שינויים

המודל מבוסס על בחינה של שלושה קודקודים: * '''בית (''' - המערכת שלנו, המרחב שבו יש לנו השפעה ניהולית רבה), * '''סביבה (''' - המערכת הסובבת אותנו שבו אין לנו השפעה ניהולית) והאפקט * '''האפקט הרצוי (''' - השינוי שאנחנו רוצים לקדם בעולם. בנוסף, המודל מאפשר לדבר על הוקטורים שבין הרכיבים (למשל בין הבית לסביבה או לאפקט), וליצור מתוך כך את הרעיון המארגן שבאמצע המשולש.

הדיון בכל אחד מרכיבי המערכת לבדם מוליד עקרות ארגונית.  '''עבודה עם הבית לבדו''' מייצרת [[יעילות]] שאיננה קשורה ל[[אפקטיביות]], ועלולה להוביל למצב הרווח של "פול גז בניוטרל" (מרחב זה הוא הדיון הקלאסי של היועץ הארגוני).  '''עבודה עם האפקט לבדו''' (או בשפה הארגונית הקלאסית - ה[[חזון]], הייעוד) עלולה להוליד דיון עקר שאיננו מחובר למציאות הארגונית הוא במערכת הרחבה, ומעמיק את הפער בין הרובד [[הממשי]] לרובד המילולי [[המוצהר]] (זו העבודה הקלאסית של ה[[ייעוץ אסטרטגי|ייעוץ האסטרטגי]]).  '''עבודה עם הסביבה לבדה''', עלול לייצר שיח מפותח אודות המערכת אשר איננו מתקשר למצב הקיים בארגון ולא מקדם פעולה או מטרה משמעותית (זו [[מקהל:ההגיונות שבבסיס תפישת המודיעין המסורתית|הבעיה הקלאסית של ארגוני המודיעין]]).

העבודה עם המודל איננה לינארית - ניתן להתחיל בכל אחד מן הקודקודים, מתוך ההבנה כי נדרש יותר מסיבוב אחד ליצירת הבנה משמעותית בקודקודים, ולהבנת יחסי הגומלין.  יש ערך רב בהתנעה אינטואיטיבית של הדיון, ולכן במקרים רבים כדאי יותר להתחיל בדיון בסביבה המשתנה מאחר והדיון הזה לא מצריך עיסוק בארגון (עיסוק בעצמנו) שהוא לרוב קשה לארגונים, ונשאר ברמת הרובד [[המוצהר]]. בעבודה על הבנת הסביבה ניתן לעשות שימוש במודל [[Disruption Forces]] המציג 10 כוחות עולמיים המייצרים שיבוש בסביבה החיצונית לארגון.  לאחר מכן כדאי לעבור לדיון בנושא הזמין הבא - בית או אפקט. לאחר סבב דיון ראשון, יש לצאת להפסקה,[[המשגה|להמשיג]] <nowiki/>את הנקודות המשמעותיות, כדי לחזור לדיון מדוייק יותר על שלושת הקודקודים.