים יחד, אבל חושש אני שמרוב שאיפה לפרפקציה אנו פוגעים בכושר ההכרעה, או ביתרון שבעיתוי מוקדם. ולפעמים תכנון כולל מדי, היורד לכל פרט, הופך במרוצת הזמן להיות הגבלה נוספת בשורה לא-קטנה של הגבלות הקיימות כבר ממילא בחברתנו.
'''ככלל שישי, אפוא, יש לציין ממילא את חשיבות העיתוי.''' תפקיד התכנון הוא לקבוע את השעה המתאימה, בלי להפסיק את השעון, אך אני אומר זאת לא רק בגלל חשיבות העיתוי כשלעצמו – דבר שהוא מובן מאליו- אלא בגלל תכונה אחרת החשובה לתכנון ולמתכננים כאחד: נשימה ארוכה. אנשים שאין להם סבלנות אל יעסקו בתכנון. כל התבונה שבתכנון היא לפתח כושר עמידה בפני אכזבות בהווה למען הישגים בעתיד.
'''ככלל שביעי הייתי רוצה לציין שהתכנון, ביסודו של דבר, אינו אלא אמצעי נוסף בשורה של אמצעים להשגת מטרות לאומיות.'''
אין להעמיס עליו משא שאין בכוחו לשאת: מצד אחד, אין הוא צורה של תעמולה בקנה מידה גדול, ומצד אחר, אין הוא סגולת פלאים הפותרת בהבל פה את כל הבעיות. התכנון הוא ריכוז של כישרון ותשומת לב כדי לבחור את הברירה הטובה ביותר משורת הברירות.
גם הברירה הטובה ביותר אינה משוללת חסרונות ומגרעות.
'''מתכנן חייב לשאוף להיות הוגן בתיאור הדברים, וזהו תנאי ליכולת עמידתו... נדמה לי שאחד הדברים החסרים ביותר בישראל הוא האמצע, ההוגנות, הכישרון להסביר ולהשתכנע שלכל מטבע שני צדדים.''' והברירה אינה בין צדדים של המטבעות אלא בין מטבעות שלכל אחת מהן יש שני צדדים... התכנון צריך לשאוף לראייה פנוראמית, כשהוא עצמו מבין שבשלב ראשון אינו אלא מצלמה - ולא מקור חיים... אנו ממעטים בהערכת ההוצאות ומפריזים בהערכת התוצאות, ולבסוף אנו גורמים אכזבה ומרירות.
'''כלל שמיני נוגע לתקציב עצמו. התכנון אינו, לדעתי, שיטה לחסוך כסף באופן מסודר.''' התכנון הוא שיטה להוציא כסף באופן מסודר, עקרוני ובעל מנוף.
'''התכנון חייב להיות מושתת – וזה יהיה לכלל תשיעי – על עבודת צוות...''' דרושה עבודת צוות מפני שהתכנון עוסק בנושאים שהם מגוונים כמו החיים עצמם... התכנון נוגע בהכרח בעניינים רבים ומסובכים ועליו לשאוף לראות, להאזין, ולהבין, הבנה מקיפה ועמוקה ככל האפשר. ודבר זה לא ייתכן בלי קבוצה רבגונית העובדת עבודת-צוות.
'''אף כי התכנון נולד בחממה סגורה ובאווירה מתאימה, נועד לו גם תפקיד פומבי וחברתי. ונציין זאת ככלל עשירי והוא הניסיון להעניק לעם שלם רגש של התקדמות, הרגשה של ייעוד וטעם.''' התכנון, בניגוד לבחירות אינו אקט חד-פעמי של הצבעה כי אם תהליך של השתתפות הציבור בעיצוב פני עתידו. בחברה שאין בה תכנון יש לחץ רק של אינטרסים ואינטרסנטים חולפים וחזקים.
|שמעון פרס|הערות לחשיבות התכנון – שמעון פרס (1965)||peres}}
[[קטגוריה:תכנון]]
[[קטגוריה:ציטוט]]
[[קטגוריה:אסטרטגיה]]
[[קטגוריה:אי-וודאות]]
[[קטגוריה:תכנון]]
== מהי [[אסטרטגיה]]? ==
{{ציטוטים|'''הכלל הראשון לגבי התכנון הוא שאין התכנון פעולה, או מעשה, או אמירה. תכנון הוא בראש ובראשונה עניין של מחשבה, של הגות.'''
'''הכלל השני לגבי תכנון הוא אופיו היזום.''' אין התכנון בחינת תרופה, או כיבוי דליקה, או תגובה או כניעה ללחץ מאורגן. למעשה התכנון חסר נציגות ומשולל הכרה, התיכנון אינו אלא הבהרה אמיצה, בשעה מוקדמת למדי, של חלום, של דמיון, של חזון, של שאיפה.
'''כלל שלישי לגבי תכנון הוא שעליו להיות עקרוני ולא דווקא פרגמטי.''' התכנון חייב בראש ובראשונה לברר כיוונים ולא לסלול דרכים. תוואי של דרך בונים לאחר שמחליטים לאן, בעצם, רוצים להתקדם ולא דווקא מפני שהטופוגרפיה סלחנית יותר בנקודה אחת וסרבנית בנקודה אחרת. '''התכנון חייב להקדים פילוסופיה להנדסה.'''
'''כלל רביעי הוא לדעתי, שהתכנון אינו חייב להיות מושתת על נסיון.''' התיכנון הוא פונקציה של הדימיון. המומחיות הדרושה, אפוא, אינה זו של הידוע והבדוק אלא כי אם של הרצוי והניתן, בין אם הוא קיים באיזה מקום אחר בהיסטוריה או בעולם, ובין שאינו קיים כלל. התכנון אינו מוגבל, אפוא, אפילו לפוטנציות; הוא במידה רבה הפלגה בים של קונצפציות, גיבוש של רצון לאומי למציאת תשובות חדשות.
'''כלל חמישי של תכנון והוא שתכנון חייב להיות יסודי לא דווקא כולל.''' אין לנו שום סיכוי לארגן את כל החיים, לחשבם, להפכם למשבצות. דרושות החלטות יסודיות, מתוך הנחה שתיאומים, השלכות כוללות, שאיפות שאין אנו יכולים לנבאן כלל, יבואו במשך הזמן, והחיים יתערבו בהגשמתם... מובן שטוב היה לקשור את הדברים יחד, אבל חושש אני שמרוב שאיפה לפרפקציה אנו פוגעים בכושר ההכרעה, או ביתרון שבעיתוי מוקדם. ולפעמים תכנון כולל מדי, היורד לכל פרט, הופך במרוצת הזמן להיות הגבלה נוספת בשורה לא-קטנה של הגבלות הקיימות כבר ממילא בחברתנו.
'''ככלל שישי, אפוא, יש לציין ממילא את חשיבות העיתוי.''' תפקיד התכנון הוא לקבוע את השעה המתאימה, בלי להפסיק את השעון, אך אני אומר זאת לא רק בגלל חשיבות העיתוי כשלעצמו – דבר שהוא מובן מאליו- אלא בגלל תכונה אחרת החשובה לתכנון ולמתכננים כאחד: נשימה ארוכה. אנשים שאין להם סבלנות אל יעסקו בתכנון. כל התבונה שבתכנון היא לפתח כושר עמידה בפני אכזבות בהווה למען הישגים בעתיד.
'''ככלל שביעי הייתי רוצה לציין שהתכנון, ביסודו של דבר, אינו אלא אמצעי נוסף בשורה של אמצעים להשגת מטרות לאומיות.'''
אין להעמיס עליו משא שאין בכוחו לשאת: מצד אחד, אין הוא צורה של תעמולה בקנה מידה גדול, ומצד אחר, אין הוא סגולת פלאים הפותרת בהבל פה את כל הבעיות. התכנון הוא ריכוז של כישרון ותשומת לב כדי לבחור את הברירה הטובה ביותר משורת הברירות.
גם הברירה הטובה ביותר אינה משוללת חסרונות ומגרעות.
'''מתכנן חייב לשאוף להיות הוגן בתיאור הדברים, וזהו תנאי ליכולת עמידתו... נדמה לי שאחד הדברים החסרים ביותר בישראל הוא האמצע, ההוגנות, הכישרון להסביר ולהשתכנע שלכל מטבע שני צדדים.''' והברירה אינה בין צדדים של המטבעות אלא בין מטבעות שלכל אחת מהן יש שני צדדים... התכנון צריך לשאוף לראייה פנוראמית, כשהוא עצמו מבין שבשלב ראשון אינו אלא מצלמה - ולא מקור חיים... אנו ממעטים בהערכת ההוצאות ומפריזים בהערכת התוצאות, ולבסוף אנו גורמים אכזבה ומרירות.
'''כלל שמיני נוגע לתקציב עצמו. התכנון אינו, לדעתי, שיטה לחסוך כסף באופן מסודר.''' התכנון הוא שיטה להוציא כסף באופן מסודר, עקרוני ובעל מנוף.
'''התכנון חייב להיות מושתת – וזה יהיה לכלל תשיעי – על עבודת צוות...''' דרושה עבודת צוות מפני שהתכנון עוסק בנושאים שהם מגוונים כמו החיים עצמם... התכנון נוגע בהכרח בעניינים רבים ומסובכים ועליו לשאוף לראות, להאזין, ולהבין, הבנה מקיפה ועמוקה ככל האפשר. ודבר זה לא ייתכן בלי קבוצה רבגונית העובדת עבודת-צוות.
'''אף כי התכנון נולד בחממה סגורה ובאווירה מתאימה, נועד לו גם תפקיד פומבי וחברתי. ונציין זאת ככלל עשירי והוא הניסיון להעניק לעם שלם רגש של התקדמות, הרגשה של ייעוד וטעם.''' התכנון, בניגוד לבחירות אינו אקט חד-פעמי של הצבעה כי אם תהליך של השתתפות הציבור בעיצוב פני עתידו. בחברה שאין בה תכנון יש לחץ רק של אינטרסים ואינטרסנטים חולפים וחזקים.
|שמעון פרס|הערות לחשיבות התכנון – שמעון פרס (1965)||peres}}
[[קטגוריה:תכנון]]
[[קטגוריה:ציטוט]]
[[קטגוריה:אסטרטגיה]]
[[קטגוריה:אי-וודאות]]
[[קטגוריה:תכנון]]