7,747
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
=={{I|fa-books|fa=fad}} מדף האסטרטגיה==
{{ספר|כותרת=Strategy: a History|הטיית כותב=|כותב=סר לורנס פרידמן|עמודים=631|שנה=2013|דירוג=5|תמונה=https://images-na.ssl-images-amazon.com/images/I/71tE5QXqyML.jpg|המלצה=לשמוע בקינדל, להתמקד בשערים שרלוונטיים לכם מתוך ה-3.|תוכן=אחד הספרים המקיפים ביותר שנכתבו על שאלת האסטרטגיה. הספר מתחיל בשאלה האם לפרימטים (קופים) יש חוש אסטרטגי, והוא עבור במקורות האסטרטגיה ביוון בתנ״ך, ומתמקד בייחוד בשלושה מסלולים מרכזיים של החשיבה על אסטרטגיה: בעולם הביטחון, בפוליטיקה ובממשל, ובעולם העסקי. לורנס פרידמן, עם בחריפות, בחוש הומור בריטי, ובעומק בלתי רגיל, מציג את שאלת האסטרטגיה ללא משוא פנים.|שפה=אנגלית|קישורים=|ציטוט=The inherent unpredictability of human affairs, due to chance events as well as the efforts of opponents and the missteps of friends, provides strategy with its challenge and drama. Strategy is often expected to start with a description of a desired end state, but in practice there is rarely an orderly movement to goals set in advance. Instead, the process evolves through a series of states, each one not quite what was anticipated or hoped for, requiring a reappraisal and modification of the original strategy, including ultimate objectives. The picture of strategy that should emerge from this book is one that is fluid and flexible, governed by the starting point and not the end point. Freedman, Sir Lawrence. Strategy (p. xi). Oxford University Press. Kindle Edition.|איך=המלצה של סם ברונפלד|קטגוריות=אסטרטגיה, היסטוריה, כלכלה, ביטחון, ממשל}}{{ספר|כותרת=ספארי אסטרטגיות|הטיית כותב=ים|כותב=[[הנרי מינצברג]], ברוס אלסטרנד, ג׳וזף לאמפל|עמודים=413|שנה=|דירוג=4|תמונה=ספארי אסטרטגיות.jpg|המלצה=מומלץ מאוד למי שמתעניין באסטרטגיה, אפשר להתמקד בפרקים החשובים (ארבעת הראשונים). התרגום ברמה מאוד נמוכה אז מומלץ לקרוא באנגלית.|תוכן=ספר המקיף 10 גישות המרכזיות בחשיבה על אסטרטגיה עסקית, ומנתח כל אחת מהן על היתרונות והפערים שלה. הספר מספק מבט היסטורי וביקורתי על עליית כל אחת מן הגישות ועל ההשפעות שלהן ומסייע לשייך כותבים וחומרים מוכרים להקשר ברור יותר.|קישורים=[[ההיסטוריה של מושג האסטרטגיה]]|שפה=|ציטוט=אסטרטגיה אפקטיבית קושרת בין הפעולה לחשיבה, כלומר - גם בין היישום לגיבוש. אנו חושבים כדי לפעול, בוודאות, אבל אנו גם פועלים כדי לחשוב. אנו מנסים דברים והדברים שבסופו של דבר מצליחים מתכנסים לאורך זמן לכדי דפוסים שנהפכים לאסטרטגיות. אין מדובר בהתנהגות שגיונית של אנשים לא מאורגנים, אלא המהות היסודית של למידה אסטרטגית.|איך=המלצה מעמיתים במרכז דדו|קטגוריות=חשיבה אסטרטגית, אסטרטגיה עסקית}}
{{ספר|כותרת=The Rise and Fall of Strategic Planning|הטיית כותב=|כותב=[[הנרי מינצברג]]|עמודים=480|שנה=1994|דירוג=4.5|תמונה=https://images-na.ssl-images-amazon.com/images/I/41InrOE1jsL._SX331_BO1,204,203,200_.jpg|שפה=אנגלית|המלצה=ספר מעמיק וארוך, ניתן לקרוא תמצית במאמר עם שם דומה שפורסם ב-HBR וכן בפרק על תכנון אסטרטגי ב[[ספארי אסטרטגיות]]|תוכן=ספר מכונן של מינצברג שמציג כיצד עולה הגישה של התכנון האסטרטגי על בימת ההיסטוריה של הניהול, במהלך שנות ה-50-70 של המאה עשרים, וכיצד היא מתרסקת. מינצברג מתאר את ההקשר הרעיוני של הגישה, את היישומים שלה, בעיקר בתאגידים האמריקאיים (וקצת ברוסיה הסובייטית) וכיצד היא הופכת לגישה הניהולית השלטת באותן שנים. לאחר מכן הוא מתאר את הבעיות הרבות שהגישה יצרה, בעיקר במורכבות הניהולית שהיא יצרה, באובדן הגמישות, ובצמצום תפקידם של המנהלים למול מחלקות התכנון. מינצברג טוען שהגישה החליפה בין תכנון ואסטרטגיה ופגעה ביכולת של הארגון [[חשיבה אסטרטגית|לחשוב אסטרטגית]] ולפעול בהתאם. לבסוף הוא מציג מה ניתן וכדאי לקחת מהגישה והכלים שלה וכיצד ניתן להתגבר על הבעיות המובנות שהיא מייצרת.
מאחר והשאריות של הגישה הזו עדיין נוכחות מאוד, בייחוד בארגונים ציבוריים, הערך של הספר נותר משמעותי מאוד גם קרוב ל-30 שנים לאחר צאתו.|קישורים=* [[ההיסטוריה של מושג האסטרטגיה]]* [https://hbr.org/1994/01/the-fall-and-rise-of-strategic-planning The Fall and Rise of Strategic Planning] - מאמר ב-HBR המציג בתמצית חלק מן הרעיונות בספר|ציטוט=|איך=במסגרת הלימודים באקדמיה|קטגוריות=חשיבה אסטרטגית, תכנון, ממשל, אסטרטגיה עסקית}}
{{ספר|כותרת=Good Strategy Bad Strategy|הטיית כותב=|כותב=ריצ׳ארד רומלט|עמודים=336|שנה=2011|דירוג=4|תמונה=https://images-na.ssl-images-amazon.com/images/I/81+n12er4KL.jpg|שפה=אנגלית|המלצה=לשמוע בקינדל|תוכן=ריצ׳ארד רומלט, יועץ בכיר ומנוסה מאוד, פורס את השקפתו לגבי אסטרטגיה עסקית. רומלט מביא גישה מאוד ביקורתית כלפי השיח האסטרטגי בחברות שמורכב לטענתו מ״fluffing״ (ניפוח במילים חסרות משמעות). רומלט מציב גרסה מאוד רזה ובהירה של מהי אסטרטגיה: תיאור של הבעיה והדרך שלנו להתמודד איתה. את התיאור הזה הוא בוחן במקרים עסקיים, בסוגיות ציבוריות, ובאמצעות בחינת המשבר של 2008.|קישורים=|ציטוט=|איך=המלצה של סם ברונפלד|קטגוריות=אסטרטגיה עסקית, חשיבה אסטרטגית, ייעוץ אסטרטגי}}
=={{I|fa-books|fa=fad}} מדף החשיבה המערכתית==
{{ספר|כותרת=פנקס הכיס של השועל|תוכן=ד״ר צבי לניר הוא מפורצי הדרך של [[חשיבה מערכתית|החשיבה המערכתית]] בישראל ובעולם. ספרו ״פנקס הכיס של השועל״ מציג תובנות רבות ממספר עשורים שבהם צבי מפתח גישות ומתודולוגיות להתמודדות עם האתגרים של העולם המורכב בו אנו חיים. הספר פשוט וקולח ומספק חשיפה לדרך חשיבה רעננה ומחדשת על רלוונטיות בעולם המשתנה תדיר.|הטיית כותב=|כותב=[[צבי לניר]]|עמודים=|שנה=2020 (מהדורה מודפסת)|דירוג=4.5|תמונה=https://upload.wikimedia.org/wikipedia/he/thumb/4/43/%D7%A4%D7%A0%D7%A7%D7%A1_%D7%94%D7%9B%D7%99%D7%A1_%D7%A9%D7%9C_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%A2%D7%9C.jpeg/360px-%D7%A4%D7%A0%D7%A7%D7%A1_%D7%94%D7%9B%D7%99%D7%A1_%D7%A9%D7%9C_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%A2%D7%9C.jpeg|המלצה=לקרוא! (אפשר גם לבחור פרקים בודדים)|שפה=|קישורים=* [[פנקס הכיס של השועל]] - ערך במאגר הידע
* [[בלוג:אשרי-שועל-אני|אשרי שועל אני]] - פוסט של יואל יפה בבלוג דואלוג
* [https://www.national-security.org.il/2020/10/23/%d7%aa%d7%94%d7%99%d7%95-%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%a9%d7%95%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%9d/ תהיו יותר שועליים] - ביקורת ספרים של [[גרשון הכהן]]|ציטוט=היכולות הנדרשות להמצאת מושגים ומילים חדשות נחשבו בעבר כתכונה אזוטרית, המשמשת רק בפילוסופיה, בספרות, בשירה ובמדע ליצירת מושגים ומילים קנוניות או לפחות במשמעת קנונית. כיום אין להסתפק בכך. ההתמודדות עם העולם הסבוך והמשתנה מגדילה גם את חשיבות התפתחותה של השפה הלא קנונית (שאגב, חלק ממנה מקבל במהלך הזמן גושפנקא קנונית) ומעלה את חשיבותם של שועלי השפה. אלה שממציאים לנו מיליםהעוקפות את המערכת הקיפודית הקנונית של השפה.|איך=מתנה עם הקדשה מהמחבר 🙂|קטגוריות=חשיבה מערכתית, פיתוח ידע, קוגניציה ארגונית}}
{{ספר|כותרת=ההפתעה הבסיסית|הטיית כותב=|כותב=[[צבי לניר]]|עמודים=213|שנה=1983|דירוג=5|תמונה=https://lh3.googleusercontent.com/-lTbMWxAySY8/VDEHnqbr4sI/AAAAAAAACzs/CF1pY94OlhE/w300-h525-no/%D7%94%D7%94%D7%A4%D7%AA%D7%A2%D7%94%2B%D7%94%D7%91%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%AA.png|שפה=|המלצה=למרות שהתובנות בספר רלוונטיות כמעט לכל תחום, הוא מתאים יותר לחובבי הז׳אנר הבטחוני.|תוכן=צבי לניר שימש כראש ענף באמ״ן בפרוץ מלחמת יום הכיפורים ולאחר המלחמה סבר כי צה״ל מתקשה לנתח כראוי את עומק הבעיות שנחשפו במלחמה. לאור הבנתו הוא פרש וכתב את הדוקטורט שלו על הפתעת מלחמת יום הכיפורים. הספר משלב בין תיאוריה צבאית על הפתעות לבין העולם של הפילוסופיה הקוגניטיבית שעשתה באותם שנים קפיצות דרך משמעותיות. החיבור בין העולמות הוליד ליצירת ההמשגה והספר - [[ההפתעה הבסיסית]]. הספר פורץ דרך בהבנת ההפתעה של מלחמת יום הכיפורים ובהבנת המנגנונים הקוגניטיביים המורכבים של הפתעות על הסוגים השונים שלהן. חלקו הראשון עוסק בניתוח יוצא דופן של מנגוני ההפתעה של מלחמת יום כיפור (בעינינו זה עדיין הניתוח הכי מדוייק, גם לאחר כמעט יובל שנים). החלק השני שואל, לאור הבנת העובדה שלא ניתן להמנע מהפתעות בסיסיות באותו אופן שמונעים הפתעות מצביות מה כן ניתן לעשות, וכיצד יש לבנות גוף מודיעין לאומי שיוכל למשימה הזו.|קישורים=[[ההפתעה הבסיסית]] במאגר הידע|ציטוט=הפתעות בסיסיות אינן אירוע, כי אם תהליך. מה שקרוי ״הפתעת מלחמת יום הכיפורים״ היתה רק תחילתו של תהליך התגלותה של מהות ההפתעה. המלחמה היתה מעין ניצוץ ראשון ומאיץ לתהליך של התגלויות מפתיעות נוספות ובתחומים נרחבים, ברובם לא צפויים. במקביל לתהליך זה, מתחיל גם הנסיון של הלימוד מחדש - נסיון ליצירת הנחות בסיסיות חדשות, התואמות יותר את המציאות.|איך=בשירות הצבאי|קטגוריות=חשיבה מערכתית, הפתעה בסיסית, ביטחון, אסטרטגיה, היסטוריה}}
{{ספר|כותרת=אנטי שביר|הטיית כותב=|כותב=נאסים ניקולס טאלב|עמודים=|שנה=|דירוג=4|תמונה=אנטי שביר.jpg|שפה=|המלצה=לא ספר שקוראים פעם אחת מכריכה לכריכה. אפשר לפתוח כמעט בכל מקום בספר ולהתחיל לקרוא.|תוכן=נישא על ההצלחה של הספר הקודם שלו, [[הברבור השחור]], ועל הצלחתו העסקית נוכח המשבר הכלכלי של 2008, טאלב פותח בספר זה את חרצובות לשונו. ניכר כי העורך עשה בספר עבודה מועטה אם בכלל. הספר ארוך מאוד, אסוציאטיבי להחריד, וכמעט אין גוף או אדם משמעותי בתעשייה הפיננסית האמריקנית שטאלב לא נכנס בו חזיתית (האשמה המובילה: פראיירים ושרלטנים).