7,748
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
==מה נוכל לעשות בהתמודדות עם בעיות סוררות?==
כפי שתואר לעיל, התופעה של בעיות סוררות נובעת מהקושי להבין ולהגדיר את המציאות ומהדינמיות של המציאות ביחס למענים המוצעים. מענה אפקטיבי יחייב להתמודד עם שני ההיבטים הללו באופן שיטתי. להלן נתאר באופן תמציתי עשרה היבטים המסייעים לפיתוח מענה רלוונטי במציאות המתוארת.
=== שלוש גישות בסיסיות להתמודדות עם אתגר ההסכמה ===
אתגר ההסכמה על המצב הרצוי, מהות הבעיה והצעדים הנובעים מהיעדים נמצא בלב הבעיה הסוררת. במבט מבני, יש שלוש דרכים בסיסיות להתמודדות עם אתגר ההסכמה:<ref>Roberts, N.C. (2000). "[http://journals.sfu.ca/ipmr/index.php/ipmr/article/download/175/175 Wicked Problems and Network Approaches to Resolution]". International Public Management Review. International Public Management Network. 1 (1).</ref>
* '''גישה סמכותנית''' - כאשר קבוצה קטנה של אנשים מחזיקה בסמכות להגדיר את הבעיה ולהחליט, המורכבות של הגדרת הבעיה הופכת לפשוטה יותר. כמובן שגישה זו נתקלת לא פעם באתגרים בתחום הלגיטימציה שחותרים תחת הסמכות הפורמלית. בנוסף, לגישה הסמכותנית יש נטיה משמעותית לגשת ליישום פתרונות טכניים לבעיה הסוררת שמתגלים בדיעבד כבלתי אפקטיביים.
* '''גישה תחרותית''' - ניתן ״להפריט״ את הבעיה לפיתוח מענה על ידי גורמים מתחרים. במקום שבו השוק החופשי יכול לספק מענה יש ערך רב לגישה הזו, שעוקפת את אתגר ההסכמה על ידי פיצול בין הגופים, שלכל אחד מהם לגיטימציה לקבוע את המטרות שלו. מנגד, היכולת של הגישה התחרותית להתמודד עם אתגרים שאין בהם שוק, או שהם מורכבים מאוד ולא ניתן לפתח עבורם מענה תחרותי, היא מוגבלת למדי.
* '''גישה שיתופית''' - גישה שיתופית תבקש להניע תהליך תשתיתי של גיבוש הסכמות בין שחקנים שונים, כדי להגדיר יחד את הבעיה ואת המענה עבורה. גישה זו מצריכה השקעת זמן ומשאבים בתהליך השיתוף ונוטה להיות אפקטיבית באיזורים שבהם המחלוקות העקרוניות וניגודי האינטרסים יחסים מוגבלים. כאשר זה לא המצב הגישה השיתופית עלולה להחמיר את המצב.
יש לשים לב שאף אחת מהגישות הללו לא מתמודדת באופן ישיר עם עם המורכבות והדינמיות של המציאות עצמה. לאור המגבלות הללו ננסה להציג מספר עקרונות להבנה ולהנעת פתרונות מערכתיים לבעיות סוררות.
===היבטים שיסייעו לנו להבין טוב יותר===