כלכלה התנהגותית בעיצוב מדיניות
הכלכלה ההתנהגותית (מאנגלית: Behavioral Economics) היא גישה בעולם הכלכלה העוסקת בקשר שבין הפסיכולוגיה וההתנהגות הכלכלית ברמה הפרטית והשפעותיה הציבוריות. החידוש המשמעותי של הגישה נעוץ באתגר שהיא מציבה לרעיון הרציונליות עליו התבסס רוב הדיון הכלכלי עד להופעת הגישה במהלך שנות ה-70׳ של המאה ה-20.[1] כלי הכלכלה ההתנהגותית משמשים בשנים האחרונות מהלכים אופרטיביים בעולם העסקי והציבורי בניסיון לקדם שינויים בקרב צרכנים ובהתנהלות הציבור בהתבסס על הבנות מתחום הפסיכולוגיה של הפרט והקבוצה.
רקע
הכלכלה ההתנהגותית התפתחה החל משנות ה-40 של המאה הקודמת והיא משלבת תובנות מעולם הפסיכולוגיה הקוגנטיבית עם קבלת החלטות כלכליות. הגישה עסקה רבות במיפוי הגורמים פסיכולוגיים המשפיעים על קבלת החלטות של פרטים, ומדגימה כיצד התהליך מושפע ממנגנונים תודעתיים ואישיותיים מורכבים.[2] מצ"ב מספר דוגמאות להטיות בולטות.
תורת הערך
_(cropped).jpg)
כך למשל, תורת הערך שפיתחו כהנמן וטברסקי שעוסקת באופן בו אנשים מעריכים את התועלת הנגרמת מן הבחירות שלהם. לפי תורת הערך ההערכת התועלת מפעולה מסוימת איננה קבועה אלא מושפעת ממידת הוודאות של התוצאות וממסגור התוצאות במונחי רווח או הפסד.
כלומר, כהנמן וטברסקי מצאו במחקריהם כי אנשים מייחסים להפסדים משמעות רבה יותר מאשר לרווחים ולכן הבחירות של הפרט יהיו שונות כאשר הוא עומד לפני מה שהוא תופס כרווח או כהפסד. כאשר פעולה מסוימת נתפסת כמייצרת הפסד פרטים יטו לקחת סיכונים גבוהים יותר כדי למנוע אותו, ואילו מול חוויה של רווח פוטנציאלי רמת הסיכון הננקטות יהיו נמוכות יותר בהשוואה. התנהלות זו שתוארה כלא רציונלית (אין משמעות גדולה יותר להפסד על פני רווח) מבוססת על הטיות פסיכולוגיות מובנות בקרב בני אדם.[3]
הטיית ההווה
דוגמה נוספת להטיה פסיכולוגית המשפיעה על בחירות כלכליות היא הטיית ההווה. מחקרים רבים מצאו כי מרחק הזמן בין הפעולה לתוצאה משפיע על קבלת ההחלטות . אנשים נוטים להעדיף תוצאה פחות איכותית אך כזו שתינתן באופן מיידי על פני תוצאה טובה יותר בטווח הארוך שנתפסת כבעלת ערך מופחת.
לאפקט זה ישנן השלכות משמעותיות על התנהגות אנושית בתחומים רבים כגון צריכת מזון עתיר סוכר והשמנה, שימוש בחומרים אסורים וכן במישור של התנהגות צרכנית "לא רציונלית" כמו משיכת יתר בכרטיסי אשראי, חיסכון פנסיוני לא מספק ועוד.[4]
שימוש בכלי הכלכלה ההתנהגותית בעיצוב מדיניות
בשנים האחרונות ישנו ניסיון גובר של ממשלות וארגונים שונים לייצר תמריצים יעילים יותר שישפיעו על התנהגות ובחירות של אזרחים בעזרת תובנות המגיעות מעולם הכלכלה ההתנהגותית.[5] זאת, לצד המשך השימוש בסל הכלים הקלאסי באמצעותו מנסות דמוקרטיות לעצב התנהגות אזרחית דוגמת רגולציה, אכיפה, חינוך והנגשת מידע לאזרחים.
דוגמה בולטת לשימוש בתובנות הכלכלה ההתנהגותית בתחום הפיננסי היא התוכנית האמריקאית "חסוך יותר מחר". התוכנית נועדה לעודד עובדים להגדיל את סכום הכסף המופרש לחסכון הפנסיוני שלהם, והיא פעלה באמצעות התחייבות לגידול קבוע של שיעור ההפרשה לפנסיה כפונקציה של עליה עתידית בשכר.
הבחירה לעודד הפרשה עתידית, על חשבון כסף שאיננו מצוי כרגע בידי העובדים נועדה למתן גם את שנאת ההפסד, וגם עם הקושי לוותר על צריכה בהווה לטובת העתיד.[6] באמצעות שימוש בגישה הצליחו חוקרים להראות עליה של פי 3 בשיעור הכספים הנחסכים בתוכניות הפנסיוניות.[7]
ביקורת על השימוש בתובנות של כלכלה התנהגותית במדיניות ציבורית
הביקורת על השימוש שעושות ממשלות ברחבי העולם בתובנות הנובעות מכלכלה התנהגותית מגיעה מ-2 מקורות שונים - האחד מתמקד בהנחות היסוד העומדות בבסיס הגישה והשני מתמקד בפרקטיקת היישום.
הנחות היסוד של הכלכלה ההתנהגותית
הכלכלה ההתנהגותית נולדה גם מתוך ביקורת גוברת על התיאוריה הכלכלית הקלאסית שראתה באדם סוכן רציונאלי המעוניין למקסם את האינטרסים הכלכליים שלו. הנחות המוצא של הגישה הניאו קלאסית הן שאדם פועל כאינדיבידואל המחוייב קודם כל לעצמו, והוא בעל נגישות טובה דיה לידע ולמידע כדי לקבל החלטות. הכלכלה ההתנהגותית טענה כי בני אדם פועלים בתנאים של רציונאליות מוגבלת בשל השילוב בין מידע חלקי שזמין להם בעת קבלת החלטות ובין האופי של עיבוד וניתוח המידע בקוגניציה האנושית ("הטיות").
עם זאת, במובנים רבים הכלכלה ההתנהגותית ממשיכה דפוס דומה של חשיבה כאשר היא טוענת שניתן לסמן שורה (סגורה יחסית) של הטיות ולמדל אותן באופן זהה על כלל המגזרים באוכלוסייה. מרשימת ההטיות ניתן לכאורה, לגזור בקלות שורה של תובנות יישומיות שניתן להפעיל בכלל מישורי החיים כדי לטייב את קבלת ההחלטות של האזרחים. במילים אחרות, הגישה, וביתר שאת היישומים הפופלאריים שלה בעולם המדיניות הציבורית (כמו תיאורית הדחיפה הקלה) מתקשים להתמודד עם שונות תרבותית - קהילתית עמוקה הנובעת מהקשר הייחודי בו הם מתקיימות.
פרקטיקת היישום
ביקורת נוספת על הגישה תוקפת את אופן היישום של הגישה במדינות שונות מנקודת מבט דמוקרטית - ליברלית. מדובר לעיתים קרובות בשימוש בכלים כמו שינוי ארכיטקטורת הבחירה בטפסים, הנגשת מזון בריא על פני מזון מזיק וכדומה. בניגוד לכלי רגולציה, אכיפה או חינוך שנעשים בדרך כלל בצורה גלויה שניתן להבחין בה ובכך ישנו פתח לדיון ציבורי/עיתונאי/ משפטי, האמצעיים בהם נעשה שימוש בהקשר זה חייבים להיות סמויים כדי להיות אפקטיביים
קרא עוד
- יישומים של כלכלה התנהגותית לשיפור והפחתת רגולציה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, פרופסור יובל פלדמן ועומר זליבנסקי
- גופי ממשל העוסקים בעיצוב מדיניות בכלים של כלכלה התנהגותית, מחקר של הממ"מ, יולי 2015
- להרחבה על ביקורת הנחות היסוד - הטיות שמרניות בכלכלה התנהגותית, אלי קוק, הזמן הזה , פברואר 21
- לחשוב ישן לחשוב חדש - בלוג דואלוג
הערות שוליים
- ↑ Prospect Theory: An Analysis of Decision under Risk, Daniel Kahneman; Amos Tversky
- ↑ Mullainathan, S., & Thaler, R. H. (2000). Behavioral economics.
- ↑ מומחיות בקבלת החלטות פיננסיות, לידור קרדוה, מורן אופיר וגיא הוכמן, בתוך מומחיות ומצוינות בראייה רב תחומית
- ↑ Frederick, Shane, et al. “Time Discounting and Time Preference: A Critical Review.” Journal of Economic Literature, vol. 40, no. 2, 2002, pp. 351–401. JSTOR, http://www.jstor.org/stable/2698382. Accessed 2 Oct. 2022.
- ↑ תובנות התנהגותיות לטיוב עבודת הממשל, המכון הישראלי לדמוקרטיה 2019
- ↑ Richard Thaler & Shlomo Benartzi, Save More Tomorrow: Using Behavioral Economics to Increase Employees Saving, Journal of Political Economy, Vol 112, S1.
- ↑ Save More Tomorrow, A simple plan to increase retirement saving, September 01, 2004
יש שותפים רבים לכתיבה במאגר הידע. מאמר זה נכתב ברובו על ידי יערה אהרוני-פוגל. ניתן לצטט אותו באופן הבא:
- יערה אהרוני-פוגל, כלכלה התנהגותית בעיצוב מדיניות, מאגר הידע של דואלוג, 2024.
הטקסטים במאגר הידע מוגשים תחת רישיון CC-BY 4.0 וניתן לעשות בהם שימוש חופשי כל עוד ניתן קרדיט וקישור למקור.