שינויים

==רקע==

הדימוי המארגן של הניהול הקלאסי, שיכונה להלן הניהול הפרוייקאלי, הוא המכונה. הניהול הפרוייקטאלי מבקש להביא את הארגון לרמת יעילות מכנית, שבה מתקיים מינימום פחת אפשרי, וכל רכיב מצוי במקומו וממלא ייעוד אחד ויחיד בתוך המכלול. המבנה ההיררכי הארגון תומך במבנה זה בכך שהוא מאפשר צמתי החלטה ספורים וברורים המייעלים מאוד את תהליך קבלת ההחלטות בשגרה (הסמכות ההיררכית מבטלת את הצורך להתייעץ ולדון על כל שאלה).

אך בעוד שהיעילות של הניהול הפרויקטאלי מצויה במיטבה ב[[פשוט|סביבות פשוטות המצויות תחת ההיגיון של הרביע ה'ידוע']] (למשל - בפס ייצור), היעילות של צורת ניהול זו דועכת ככל שרכיבי אי הוודאות ב[[מערכת]] עולים. במצבים אלו, היכולת לדון ו[[המשגה|להמשיג את המצב]] הינה חיונית, אך המבנה הקיים כמעט ואיננו תומך בתהליכים אלו. בהיעדרם, ארגונים נתונים לפגיעתם של [[פער רלוונטיות|פערי רלוונטיות]] ו[[הפתעה בסיסית|הפתעות בסיסיות]].

על רקע זה, גישת הניהול מבוססת המערכות משלימה את המבנה וגישות הניהול הקיימות באלמנטים נוספים המחפים על בעיותיה של השיטה הקיימת ומביאה למיצוי הזדמנויות שאינן גלויות ב[[אופק]] הארגוני המוגבל.