|
|
| (13 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| − | <big>{{שני טורים
| |
| − | |רוחב=100%
| |
| − | |
| |
| − | {{ציטוט|
| |
| − | מרכאות=כן
| |
| − | |תוכן=מאוד רלוונטי. דרכי חשיבה ודימויים שישמשו אותי – קודם כל עם עצמי ואיך שאני מנתח. יותר באיזה שאלות אני שואל מאשר באיזה מענים אני נותן. זה משהו שהוא מנוגד למה שעשיתי עד היום, אבל זה נתן לי דלק.
| |
| | | | |
| − | ההבדלים בין בעיה ניהולית לבעיה מתמטית. הרגשתי שזה היה יותר משמעותי ממשחקי חשיבה ויצירתיות שנשארים שם. יש כאן אוכל. אני משתמש בזה בניסוי כלים. תו"כ שיחה – האם אני מצליח להסביר להם את ההבדל בין סבוך וכאוטי.
| |
| − |
| |
| − | |מקור= מנהל הוסטל פוסט אשפוזי
| |
| − | }}
| |
| − |
| |
| − | {{ציטוט|
| |
| − | מרכאות=כן
| |
| − | |תוכן=מהצד של התוצאה, מה שנוצר חדש הוא שילוב של ההיכרות עם החברים בקבוצה לבין החומר הנלמד. היתה לנו אתמול ישיבת אגף. הצגנו את הדברים שעשינו השנה, והתכנון. הצלחתי לשמוע תסכול גדול בכמה יחידות. זה נבע מכך שיש מחשבות להפוך מארגון מגיב לארגון יוזם. המשגה מחדש – העצמה של הקהילה, ולא רק מניעה. במקום להגיד למנוע מילדים להידרדר אנחנו מבקשים להעצים את הילדים, והתכניות הופכות חיוביות. זה למצות את האחר כנכס.
| |
| − | |מקור= מנהלת אגף רווחה בעירייה
| |
| − | }}
| |
| − |
| |
| − |
| |
| − |
| |
| − | {{ציטוט|
| |
| − | מרכאות=כן
| |
| − | |תוכן=יודעים הרבה בראש, אבל היישום הוא הכוח של הקבוצה. בסיעור מוחות כאן. ההבנה שלי היא הצורך למצוא קבוצה שתאפשר לנו את זה בחוץ.
| |
| − |
| |
| − | |מקור= עמיתה במרכז לאחריות תאגידית במכללה למנהל
| |
| − |
| |
| − | }}
| |
| − |
| |
| − | {{ציטוט|
| |
| − | מרכאות=כן
| |
| − | |תוכן=הכח של הקבוצה, הרצינות של הקבוצה, וכולם רואים את זה מתוך העמדה של המנהל. וכולנו נפגשים באותו כיוון. באותם נושאים שצריך לקדם ולשנות. לראות את ההתלבטויות והחשיבה נתן לי אישית המון. אין ספק שכאשר יושבים בחמישה מפגשים סופגים המון. יכול להיות שזה לא רק בא על פי המודלים. אני מעריך שלי זה כבר קרה (השינוי) למרות שאני לא בהכרח יודע להצביע, ובסיכום – מאוד טרם לי אישית.
| |
| − |
| |
| − | |מקור= בכיר באגף רווחה בעירייה
| |
| − |
| |
| − | }}
| |
| − |
| |
| − |
| |
| − | {{ציטוט|
| |
| − | מרכאות=כן
| |
| − | |תוכן=
| |
| − | הרבה דברים שנאמרו – היה הרבה מאוד חדש. אני לקחתי את צורת העבודה של להמשיג דברים. ויש גם כמה מושגים שמחלחלים. – "האחר", "זה לא זה", "עוד ועוד משאבים", "רחבת הריקודים".
| |
| − |
| |
| − | בהקשר של החזון והיעדים – הבאתי את זה לצוות שלנו. הרגשתי שאין לנו את זה. הרגשתי שלצוות שלנו אין את הדברים הברורים הללו, ויצא שעבדנו על זה כמה שעות, ויצא מזה הצורך לעדכן את אתר האינטרנט, ופונים למישהו מקצועי שיעזור לנו. משהו שלא טיפלנו בו כמה שנים, זז.
| |
| − |
| |
| − | |מקור= בכירה במט"ח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית
| |
| − | }}
| |
| − |
| |
| − | {{ציטוט|
| |
| − | מרכאות=כן
| |
| − | |תוכן=העניין של חזון יעדים מטרות, פתאום נפל האסימון שצריך להביא תכנית שנתית, והיה וויכוח על המטרות אבל לא היה שום דיון על החזון, ואני אמרתי שצריך קודם לחשוב מה רוצים בכלל. זה עזר לנו לקדם.
| |
| − |
| |
| − | מוזמנת למפגש למנהלים חדשים. ואני אמורה לספר על שיטות ההתמודדות שלי, שזה המודל האגדי (איגוד של ישובים). אני אמורה להעביר להם – איך אני בכלל יכולה להסביר באופן מסודר שהאחרים יבינו. ההמשגה היא מאוד משמעותית כאן. היה לי מאוד קשה לספר מה אני עושה בקורס ואז אמרתי שהרבה מהקיים בחיים שלנו נמצא בקורס.
| |
| − | שילמתי הרבה כסף בתואר השני. היו מרצים שאמרו שהם מביאים את הידע, ואין שום דבר חדש – כולם מביאים אותו ידע. ריבונו של עולם – יש כאן ידע חדש ואנחנו עיבדנו את זה כקבוצה. היה תהליך בכל מפגש שבו בהתחלה לא הבנו אבל זה הלך והתיישב במהלך המפגש.
| |
| − |
| |
| − | |מקור= מנהלת בתכנית הלאומית לילדים ובני נוער בסיכון
| |
| − | }}
| |
| − |
| |
| − | {{ציטוט|
| |
| − | מרכאות=כן
| |
| − | |תוכן=במאי אני מסיים שמונה שנות ניהול, ואני תוהה האם יש הבדל בדרכי ההתמודדות שלי בשנים הללו. אני מתמודד עם אותן שאלות בתסכול מסוים.
| |
| − |
| |
| − | הפער בין מה שמנהל חושב שהוא יודע לבין מה שקורה בפועל הוא מאוד משמעותי. השאלה בין מה שאני חושב שאני מתמודד איתו לבין מה שקורה בפועל זה משהו שאני עסוק בו מאוד.
| |
| − |
| |
| − | אולי הנקודה החשובה היא לא הפתרון, אלא שזה חלק ממה שאופף אותך כל עוד אני בפוזיציה הזו.
| |
| − |
| |
| − | |מקור=
| |
| − | מנהל מרכז חירום לילדים בסיכון}}
| |
| − |
| |
| − |
| |
| − | {{ציטוט|
| |
| − | מרכאות=כן
| |
| − | |תוכן=מאוד קשה לי להודות שאני לומדת אבל למדתי כמה מילים חדשות. אז החזרתי אחריות לבעלי עניין. אשרור של דברים שאני עושה, אבל הנושא של לאפשר לדבר, של הסגנון, השיח ביניכם, איך באמת צריך לייצר מרחב שיאפשר למידה. זה היה מאוד בולט. זה מהדהד וימשיך להדהד. הוא יפרוץ כשיהיה לי צורך בו.
| |
| − |
| |
| − | |מקור=
| |
| − | בכירה בעיריית הרצליה
| |
| − | }}
| |
| − |
| |
| − | |
| |
| − |
| |
| − | {{ציטוט|
| |
| − | מרכאות=כן
| |
| − | |תוכן=מה שאהבתי ומה שקרה – עברו שבע שנים מאז שהלכתי ללמוד פעם אחרונה. הבאתם משהו לא מוכר, זה מה שסקרן אותי. מבחינתי, האישית, באתם לי בשלב בהתפתחות המקצועית, בזמן ובמקום שזה מאוד מתאים לי. אני בהרבה תהיות מהסוג הזה. זה מאוד יישומי לי. זה הביא לי משהו חדש. מבחינתי זה היה מאוד טוב, עונה לציפיות. אני בספק אם תהיה חוויה דומה במתודות אחרות.
| |
| − |
| |
| − | בהצהרה שלכם, לא אמרתם אנחנו עושים ככה וככה. אנחנו חיצוניים, לא מתיימרים. הבאתם מושגים, טרמינולוגיה חדשה שרכשתי – השילוב הוא במינון שהוא בחוויה מאוד חזקה וטובה בין מה שהקבוצה נתנה לבין מה שאתם נתתם. הלכנו ללימודים ביחד.
| |
| − |
| |
| − | יש כבר תזוזה בשטח שלי. אתמול היתה ישיבה משותפת שראינו שאנחנו עושים משהו שקשור לתהליך שאנחנו עוברים כאן – באיזשהו היבט אנחנו נמצאים בתהליך הסתגלותי לעבר עבודה יותר נכונה. הכוח שלנו היה בזה שלא היינו ביורוקרטיים ומסודרים. הסביבה הכאוטית הייתה סביבה שפרחנו בה. אבל לאט אנחנו הופכים להיות יותר ויותר גדולים. בתוך התהליך הזה אנחנו מאבדים המון.
| |
| − | |מקור= מנהל פנימייה
| |
| − | }}
| |
| − |
| |
| − | {{ציטוט|
| |
| − | מרכאות=כן
| |
| − | |תוכן=מה אני עוברת כמנהלת, התחלתי לחשוב על זה כספר. ישר קפצה לי המילה – "בינתיים". כמה אנחנו יותר זמן במקום של בינתיים. למה יש את השאלה שצריך להיות בעתיד יותר טוב, פתרונות יותר יעילים. אני מלמדת את עצמי לא לחשוב יותר מדי קדימה/על אחרים. מה שלקחתי – להגיע למקום שמודה שיש סבוך וכאוס זה מדהים. שזה נורמלי בחוץ יש הרבה אנשים משוגעים, שהם מעלינו, שותפים שלנו, שרוצים שיהיה כל הזמן ידוע, ניתן לפתרון אנחנו מתחילים לחשוב על עצמנו – אולי לא למדנו מספיק, אולי אין לנו מספיק ניסיון. 70% ממה שקורה זה נתון מזה שאתה מנהל. תמיד יקרו בעיות מסוימות לכן מה שחשוב זה איך לשאול שאלות, וזה שיש דרכים לחשוב על דברים בשקט, בלי לחץ, זה גם מאוד מרגיע. אפשר להיות 9 שנים בתפקיד ולהגיד "בינתיים" אני לא יודע, והיועצים מסבירים לי שלא למדתי עדיין. כאילו שיש 'קסם'. יש כאן חוויה אמיתית של איך לעמוד מול אנשים והסביר את הבעיה כמו שהיא. החוויה הזו, ולהניח את ה"בנתיים" הצידה. לא יהיה יום שבו לא יהיו בעיות.
| |
| − |
| |
| − | הנושא השני – עשיתי תהליך עם הצוות בדומה למה שהיה כאן. הייתי המומה ממה שקרה שם. עלו שם רעיונות מדהימים. עצם זה שפרסנו רשת והלכנו לדוג איתה זה יפה. אולי זה הסיפור האישי של לקחת לגיטימציה ונשימה, השבוע עשיתי הרבה התערבויות.
| |
| − |
| |
| − |
| |
| − | |מקור= מנהלת הצוות הטיפולי בפנימייה
| |
| − | }}
| |
| − | }}</big>
| |