סיפור

”	אנחנו תמיד יודעים יותר ממה שאנו יכולים לומר, ואומרים יותר ממה שאנו יכולים להעלות על הכתב	“
— דייב סנואדן, Rendering Knowledge

הסיפור המשותף הוא הביטוי השלם של ידע ארגוני שילובי. בסיפור מגולמים ההקשר של העבודה והבינה הארגונית והוא מסוגל לתאר גם את האיזורים הענניים שדורשים המשך בירור.

הצורך בסיפורים

לעומת היכולת המוגבלת של החשיבה האנושית להכיל ידע במתכונת תיאורטית או כנהלים סדור (חכמה), יש לאדם יכולת נרחבת ליצור ולהכיל סיפורים מכוננים:

	בני אדם אינם מותאמים אבולוציונית לקבלת מידע בצורה של ספר הוראות, הרצאות דידקטיות או סטטיסטיקה, אלא באמצעות סיפורים. המוח שלנו לא רוצה שיסבירו לו דברים מההתחלה עד הסוף, הוא משתעמם ומתמרד. הוא רוצה שיספרו לו סיפור פה וסיפור שם, ומכל הסיפורים הוא ירכיב תמונת עולם קוהרנטית משלו.
– "מי שטוען שמחשב ואדם יתאחדו - אולי הוא מספיק טיפש", ראיון עם דייב סנואדן באתר גלובס

הסיפור ככלי לחילוץ ידע/פיתוח ידע

מאחר ואי אפשר לספר את הסיפור מן ההתחלה ועד הסוף ברגע מסויים, עצם הפעולה של סיפור הסיפור, היא פעולה יוצרת. בתהליך היצירה הזה, נחשפת הרבה מאוד בינה שקיימת אצל הפרט ובארגון באופן סמוי. לכן הסיפור איננו 'דקלום', אלא פעולה שמפתיעה גם את המספר, כי היא מובילה כל פעם להתרקמות של קשרים חדשים של ידע ארגוני.

לקריאה נוספת

• כתיבה עם סוף מפתיע - פוסט בבלוג דואלוג.