שינויים

* '''גישת התכנון האסטרטגי''' - הרעיון של התכנון האסטרטגי, כלומר מיקוד בתכנון ככלי המרכזי לקידום אסטרטגי נוצר בארה״ב (וברוסיה) במהלך שנות ה-60 וה-70 של המאה העשרים, ולאחר מכן ירד מגדולתו חוץ מאשר בתוך מערכות ממשלתיות ([[ההיסטוריה של מושג האסטרטגיה#גישת התכנון האסטרטגי – יישום העקרונות הטיילוריאניים בקומת ההנהלה|לחצו כאן להרחבה]]). הגישה מתמקדת ביכולות התכנון של הארגון ואפילו הובילה להקמת מחלקות לתכנון במטה. הגישה אמנם הובילה ליצירת כלים רבים לתמיכה בתהליך התכנון אבל הובילה להתעלמות מהמרחבים האחרים, ובייחוד ממרחב ההתנסות. * '''הגישה של מהנדסי תעשיה וניהול''' - הגישה שמקורותיה הם עוד בעבודתו של המהנדס פרדריק טיילור, רואה במדידה את האפיק המרכזי של התקדמות הארגון. ביטוי לגישה זו ניתן לראות באמירה המפורסמת של פיטר דרוקר לפיה ״אם אינך יכול למדוד את זה אינך יכול לנהל את זה״. * '''מהיר המלוכלך (quick & dirty)''' - בשנים האחרונות הגישה המהירה קונה לעצמה מקום מרכזי מאוד בעולם הטכנולוגיהובייחוד באקוסיסטם הטכנולוגי הישראלי. לגישה זו מקורות תפיסתיים (כמו [[פיתוח (תוכנה) אג׳ילי|הפיתוח האג׳ילי]]) ובקרב רבים מהמנהלים בעולם זה, אין כל ערך לדיון אסטרטגי, ועדיף לבנות תוצר ולבחון אותו מאשר להשקיע את הזמן הנדרש בחשיבה עליו או בתכנון התהליך. * '''הגישה האסטרטגית''' - הגישה האסטרטגית גורסת שהבחירה באסטרטגיה הנכונה היא המתכון היחיד והבלעדי להצלחה. בתוך גישה זו נמצאות מספר גישות אסטרטגיות שונות מבחינת תוכן (למשל [[ההיסטוריה של מושג האסטרטגיה|גישת המיצוב מול גישת העיצוב]]) אבל הן חולקות הנחת יסוד זהה: הקדימות של התהליך המודע של האסטרטגיה על פני כל תהליך אחר בארגון. אסטרטגיה היא ללא ספק חלק חשוב בהצלחה, אבל הגישה הזו עשויה להכשיל ארגונים כאשר המעבר משלב הגיבוש של האסטרטגיה לשלב התכנון והמימוש לא מתקיים, או כאשר יש קושי להתנסות, לפתח ידע בהתאם, ולמדוד את התוצאות כדי להתאים את האסטרטגיה למציאות.