תפריט ניווט

שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מקורו של מושג ה[[אסטרטגיה]] במילה היוונית המתארת הובלת צבאות במלחמה (στρατηγία). ההיסטוריה של המושג, שהוא מופשט מאוד ביסודו, חשובה כדי להבין את השימושים שלו בשיח הניהולי כיום. בערך זה נבקש לערוך [[גנאולוגיה]] קצרה של ההגות בנושאי אסטרטגיה בהקשרים עסקיים וארגוניים.
== תחילת העיסוק באסטרטגיה עסקית ==
השימוש ב[[מושג]] אסטרטגיה במסגרת דיון עסקי וניהולי הוא חדש מאוד. למעשה, מושג האסטרטגיה שימש במשמעות צבאית ובטחונית בלבד עד שנות ה-50' של המאה ה-20. ככזה, הוא נתפס כרעיון שמצוי לרוב מחוץ לתחום הדיון הציבורי מאחר והוא מתבסס על ידע והבנה של מעטים, בסביבה רבת-סודות. אולם, החל משנות ה-50 מתחיל עיסוק משמעותי במושג, תחילה בהיבטים הנוגעים למדיניות, על רקע המלחמה הקרה. רק לאחר מכן המושג זולג גם לבתי הספר למנהל עסקים.
<center>גרף המשווה את הופעות הביטויים "אסטרטגיה צבאית", "אסטרטגיה עסקית" ו"אסטרטגיה ניהולית" בספרות באנגלית במהלך המאה ה-20. ניתן לראות בבירור את המעבר מדיון באטסטגיה כמושג בטחוני לאסטרטגיה במובן ניהולי ועסקי החל משנות ה-60. </center>}}
== האסכולות שעיצבו את המושג ==
העיסוק באסטרטגיה בבתי הספר למנהל עסקים הוליד מספר אסכולות מרכזיות שהובילו את החשיבה אודות אסטרטגיה עסקית. גישות אלו מתוארות באופן נרחב בספרו של [[הנרי מינצברג|מינצברג]] "ספארי אסטרטגיות", אנו נציג להלן שלוש אססכולות מתוך עשר האסכולות שמתאר מינצברג, ואשר קיבעו את הדיון הרווח בתחום.
את העליה הקלה בהופעות של רעיונות האסטרטגיה העסקית והייעוץ האסטרטגי בשנות ה-60' אשר ניתן לראות בגרף שלמעלה, יש לייחס לראשית עבודתם של הוגים מקרב שלוש אסכולות מובילות בחשיבה האסטרטגית בבתי הספר למנהל עסקים. שלוש האסכולות שיתוארו בקצרה להלן אמנם מתייחסות להיבטים שונים של התפקוד הארגוני, אך הן חולקות מספר הנחות יסוד חשובות. אלו, כפי שנראה, הכרחיות לעליית רעיון ה[[ייעוץ אסטרטגי|ייעוץ האסטרטגי]]. ההמשגה של האסכולות נובעת בחלקה מתיאורים של ההוגים המובילים, אך אורגנה באופן שלם בעבודתו פורצת הדרך של הנרי מינצברג בשנות ה-80' וה-90', בהיותו אחד מן ההוגים היחידים שהפעילו גישה ביקורתית שיטתית ומוכרת כלפי מבנה החשיבה של בתי הספר למנהל עסקים מתוככי גופים אלו. 
=== גישת העיצוב – ההפרדה הגדולה בין האסטרטג והאסטרטגיה ===
אסכולת העיצוב, קיבלה את שמה מההבחנה שהיא עורכת בין שלב עיצוב האסטרטגיה לבין מימושה. הטענה הבסיסית של אסכולה זו היא ש'''אסטרטגיה היא חתירה לפיתוח הלימה בין הארגון לסביבתו החיצונית, וכי האחריות לתהליך זה מצויה בידיו של המנהל הבכיר בחברה''' (לרוב המנכ"ל).
מתוך כלל הנחות היסוד הרלוונטיות על גישה זו אשר נמנות על ידי מינצברג ראוי לצטט את האחרונה והחשובה ביותר לשיטתנו – "רק לאחר שכל האסטרטגיות הייחודיות, הבשלות והפשוטות מנוסחות במלואן, אפשר להוציא אותן אל הפועל". כלומר, הניתוק המאפשר לעסוק באסטרטגיה בין כתלי המוסד האקדמי, כניתוק עמוק ומהותי בין תיאוריה ופרקטיקה הוא גם הניתוק הפנימי בין תהליך הגיבוש ותהליך המימוש של האסטרטגיה המעוצבת.
=== גישת התכנון האסטרטגי – יישום העקרונות הטיילוריאניים בקומת ההנהלה ===
הגישה השניה עוסקת באסטרטגיה כתכנון, ועל כן מכונה גישת התכנון האסטרטגי. '''גישה זו מפרשת את מושג האסטרטגיה כתכנית שלמה ומפורטת למימוש יעדים ארגוניים מוגדרים'''. האחריות לגיבוש התכנית הזו לא מצוי עוד בידיהם של המנהלים, אלא בידי מחלקת התכנון האסטרטגי בארגון. המנהלים נדרשים לאשר ולבצע את התוכניות שיוגשו להם.
[[קובץ:Strategic-Planning-Cycle.png|טקסט=מעגל תכנון|ממוזער|מעגל תכנון קלאסי. האם הוא פותר את בעיות האסטרטגיה? ]]
אם נסכם את הנחות היסוד הבסיסיות של המהלך האסטרטגי של גישת התכנון, ואת השפעתם על עליית הייעוץ האסטרטגי ניתן להציב שני היבטים מרכזיים:
 # '''גישת התכנון מסלימה את הנחות המוצא של אסכולת העיצוב ביחס למהותה של אסטרטגיה וביחס לאיכותה של אסטרטגיה ראויה.''' אסטרטגיה, לשיטת אנשי התכנון, כבר איננה מהלך תפיסתי שכוחו בפשטותו, כפי שסברו הוגי העיצוב, אלא מבנה מורכב, מתוקף במדדים ומספרים ומגיע לכדי תכנית עבודה המפורטת עד לפרטי הפרטים. # בכך, '''מועצמת ההבחנה בין תכנון וביצוע, ובין המנהל ובעל הידע התכנוני-אסטרטגי.''' מהלך תפיסתי זה, מחייב את נוכחותו של גורם מקצועי אשר תפקידו לדאוג לאסטרטגיה מאחר ולמנהל לא יכולה להיות עוד אפשרות להגיע לניסוח של אסטרטגיה, כאשר הסטנדרט הנדרש הוא זה של אסכולת התכנון.  
ייתכן כי דווקא קריסת המבנה של התכנון האסטרטגי, עם שילוחם של המתכננים מתוככי התאגידים, לאחר שאלו פעלו בתוכם ביד רמה, ושאבו את כל משימות האסטרטגיה למחלקותיהם סייע לעליית פירמות התכנון החיצוניות. קשר זה, שראוי לחקור את תקפותו יותר לעומק, מבוסס על הנכות שנוצרה במסדרונות ההנהלה מחד, על הרצון למסד מערכת יחסים עם גורם המחויב להנהלה בלבד (כגורם חיצוני) ועל היומרה שלא כהתה להעריך את העתיד ולתכנן את דרכו של התאגיד אליו.
=== אסכולת המיצוב – הגנריזציה של האסטרטגיה ===
[[קובץ:Michael Porter.jpg|טקסט=מייקל פורטר, ייתרון תחרותי|ממוזער|מייקל פורטר, ההוגה המרכזי של אסכולת המיצוב]]
גישת ה[[מיצוב אסטרטגי|מיצוב]] (positioning) החלה לעלות בראשית שנות ה-70, והיא קיבעה במידה רבה את ההבנות המרכזיות בתחום. מהותה של '''האסטרטגיה לפי אסכולת המיצוב היא האופן שבו יש לקדם את החברה למיקום הנכון לה בשוק. שינוי המיקום (המיצוב) מתאפשר תוך בחירה מתוך סט קיים של אסטרטגיות אפשריות'''. גישה זו, שמייקל פורטר הוא גדול נביאיה, חתרה לצמצום וגיבוש מספר סכום וקבוע של אסטרטגיות אפשריות הנוגעות למיצוב של חברה בתוך הענף העסקי בו היא מצויה. גישת המיצוב מושתתת על הבנות מין הדיסציפלינות הכלכליות מחד (חשיבותו של השוק והענפים בתוכו) אך מתבססת גם על ההבנות של אסכולת העיצוב ביחס לקידום ההלימה בין הארגון לסביבתו.
מינצברג מציג את אסכולת המיצוב כגישה שנתפרה במיוחד למידתם של היועצים, ובמידה רבה עלייתה הובילה לגיבוש רעיון ה[[ייעוץ אסטרטגי|ייעוץ האסטרטגי]].<ref>מינצברג, הנרי (2006). '''ספארי אסטרטגיות: סיור מודרך בערבות הניהול האסטרטגי'''. ידיעות אחרונות. עמ', 111. </ref> לאחר שנוסחו אסטרטגיות גנריות ולאחר שנוצרו מודלים מארגנים לפעולה בראי כל אסטרטגיה, יכלו היועצים לפעול באופן ממוסד יותר, ואף להתמסד ולהתרחב בעצמם באופן חסר תקדים. במידה רבה, עצם עלייתה של פירמת הייעוץ הגלובאלית BCG נעוץ, שוב, במעבר של חוקרים מובילים מן האקדמיה לשדה הפרקטיקה הייעוצית בשנות ה-60' וה-70', על בסיס הנחות המוצא של אסכולת המיצוב.
== ההיתוך בין הגישות ==
אסכולת העיצוב, התכנון והמיצוב משתיתות יחד את היסודות ה[[פרדיגמה|פרדיגמטיים]] ההכרחיים לעלייתו של תחום ה[[ייעוץ אסטרטגי|ייעוץ האסטרטגי]]. תחום זה מייעץ למנהלים לא רק באשר לאופני ייצור יעילים יותר אלא באשר לאופן פעולתם של המנהלים עצמם, לדרכי החשיבה בהם עליהם לנקוט ובתכניות הפעולה אשר עליהם לקדם. כלומר, היועץ האסטרטגי, ועימו תחום הייעוץ האסטרטגי כולו מבקש להיות מוצלח וטוב יותר מאשר המנהל בהבנותיו על האופן הראוי לניהול החברה.
מהפכה זו, שהיא חסרת תקדים בכך היא מפקיעה מן המנהלים, בעלי הכוח, חלק נכבד מעוצמתם, קשורה באופן ישיר במבנה האפיסטמולוגי שעולה החל משנות ה-60' בעבודת שלוש הגישות שנסקרו. לאחר שני עשורים של נוכחות אינטנסיבית בשדה האקדמי, כשדה משמעותי ביותר לעיצוב השיח והגישות, התקבעה הגישה המניחה כי:
 # ניתן לעסוק באסטרטגיה במנותק מהקשרה המקורי, בנפרד מן האסטרטגים, כלומר, הידע האסטרטגי יכול להפוך לאוניברסאלי, וניתן להעברה ממוסדת. # אסטרטגיה מחייבת אנליזה מרחיקת לכת היורדת עד לפרטי הפרטים ומבוססת על תחזיות מקצועיות, נתונים ומודלים מבוססים. # בוגר בית ספר מוביל למנהל עסקים, בהינתן התנאים הראויים, מסוגל לנתח כל מצב עניינים ולהציע פתרון חדשני שיש בו תוקף, היתכנות וכדאיות כלכלית. # האסטרטגיות הגנריות הן כלי הפעולה של היועצים הממוסדים, אשר יכולים להחיל את מרכולתם בכל הקשר נתון ובכל מצב עניינים. # האסטרטגיה איננה הבנה מופשטת, אלא תכנית פעולה הנפרטת לפרטי פרטים. תפקיד המנהל, מעתה, יהיה להזמין את העבודה, ולדאוג ליישום מדויק של נוסח הדברים המגלם את חכמתם של אלו שניסחו אותם.  
ההיתוך המתואר בין שלוש הגישות, לאור הקטנת תפקיד המנהלים ובייחוד בשעה של צמיחה של תחומי ידע חדשים לגמרי (ראשית מהפכת המידע והמחשוב, קריסת הגוש הקומוניסטי ותהליכי גלובליזציה) מאפשר לפירמות הייעוץ להתרחב, להתמסד ולהפוך חלק בלתי נפרד מן הכלכלה המודרנית בשלהי המאה ה-20.
== גישות נוספות בחשיבה על אסטרטגיה ==
לצד האסכולות המתוארות, שעיצבו את השימוש העסקי במושג האסטרטגיה, עלו במאה ה-20 גישות נוספות שהתבססו על התבוננות ביקורתית על ניהול ואסטרטגיה. גישות אלו, לרוב לא סיפקו 'מרשמים' לעשייה אסטרטגית, ועל כן השפיעו במידה הרבה יותר פחותה על השיח האסטרטגי של מנהלים. בין גישות אלו, ולאור הטיפולוגיה של הנרי מינצברג, ניתן למנות את הגישות המרכזיות הבאות:
 * '''אסכולת ה[[יזמות]]''' - אסכולה זו רואה ביוזמה וביזם את מהותה של האסטרטגיה, ועל כן מתמקדת בתיאור של גיבוש חזון והוצאתו אל הפועל. * '''האסכולה הקוגניטיבית''' - אסכולה זו דנה במאפיינים הקוגניטיביים של תהליך ייצור האסטרטגיה, ובאופן המורכב שבו אנו מנסים להבין את הסביבה בה אנו פועלים. אסכולה זו חיונית ביותר כאשר דנים בצורך ליצור כלים קוגניטיביים לניהול אסטרטגי בעולם מורכב. * '''אסכולת ה[[למידה ארגונית|למידה]]''' - אסכולה מרכזית העוסקת באופן שבו ארגונים ומערכות לומדים ועל כן משנים אסטרטגיות באופן אבולוציוני (לרוב [[מלמטה למעלה]]) מתוך הפעולה שלהם במציאות. * '''אסכולת התרבות''' - אסכולה הדנה במאפיינים התרבותיים של אסטרטגיות ארגוניות. * '''אסכולת התצורה''' - האסכולה דנה באסטרטגיה כתיאור של האופן שבו מערכות נעות מתצורה יציבה יחסית, לתצורה חדשה ולאופן שבו מתנהל שינוי רדיקאלי בתווך. אסכולה זו חיונית כאשר דנים במאפיינים של [[פרדיגמות ארגוניות]]. * '''אסכולת העוצמה''' - אסכולה הדנה חשיבות העוצמה בתוך הארגון ובין ארגונים שונים בסביבה, כנדבך מרכזי בהבנת מהותה של האסטרטגיה. * '''אסכולת הסביבה''' - אסכולה הדנה בחשיבות המכרעת, ולעתים הדטרמיניסטית, של הסביבה על הפוזיציה האסטרטגית של של הארגון.  
גישות אלו מספקות בשר ותשתית תפיסתית לנסיון לנסח גישה אסטרטגית מעשית, המודעת לקשיים האינהרנטיים בתחום, אך מאפשרת למנהלים לפעול בפועל באופן בהיר בשאלות האסטרטגיות.
== לקריאה נוספת == * [[הנרי מינצברג]], '''ספארי אסטרטגיות: סיור מודרך בערבות הניהול האסטרטגי'''. ידיעות אחרונות. 2006.*Sir Lawrence Freedman, '''Strategy: A History''', Oxford University Press, 2013 ==ראו גם==
== ראו גם ==* [[אסטרטגיה]]* [[ייעוץ אסטרטגי]]* [[חשיבה אסטרטגית]]* [[מיצוב אסטרטגי]]
[[קובץ:מבוא לאסטרטגיה עסקית מפגש I מוקטן.pdf|מרכז|ממוזער|700x700 פיקסלים]]<br />== הערות שוליים ==
<references />{{אסטרטגיה}}
[[category:אסטרטגיה]]

הודפס מתוך מאגר הידע של דואלוג בכתובת: "https://doalogue.co.il/wiki/מיוחד:השוואה_ניידת/9468"

משותף תחת רישיון CC-BY 4.0. ניתן להפיץ באופן חופשי תוך מתן קרדיט לדואלוג וקישור למקור.