7,737
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מודל ה-SWOT שנהגה במסגרת העבודה של אסכולה זו מצוי בקודש הקודשים של הייעוץ וניהול האסטרטגי ה-SWOT הוא מודל מטריציוני המחייב את האסטרטג, למול כל בעיה או הזדמנות לשאול ארבע שאלות מקבילות: לתהות על חולשותיו וחוזקותיו של הארגון מבית ועל ההזדמנויות והאיומים האורבים לו מחוץ.
ה-SWOT מגלם את הבנות אסטרטגיית העיצוב אודות מהותה של אסטרטגיה '''כחתירה להלימה בין המציאות הפנים-ארגונית והחוץ-ארגונית'''. רעיון ההלימה מוצב כמהלך [[פרה-פרדיגמה|פרה-פרדיגמטי]] כבר בסוף שנות ה-50' בעבודות שנעשות בבתי הספר למנהל עסקים ב-MIT ובקליפורניה על ידי פיליפ שלזניק (1957) ואלפרד שנדלר (1962) בהתאם. עם זאת, הספר החשוב ביותר בתחום אינם הספרים המוזכרים אלא ספר הלימוד שיוצא לאור בהרוורד בשנת 1965: ''Business Policy: Text and Cases'' והופך עד מהרה לספר שגור בקולג'ים רבים ביבשת.<ref>מינצברג, הנרי (2006). '''). ספארי אסטרטגיות: סיור מודרך בערבות הניהול האסטרטגי'''. ידיעות אחרונות. עמ' 37.</ref>
מתוך כלל הנחות היסוד הרלוונטיות על גישה זו אשר נמנות על ידי מינצברג ראוי לצטט את האחרונה והחשובה ביותר לשיטתנו – "רק לאחר שכל האסטרטגיות הייחודיות, הבשלות והפשוטות מנוסחות במלואן, אפשר להוציא אותן אל הפועל". כלומר, הניתוק המאפשר לעסוק באסטרטגיה בין כתלי המוסד האקדמי, כניתוק עמוק ומהותי בין תיאוריה ופרקטיקה הוא גם הניתוק הפנימי בין תהליך הגיבוש ותהליך המימוש של האסטרטגיה המעוצבת.
הנרי מינצברג הקדיש את אחד מספריו החשובים לחקירת עלייתו ונפילתו של מוסד וגישת התכנון האסטרטגי. בספרו, הוא מתייחס באופן מפורש לספרה של מריאן ג'לינק (Jelinek) Institutionalizing Innovation (1977). מינצברג מתמקד בטענתה כי גישת התכנון האסטרטגי היא הפניה מודעת ומוצלחת של גישתו השיטתית של אבי גישת הניהול המדעי פרנסיס טיילור כלפי תהליכי הניהול עצמם. לפי ג'לינק, עליית גישת התכנון בשנות ה-60' וה-70', היא הגל הנוסף במהפכה שהצית טיילור שבעים שנים קודם לכן. רעיון חלוקת העבודה שמצוי בבסיס הגישה הטיילוריאנית מוחלת בגישה זו כלפי הארגון כולו בכך שהיא מפרידה את תהליך התכנון האסטרטגי מתהליך הניהול והביצוע של תכנית זו. התכנון, בגישה זו, הופקע מידיהם של המנהלים ועבר לידיהם של מתכננים רציונאליים, אשר פועלים לנסח באופן סדור את תכניות העבודה שעל המנהלים לבצע.
תכניות העבודה הללו, שהיו עתירות פרטים, מדדים ונקודות ביקורת, ניגשו לשאלת האסטרטגיה '''כאוסף של שלבים פורמליים עליהם מנצחים המתכננים באופן מקצועי.''' הגישה אמנם אומצה על ידי רבות מן החברות המובילות בארה"ב באותן שנים (בתוכן GE, דופונט ואחרות) אך המנהלים בחברות אלו שקעו תחת ביורוקרטיות התכנון שהם עצמם הקימו באופן שהוביל לבסוף לקריסת הגישה ואף לפיטורי המתכננים. מינצברג טוען כי במקום לעסוק בתכנון אסטרטגי נקלעו המתכננים למאמץ שעיקרו הוא חתירה לתכנות הארגון ומנהליו.<ref>Mintzberg, Henry (1994''). The Rise and Fall of Strategic Planning''. The free pressFree Press, USA. pp.342. </ref>
אחד ההיבטים המרכזיים שגישת התכנון הטמיעה בתוככי השיח האסטרטגי הוא עיסוק שיטתי בעתידות סביב רעיונות כמו הערכה, צפי, תרחישים וכיוב'.<ref>Mintzberg, Henry (1994''). The Rise and Fall of Strategic Planning''. The free pressFree Press, USA. pp. 7. </ref> כפי שתהליך ה-SWOT מבקש הלימה בין הארגון לסביבתו החיצונית, תהליך התכנון נועד, בין השאר, ליצר הלימה של הארגון עם סביבתו העתידית. אלא שזו, מטבע העולם, יומרה שלא תמיד יהיה לה כיסוי. יתרה מכך – הידע שנדרש מן המעריכים החדשים היה חסר תקדים, כאנליסטים,<ref>Mintzberg, Henry (1994''). The Rise and Fall of Strategic Planning''. The free pressFree Press, USA. pp. 373. </ref> באופן שהזמין את כניסתם של מומחים חדשים-ישנים לואקום החדש שנפער באופן מלאכותי.
אם נסכם את הנחות היסוד הבסיסיות של המהלך האסטרטגי של גישת התכנון, ואת השפעתם על עליית הייעוץ האסטרטגי ניתן להציב שני היבטים מרכזיים:
גישת המיצוב ביקשה להשתית את טענתה גם על המקורות הצבאיים של מושג האסטרטגיה ועל כן הגיעה גם עד להוגים צבאיים קלסיים כמו קלאוזוביץ וסון-טסו. במידה רבה, מדובר בניסיון הנרחב ביותר לעסוק במהותה של אסטרטגיה, ולאור הגנריזציה של המושג – בתקפותן ומידת הצלחתן של האסטרטגיות השונות. האסטרטגיות הכלליות הבסיסיות שתוארו בעבודתם של ההוגים המרכזיים באסכולה זו, זכו לאחר מכן לעבודות מחקר מפורטות של חוקרים שונים שניסו להוכיח אילו אסטרטגיות הן המוצלחות ביותר.
מינצברג מציג את אסכולת המיצוב כגישה שנתפרה במיוחד למידתם של היועצים, ובמידה רבה עלייתה הובילה לגיבוש רעיון ה[[ייעוץ אסטרטגי|ייעוץ האסטרטגי]].<ref>מינצברג, הנרי (2006). '''). ספארי אסטרטגיות: סיור מודרך בערבות הניהול האסטרטגי'''. ידיעות אחרונות. עמ', 111. </ref> לאחר שנוסחו אסטרטגיות גנריות ולאחר שנוצרו מודלים מארגנים לפעולה בראי כל אסטרטגיה, יכלו היועצים לפעול באופן ממוסד יותר, ואף להתמסד ולהתרחב בעצמם באופן חסר תקדים. במידה רבה, עצם עלייתה של פירמת הייעוץ הגלובאלית BCG נעוץ, שוב, במעבר של חוקרים מובילים מן האקדמיה לשדה הפרקטיקה הייעוצית בשנות ה-60' וה-70', על בסיס הנחות המוצא של אסכולת המיצוב.
== ההיתוך בין הגישות ==
== גישות נוספות בחשיבה על אסטרטגיה ==
לצד האסכולות המתוארות, שעיצבו את השימוש העסקי במושג האסטרטגיה, עלו במאה ה-20 גישות נוספות שהתבססו על התבוננות ביקורתית על ניהול ואסטרטגיה. גישות אלו, לרוב לא סיפקו 'מרשמים' לעשייה אסטרטגית, ועל כן השפיעו במידה הרבה יותר פחותה על השיח האסטרטגי של מנהלים. בין גישות אלו, ולאור הטיפולוגיה של הנרי מינצברג, ניתן למנות את הגישות המרכזיות הבאות:
* '''אסכולת ה[[יזמות]] ''' - אסכולה זו רואה ביוזמה וביזם את מהותה של האסטרטגיה, ועל כן מתמקדת בתיאור של גיבוש חזון והוצאתו אל הפועל. * '''האסכולה הקוגניטיבית ''' - אסכולה זו דנה במאפיינים הקוגניטיביים של תהליך ייצור האסטרטגיה, ובאופן המורכב שבו אנו מנסים להבין את הסביבה בה אנו פועלים. אסכולה זו חיונית ביותר כאשר דנים בצורך ליצור כלים קוגניטיביים לניהול אסטרטגי בעולם מורכב. * '''אסכולת ה[[למידה ארגונית|למידה]] ''' - אסכולה מרכזית העוסקת באופן שבו ארגונים ומערכות לומדים ועל כן משנים אסטרטגיות באופן אבולוציוני (לרוב [[מלמטה למעלה]]) מתוך הפעולה שלהם במציאות. * '''אסכולת התרבות ''' - אסכולה הדנה במאפיינים התרבותיים של אסטרטגיות ארגוניות. * '''אסכולת התצורה ''' - האסכולה דנה באסטרטגיה כתיאור של האופן שבו מערכות נעות מתצורה יציבה יחסית, לתצורה חדשה ולאופן שבו מתנהל שינוי רדיקאלי בתווך. אסכולה זו חיונית כאשר דנים במאפיינים של [[פרדיגמות ארגוניות]]. * '''אסכולת העוצמה ''' - אסכולה הדנה חשיבות העוצמה בתוך הארגון ובין ארגונים שונים בסביבה, כנדבך מרכזי בהבנת מהותה של האסטרטגיה. * '''אסכולת הסביבה ''' - אסכולה הדנה בחשיבות המכרעת, ולעתים הדטרמיניסטית, של הסביבה על הפוזיציה האסטרטגית של של הארגון.
גישות אלו מספקות בשר ותשתית תפיסתית לנסיון לנסח גישה אסטרטגית מעשית, המודעת לקשיים האינהרנטיים בתחום, אך מאפשרת למנהלים לפעול בפועל באופן בהיר בשאלות האסטרטגיות.