עלייתן ונפילתן של פרדיגמות

פרדיגמה חדשה לניהול וייעוץ אסטרטגי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

התחלפות פרדיגמות.JPG

ערך זה משלים את הערך פרדיגמות ארגוניות בהרחבת הפירוט על השלבים השונים בעלייתן, בנפילתן ובהתחלפותן של פרדיגמות.

עלייתן ונפילתן של פרדיגמות היא התהליך המתרחש כאשר גישה כוללת הופכת לתווך הפרשנות המכונן של קהילת חוקרים, ולאחר מכן כאשר תווך זה מתערער, קורס ומוחלף באחר.

מקורו של מושג הפרדיגמה יונק מיצירתו המונומנטלית של תומאס קון המבנה של מהפכות מדעיות. קון, פילוסוף והיסטוריון של המדע, חולל מהפכה בגישה המחקרית ביחס למדע כאשר טען כי המדע איננו מתקדם רק באופן של צבירת הבנה, אלא גם ובעיקר דרך קפיצות מהפכניות, אותן כינה חילופי פרדיגמה[1].

המודל השלם של העליה והנפילה של פרדיגמה, בהיבטי הזמן מול האפקטיביות שלה. הפרדיגמה עולה מתוך מצב פרה פרדיגמטי, מתייצבת, לאחר מכן שוקעת ושקיעתה מאפשרת את עליית הפרדיגמה החלופית

המהפכה של קון - ממדע כתהליך של צבירת ידע למדע כתהליך מהפכני

עיקר גישתו של קון יצאה חוצץ נגד הגישה הרווחת לפיה המדע מתקדם בתהליך לינארי של הצטברות ידע, מתוך טענה כי למעשה המדע מתקדם בדילוגים, במהפכות. מצב ה"צבירה" המוכר לנו מן המדע (עוד גילוי, עוד ניסוי, עוד הבנה) מתרחש רק בין המהפכות. מצב זה כונה על ידי קון פרדיגמה, המתייחסת למערכת תפיסתית נרחבת, הרבה מעבר לכל תיאוריה רחבה ככל שתהיה. הפרדיגמה מתבססת על ההיבטים הבסיסיים והסמויים ביותר של ההתבוננות בעולם, והיא מכווינה את תהליכי העבודה של מדענים רבים בו בזמן (normal science במושגיו של קון). הפרדיגמה משתנה רק לאחר תהליך של קריסת הפרדיגמה הקודמת, כאשר הגילויים הנצברים הולכים ומערערים את מעמדה. רק אז, ורק לאחר שיבואו מדענים מהפכנים (צעירים לרוב) ויתחילו ליצור תשתית של פרה פרדיגמה חדשה, יתחיל תהליך של מעבר פרדיגמות (paradigm shift). ספרו של קון השפיע רבות על גישות מרכזיות במדעי החברה והרוח, באופן שלא פעם חורג מכוונתו של הספר.

השלבים השונים במודל של קון

פרה-פרדיגמה

עלייתן ונפילתן של פרדיגמות - דואלוג

בשלב שטרם התגבשות הפרדיגמה, אין עולם משותף עבור המדענים. רבים מנסים להעלות תיאוריות, לא פעם מתוך העולם המושגי שקדם (מיתוסים, אמונות וכיוב'), ותיאוריות אלו משמשות יחד במצב כאוטי מתמשך. מסיבות שונות (שילוב של רלוונטיות, היבטים חברתיים ולא מעט מזל), תיאוריות מסויימות מתגבשות יחד לכדי הצעה כוללת יותר להתבוננות על העולם. המדענים הראשוניים מתחילים "לשחק" עם הרעיונות הללו, ולגבש קהילה שתעבוד יחד על רעיונות אלו כדי להבין את האופרציונאליזציה האפשרית שלהם. ביחס לשלב ראשוני זה, מצטט קון ספרו את הפיזיקאי וולפגנג פאולי:

"המכניקה מן הסוג של הייזנברג נטעה בי שוב תקווה ושמחת חיים. למען האמת אין היא מספקת את הפתרון לחידה, אבל אני מאמין כי שוב אפשר לצעוד קדימה".

– תומאס קון, המבנה של מהפכות מדעיות, ע"מ 144.

צמיחת הפרדיגמה

צמיחה פרדיגמטית

הפרדיגמה צומחת כאשר עוד ועוד מדענים הופכים את הרעיונות החדשים לתהליכי העבודה היומיים שלהם. בשלב זה הפרדיגמה החדשה מובילה לתגליות רבות, אשר מרחיבות את המודל, מאשררות את ההיבטים הבסיסיים של הפרדיגמה, ומשייפות את ההיבטים התיאורטיים שלה. כך, למשל, הפיזיקה הניוטונית זכתה לתיקופים מלאים רק עשרות שנים לאחר שנהגתה, ובתהליך זה השתנו גם חלק מההיבטים הנוסחאתיים של התיאוריה.

מדע תקני (normal science) - פרדיגמה מבוססת

פרדיגמה קיימת

המדע התקני הוא התהליך המדעי הרגיל. בתהליך זה, קהל המדענים פותר את הבעיות הידועות, על ידי ניסויים, ומשתף את תוצאותיו בשיח המדעי. מצב זה הוא הפרדיגמה, במובן שהוא מחייב שפה ברורה ומחייבת ביחס לעולם, שרק בתוכה יכול להתקיים התהליך האמור.

בשלב זה מתקיימות, על כל פנים, לא מעט חריגות מן המודל הפרדיגמטי. חריגות אלו מתגלות מתוך השימוש במודל, אך 'נארזות' בדרכים שונות - בתיקונים אד-הוק של המודל, ביצירת יוצאים מן הכלל, ולעתים אף בהתעלמות. כל עוד שהאפקטיביות של הגילויים עולה על כובד המשקל של החריגות, החריגות לא מפריעות לתהליך המדעי[2].

שקיעה וקריסה

שקיעה של פרדיגמה.JPG

אך בשלב מסויים כובד המשקל של החריגות הולך ונהיה מכביד יותר ויותר. במצב זה, קשה להתכחש לבעיות, ובשל כך האמון במתודה המדעית הולך ונשחק. כך מצטט קון את הפיזיקאי פאולי ביחס למשבר פרדיגמטי בעולם הפיזיקה של החלקיקים:

"ברגע זה הפיסיקה שרויה שוב בתקופה נוראה. בכל מקרה היא קשה מדי בשבילי, ולוואי והייתי שחקן קולנוע או משהו כזה ולא הייתי שומע כל עיקר על פיסיקה"

– תומאס קון, המבנה של מהפכות מדעיות, עמ' 144.

עלייתן של תיאוריות חדשניות

צמיחה של אלטרנטיבה פרדיגמטית

השקיעה מובילה לאובדן האמון של מדענים בגישה הקיימת, ומובילה אותם ללכת ולחפש רעיונות ופתרונות הרחק מעבר לתחום המחקרי הקיים. כך למשל, גישת הייחסות של איינשטיין, התבססה גם על היבטים תיאורטיים נרחבים שלא הוכללו בפיסיקה קודם לכן, דוגמת הגיאומטריה ההיפרבולית של פואנקרה.

הקריסה של הפרדיגמה, מובילה על פי קון באופן כמעט ישיר לעליה של רעיונות אלטרנטיביים מסוג זה:

"בכל אחד מן המקרים, הופיעה תיאוריה חדשנית רק לאחר כישלון מוצהר בפעילות התקנית של פתרון בעיות. יתר על כן, להוציא מקרהו של קופרניקוס... התרחשה התמוטטות זו... לא יותר מעשור או שניים לפני ההכרזה על תיאוריה חדשה. התיאוריה החדשנית נראית כתגובה ישירה למשבר. אנחנו רואים עוד שהבעיות שסביבן התרחשה ההתמוטטות היו כולן מן הסוג שהוכר זה זמן רב."

– תומאס קון, המבנה של מהפכות מדעיות, עמ' 131.

התחלפות פרדיגמות (paradigm shift)

חילופי פרדיגמה

לבסוף, המאבק בין הפרדיגמה העולה, לבין זו השוקעת איננו מוכרע ברגע האחד. הפיזיקאי זוכה פרס הנובל מקס פלאנק מצוטט כמי שאמר כי:

"אמת מדעית חדשה אינה מתקבלת כאשר המתנגדים לה משתכנעים ורואים את האור, אלא כאשר הם מתים ודור חדש לומד להכיר אותה"

במהלך מאבק זה, וכתוצר של העובדה ששתי הפרדיגמות אינן רק תיאוריות נפרדות, אלא עולמות נפרדים, נפער בין שתי הפרדיגמות תהום שבו לא ניתן יותר לדבר. היבט זה מכונה על ידי קון incommensurability, ומתארת את פערי השפות והעולמות הנוצרים בשלב זה. ההתחלפות של הפרדיגמה, איננה מיידית על כן, וזמן רב נשארות שתי קבוצות, כשהכף הולכת ומוכרעת אט אט, לטובת השניה:

כדי שפרדיגמה תוכל בכלל לנצח, היא חייבת לרכוש כמה תומכים ראשונים, אנשים שיפתחו אותה עד לנקודה שבה יכולים להיווצר ולהתרבות טיעונים מוצקים. ואפילו טיעונים אלה, בבואם, כל אחד מהם בנפרד איננו מכריע. כיוון שמדענים הם אנשים הגיוניים, ישכנע בסופו של דבר טיעון זה או אחר רבים מהם. אבל אין שום טיעון בודד המסוגל, או החייב, לשכנע את כולם. השינוי אינו מתרחש בהמרה קבוצתית אחת של האמונה, אלא בדרך של תזוזה גוברת והולכת בחלוקת הנאמנויות המקצועיות. אט אט... יגדלו הטיעונים המשכנעים לטובתה, במספרם ובעוצמתם. יותר מדענים יפנו אז אל הפרדיגמה החדשה, וחקירתה תימשך. בהדרגה יתרבה מספר הניסויים, המכשירים, המאמרים והספרים המבוססים על הפרדיגמה... עד שלבסוף יישארו רק כמה מגינים זקנים להגן על הפרדיגמה הישנה. ואפילו עליהם איננו יכולים לומר שהם טועים... לא יימצא נקודה שבה ההתנגדות נעשית לא הגיונית או לא מדעית.

– תומאס קון, המבנה של מהפכות מדעיות, עמ' 241.

מצגת כוללת

כיצד המדע מתקדם? כיצד העולם משתנה?

דוגמא - סיפורו של פרופ' שכטמן כתהליך של שינוי פרדיגמטי

דוגמא:
פרופ' דן שכטמן - מנהיג פרדיגמטי
פרופ' שכטמן עם מודל הגביש

סיפורו של פרופ' דן שכטמן, זוכה פרס נובל בכימיה מציג היבטים רבים מן התהליכים הפרדיגמטיים האמורים. שכטמן עלה במקרה על תגלית פורצת דרך בתחום הקריסטולוגיה בשנות ה-70, תגלית שעמדה בסתירה גמורה לאקסיומות המוכרות בתחום עד אותה תקופה. מה שמעניין במיוחד הוא המסע שעבר שכטמן מאז הגילוי המקרי של תגליתו במשך למעלה מ-30 שנה: משלילה מוחלטת של תגליתו (ושל יכולותיו המקצועיות) על ידי המומחים בתחום, דרך תחילת התגבשות של מעגל תומכים סביבו ועד לפרס נובל כיום ומעבר למרכז הקונצנזוס המדעי בתחום כפורץ דרך.

ההיבטים הראויים לציון בהקשר זה הינם:

  • אחד ממעגלי התמיכה הראשונים בשכטמן הגיעה דווקא מן העוסקים בתחומים שונים, ולא מתוככי עולם הכימיה: פיזיקאים או מתמטיקאים. זאת, לעומת התנגדות כמעט מוחלטת של המומחים מתחומו (קריסטולוגים). מעניין לראות כיצד בתהליך של פיתוח ידע לעוסקים בתחומים משיקים לתחום התוכן העיקרי יש יכולת גבוהה יותר, וחשוב יותר פתיחות, לחשוב יצירתי ולאתגר הנחות בסיסיות. הם מאפשרים, במידת מה, "מעקף" לתהליך הארוך של שבירת הנחות היסוד של הפרדיגמה הישנה ומשמשים מרחב יעיל לחשיבה מאתגרת יותר בהקשר הסתגלותי.
  • ביחס ליכולת ההשפעה - אחת המגבלות העיקריות של שכטמן בניסיונו להוכיח את מסקנותיו בתחילת הדרך היתה שהתצפית שלו בוצעה בכלי עבודה טכנולוגיים שלא היו מקובלים בעולם התוכן (מיקרוסקופ אלקטרונים במקום רנטגן). פריצת הדרך העיקרית שלו בהוכחת טענתו הושגה רק לאחר שעשה אדפטציה למסקנותיו באופן שניתן לראות גם באמצעים הטכנולוגיים המקובלים בעולם התוכן הקריסטולוגי. היבט זה משליך על הצורך להטמיע מושגים חדשים תוך שימוש בעולם המושגים שמקובל.

אגב, על פי שכטמן, באחד מרגעי המשבר העמוקים שלו דווקא קריאת הספר "המבנה של מהפכות מדעיות" הוא שנתן לו את ההקשר למה שהוא עובר ואת המומנטום להמשיך. לקריאה נוספת: אפריל 82': פרופ' דן שכטמן גילה משהו שהעולם סירב להאמין לו - כתבה באתר הארץ על המאבק הפרדיגמטי של פרופ' שכטמן להכרה בגילויים שלו.


לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. למעשה, ניתן לראות בעבודתו של קון התמרה מוצלחת של הרעיונות המופשטים מן הפילוסופיה של השפה שלראשונה הוצגו על ידי דה-סוסייר ולאחר מכן של משחק השפה והדמיון המשפחתי של ויטגנשטיין וכן של האופק או המשוקעות בעולם של היידגר.
  2. טענה זו מנגחת באופן ישיר את גישתו של הפילוסוף קרל פופר שטען כי כדי שהמדע יוכל להיות בעל תוקף, יש להימנע מתיקונים מעין אלו. לפי קון, הסטת הבעיות הכרחית כדי שניתן יהיה להמשיך במפעל המשותף.