7,737
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
במהלך שנות ה-60' הופכת האסטרטגיה מושג שגור ושכיח בשיח של בתי הספר לעסקים ולממשל בארה"ב. ברקע לכך ניתן למנות הן את העיסוק הרב במלחמה הקרה, מלחמת וייטנאם, משבר הטילים בקובה, והסימביוזה העמוקה שבין מערכות הביטחון הלאומיות של ארה"ב ומערכות האקדמיה. בתוך כך, גם עליית גישת תורת המשחקים, עיסוקה באסטרטגיות וזליגתה המהירה לעולמות הביטחון הלאומי, הכלכלה ומנהל העסקים נתנו את אותותיהן בעיסוק הנרחב באסטרטגיה. בנוסף, ייתכן ויש לעמוד גם על עליית מוסד הייעוץ הניהולי בהקשר זה, ואת כניסתו לממלכות חדשות ונרחבות לאחר מלחמת העולם ה-2. כך או כך, ברגע אחד החלו כל בתי הספר המובילים למנהל עסקים לעסוק בנושא זה.
כדאי להתרשם מן העליה הזו במופעי הביטוי המרכזי - "business strategy" בספרות האנגלית באותן השנים ובהשוואה לאסטרטגיות אחרות באופן שנותן פרופורציה לעניין:{{מסגרת|רקע=fff|<html><div style="max-width:450px; height:190px; overflow:hidden; display:block; margin:1em auto 0;"><iframe name="ngram_chart" src="https://books.google.com/ngrams/interactive_chart?content=business+strategy%2Cmilitary+strategy%2C+management+strategy&year_start=1900&year_end=2008&corpus=15&smoothing=3&share=&direct_url=t1%3B%2Cbusiness%20strategy%3B%2Cc0%3B.t1%3B%2Cmilitary%20strategy%3B%2Cc0%3B.t1%3B%2Cmanagement%20strategy%3B%2Cc0" width=900 height=500 marginwidth=0 marginheight=0 hspace=0 vspace=0 frameborder=0 scrolling=no></iframe></div></html><br />
<center>גרף המשווה את הופעות הביטויים "אסטרטגיה צבאית", "אסטרטגיה עסקית" ו"אסטרטגיה ניהולית" בספרות באנגלית במהלך המאה ה-20. ניתן לראות בבירור את המעבר מדיון באטסטגיה כמושג בטחוני לאסטרטגיה במובן ניהולי ועסקי החל משנות ה-60. </center>}}
הנרי מינצברג הקדיש את אחד מספריו החשובים לחקירת עלייתו ונפילתו של מוסד וגישת התכנון האסטרטגי. בספרו, הוא מתייחס באופן מפורש לספרה של מריאן ג'לינק (Jelinek) Institutionalizing Innovation (1977). מינצברג מתמקד בטענתה כי גישת התכנון האסטרטגי היא הפניה מודעת ומוצלחת של גישתו השיטתית של אבי גישת הניהול המדעי פרנסיס טיילור כלפי תהליכי הניהול עצמם. לפי ג'לינק, עליית גישת התכנון בשנות ה-60' וה-70', היא הגל הנוסף במהפכה שהצית טיילור שבעים שנים קודם לכן. רעיון חלוקת העבודה שמצוי בבסיס הגישה הטיילוריאנית מוחלת בגישה זו כלפי הארגון כולו בכך שהיא מפרידה את תהליך התכנון האסטרטגי מתהליך הניהול והביצוע של תכנית זו. התכנון, בגישה זו, הופקע מידיהם של המנהלים ועבר לידיהם של מתכננים רציונאליים, אשר פועלים לנסח באופן סדור את תכניות העבודה שעל המנהלים לבצע.
תכניות העבודה הללו, שהיו עתירות פרטים, מדדים ונקודות ביקורת, ניגשו לשאלת האסטרטגיה '''כאוסף של שלבים פורמליים עליהם מנצחים המתכננים באופן מקצועי.''' הגישה אמנם אומצה על ידי רבות מן החברות המובילות בארה"ב באותן שנים (בתוכן GE, דופונט ואחרות) אך המנהלים בחברות אלו שקעו תחת ביורוקרטיות התכנון שהם עצמם הקימו באופן שהוביל . הפריצה קדימה באותן שנים של התעשייה היפנית, הן בתחומי הרכב והן בתחומי האלקטרוניקה וחוסר האפקטיביות של הסרבול שנבע מהגישה הובילו לבסוף לקריסת הגישה ואף לפיטורי לסגירה או צמצום דרמטי של מחלקות התכנון ופיטורי המתכננים. מינצברג טוען כי במקום לעסוק בתכנון אסטרטגי נקלעו המתכננים למאמץ שעיקרו הוא חתירה לתכנות הארגון ומנהליו.<ref>Mintzberg, Henry (1994''). The Rise and Fall of Strategic Planning''. The Free Press, USA. pp.342. </ref>
אחד ההיבטים המרכזיים שגישת התכנון הטמיעה בתוככי השיח האסטרטגי הוא עיסוק שיטתי בעתידות סביב רעיונות כמו הערכה, צפי, תרחישים וכיוב'.<ref>Mintzberg, Henry (1994''). The Rise and Fall of Strategic Planning''. The Free Press, USA. pp. 7. </ref> כפי שתהליך ה-[[SWOT ]] מבקש הלימה בין הארגון לסביבתו החיצונית, תהליך התכנון נועד, בין השאר, ליצר הלימה של הארגון עם סביבתו העתידית. אלא שזו, מטבע העולם, יומרה שלא תמיד יהיה לה כיסוי. יתרה מכך – הידע שנדרש מן המעריכים החדשים היה חסר תקדים, כאנליסטים,<ref>Mintzberg, Henry (1994''). The Rise and Fall of Strategic Planning''. The Free Press, USA. pp. 373. </ref> באופן שהזמין את כניסתם של מומחים חדשים-ישנים לואקום החדש שנפער באופן מלאכותי.
אם נסכם את הנחות היסוד הבסיסיות של המהלך האסטרטגי של גישת התכנון, ואת השפעתם על עליית הייעוץ האסטרטגי ניתן להציב שני היבטים מרכזיים: