שינויים

בהקשר הישראלי, ובייחוד בספירה הבטחונית קדמו את מושג זה ד"ר [[צבי לניר ]] וד"ר שמעון נווה שפעלו יחד ב[[ויקי:מלת"ם|מלת"ם]] בשנות ה-90' וה-2000. ===צבי לניר===צבי לניר שימש כקצין מודיעין במהלך מלחמת יום הכיפורים. תרומתו של '''לניר''' לחשיבה המערכתית בישראל, חש לאחר המלחמה הנגישה בעיקר את הבעיות התפיסתיות של מערכות (אותן כי האופן שבו ניגש חיל המודיעין ולאחר מכן וועדת אגנרט לבחינת המחדל ההתרעתי איננו מספק והחליט לצאת למסע מחקרי אישי הנסמך על מחקר היסטורי וקוגניטיבי לבחינת שורשי הכישלון. לניר כתב את עבודת הדוקטורט שלו בנושא ההפתעה, שם גיבש את מושג בשם כולל תופעת [[הפתעה בסיסית|ההפתעה הבסיסית]], ופרסם אותה בספר הנושא את אותו שם. חלקו הראשון של הספר מוכיח באופן היסטורי כי מחדל ההתרעה ביום הכיפורים לא נבע מכשל מקומי או אישיותי אלא מגישה כוללת שאיננה רלוונטית. בחלקו השני של הספר לניר משרטט קווים מנחים לאופן הלמידה הנדרש במצבים של הפתעה בסיסית.  לטענת לניר, במלחמה נחשף ואת האופן שבו ניתן לחולל [[פער רלוונטיותשילוביות]] תפיסתי שלא ניתן לסגור בעזרת עוד מידע. זאת, מאחר והמסגרת התפיסתית עימה בחנה ישראל ולקדם את המציאות חדשלה מלהיות רלוונטית. את הלמידה הנדרשת במצב זה של פער בסיסי מכנה לניר ה[[למידה בסיסיתרלוונטיות]]המערכתית, ומאפייניה שונים מן הלמידה המצבית. תכליתה של הלמידה הבסיסית איננה לצבור עוד מידע, או להעשיר מסגרת קיימת, אלא ליצור גישה חדשה להבנת המציאות. את התהליך הזה מכנה לניר על ידי פיתוח תהליכי [[מסגור מחדשלמידה בסיסית]].  לאור הבנת תופעת ההפתעה הבסיסית, יצא לניר לתהליך של הבנה של שיטות הלמידה הנדרשות בעולם ה[[סבוך]]. לניר פיתוח מאוד את הכלים לעל ידי [[המשגה]] בתוך מתארים אלו מתוך הבנה כי לנפש האנושית יכולות להבין את המערכות הסבוכות דרך התבוננות שמהווה לוגיקה מסוג אחר לזה המוכר (הוא מכנה זאת אבדוקציה). במסגרת תהליך זה הקים לניר את חברת [http://praxis.co.il פרקסיס] שמתמחה בליווי תהליכי למידה מסוג זה. ניתן להתוודע לתובנותיו של לניר אודות מאפייני החשיבה המערכתית במערכות סבוכות בספר האלקטרוני שפרסם לאחרונה ו[[פנקס הכיס של השועלמסגור מחדש]]. ===שמעון נווה=== תא"ל (מיל') '''שמעון נווה ''' היה שותף (יחד עם צבי לניר ו[[wiki:דוביק תמרי|דוביק תמרי]]) לקידום מהפכה תפיסתית בחשיבה הצבאית בצה"ל ובעולם המערבי. נווה פרסם בראשית שנות ה-90 את ספרו אמנות המערכה, המחבר בין התחום של תורת ה[[מערכה]] ממקורותיה הסובייטיים עם התחום העולה של [[תורת המערכות]]. החיבור הזה שאפשרי רק בעברית (מערכה/מערכת הם operation ו-system באנגלית) יצר תחום חדש של חשיבה. לטענת נווה לכל מערכת אנושית קיים היגיון מארגן שמאפשר לה לפעול יחד. ההיגיון הזה הוא רציונאל הפעולה של המערכת. ההבנה של הרציונאל מאפשרת בהיבט הצבאי לפעול באופן מושכל כך שיפגע רציונאל הפעולה המערכתי של היריב. בכך, נווה יוצא חוצץ כנגד העמדות הגורסות כי מטרת המלחמה היא השמדת היריב. ההשמדה, שהינה חשיבה רדוקציוניסטית אודות המערכת, כמעט תמיד איננה אפשרית ולרוב גם אינה רצויה.