המצב הפוסט-מודרני
המצב הפוסט-מודרני הוא תיאור של התקופה שלאחר התקופה המודרנית. מושג זה נטבע לראשונה ככל הנראה על ידי הפילוסוף הצרפתי ז'אן פרנסואה ליוטר, בספר הנושא שם זה אשר פורסם ב-1980.
השימוש במושג המצב הפוסט-מודרני מסייע להבין את המאפיינים הייחודיים של התקופה הנכחית, תוך כדי הבחנה מן ההגות הפוסט-מודרנית שאיננה משיקה בהכרח למפאייני עידן זה ואתגריו. ההנחה המובלעת היא כי קיים הבדל מהותי בין התקופה המודרנית למצב הפוסט-מודרני, אם כי ברוב המובנים מדובר על הקצנה במאפיינים הקיימים במודרניזם (למשל האופן שבו ייצרנות וחסכון מומרים לחברת שפע וצרכנות). הבנת האתגרים הנעוצים בעידן זה, ובכללם עלייה במרוכבות ובקצב האירועים, מהפכת המידע, לצד טשטוש גבולות וסמכות תאפשר לפתח תפיסה ניהולית מותאמת ורלוונטית.
העידן הפוסט-תעשייתי
העידן הפוסט תעשייתי הוא תיאור רלוונטי למרכיבי העשייה הכלכלית בעידן הפוסט מודרני. תיאור זה, מבחין בין התקופה התעשייתית, שבה הייצור התעשייתי היה ליבת הכלכלה, לבין תקופה פוסט-תעשייתית שבה עולים חשיבות הידע, הכישורים והחדשנות. כל אלו מובילים לייצירת מה שמכונה "כלכלת הידע", תוך דחיקת הייצור מן המערב למדינות העולם השני והשלישי. הארגונים, כפי שהם מוכרים לנו, הם הביטוי המובהק ביותר של העידן התעשייתי[1] והם מתקשים לרוב לגשר על הפער הקיים בין העידן התעשייתי והפוסט-תעשייתי, הנוצר משילוב של שינויים ברמה-הכלכלית עולמית (גלובליזציה) ובשל מהפכת המידע והמחשוב.
אתגרי הניהול בעידן הפוסט-מודרני
- הצפת מידע - בשל מהפכת המידע, מנהלים מוצפים במידע רב בכל שעות היממה, אשר מוביל מחד לעלייה חדה בכמות המשימות בארגון, ומצד שני להצרת מרחבי החשיבה והעיבוד.
- שקיעת הסמכות הניהולית ומעמד ההיררכיה הארגונית - שינויים במודל הסמכות בתרבות לצד שינוי אופי המשימות הארגוניות מובילים לשקיעה של הסמכות הניהולית כאשר זו עומדת לבדה. בעידן שבו הכישורים (הטאלנט) הם גורם מרכזי בהצלחה של ארגונים ואנשים, מתקיימת באופן סדיר חוסר התאמה בין פוזיציות לבין יכולת וכישורים. בשל כך, אם בעבר הפוזיציה הניהולית היתה מסדיר בסיסי של העבודה, כיום הסמכות חייבת להבנות מתוך ההקשר הרחב של העובדים והמשימות בארגון.
- אבדן המשמעות החלוטה של המילים בארגון, ואבדן כוחם המאחד של נרטיבים ארגוניים - השיח הארגוני מייצר באופן תדיר מילים אשר משמעותן לכאורה ברורה ומוסכמת. עליית החשיבה הביקורתית בעידן הפוסט-מודרני הופכת את המילים הללו למושא לספקנות מצד עובדים ומנהלים, באופן המקשה לייצר שיח קוהרנטי בארגון. לתהליך זה, כמובן, צדדים חיוביים, אך הוא מקשה על יישום הניהול כבעבר.
- דעיכת רלוונטיות המומחים - המומחיות, כגוף ידע ביחס לאופן שבו דברים אמורים להתרחש (קרי - כפי שהתרחשו בעבר) איננה רלוונטית במקום שבו האתגרים הם חדשים ויש להגיע להמשגה חדשה וייחודית, על בסיס הידע הנוצר מתוך החיכוך.
- עליית רמת המורכבות הניהולית בשל עלייה בקצב השינויים והוספת מימדים חדשים להתייחסות - הסביבות שהמנהל צריך להתייחס אליהן הנן רבות והן ניחנות בדינמיות רבה. המסחר הגלובלי, ומהפכת המידע מובילים להכנסת עוד ועוד רכיבים קריטיים אשר הופכים את הניהול, בוודאי ברמות האסטרטגיות, למורכב יותר ויותר.
- טשטוש הגבולות בארגון ובינו לבין סביבתו - אחד ממוקדי הכח של הארגון מצוי בכך שהוא נבדל מסביבתו באופן המייצר לעובדים בו הכוונה ביחס לזהותם המקצועית ולעבודה הנדרשת מהם. בשנים האחרונות קיים טשטוש הולך וגובר של החומות בתוך ארגונים ובין ארגונים לסביבתם. מהלך זה, שעשויות להיות לו משמעויות ברוכות, מערער כמה מנדבכי היסוד של התפיסה הארגונית הישנה, ובהיעדר חלופה עשוי להקשות על הפעילות האורגנית בארגונים.
כל המרכיבים המפורטים, מובילים לבסוף לקושי מתמשך של ארגונים לעצב לעצמם אסטרטגיה נהירה ובת קיימא וליישמה לאורך זמן.
לקריאה נוספת
הערות שוליים
- ↑ היבט שניתן לראות גם בהיבטים השגרתיים ביותר כמו שעות העבודה בארגונים, גישה המכוונת ייצור, בעולם בו הייצור איננו נמצא בליבה.
יש שותפים רבים לכתיבה במאגר הידע. מאמר זה נכתב ברובו על ידי צוות דואלוג. ניתן לצטט אותו באופן הבא:
- צוות דואלוג, המצב הפוסט-מודרני, מאגר הידע של דואלוג, 2015.
הטקסטים במאגר הידע מוגשים תחת רישיון CC-BY 4.0 וניתן לעשות בהם שימוש חופשי כל עוד ניתן קרדיט וקישור למקור.