שינויים

==למה המודל טוב?==

המודל חותר לקוהרנטיות בין המרכיבים השונים במערכת הארגונית, ובראשם - הקשר בין המטרות, סביבת הפעולה והיכולות של הארגון. בנוסף הוא מבקש לחדד את הגמישות והאפשרויות השונות הניצבות בפני ההנהלה בהובלת הארגון, ולפתוח את הדיון האסטרטגי. בכך, הוא מוצלח יותר ממודלים שמתמקדים רק במרכיבים ספיציפיים במכלול לדיון ומאפשר לדון במצב הארגוני הכולל (מודלים כאלו: [[SWOT]], [[מודל 5 הכוחות של פורטר]], [[PESTEL]]), או במודלים כוללניים שהם לינאריים (למשל ניסוח חזון>משימה>אסטרטגיה>KPI).

==הנחות המוצא של המודל והבעיות במודל==

רוג׳ר מרטין, כתלמיד של פרופ׳ מייקל פורטר, יוצא מתוך גישה אסטרטגית השייכת ל[[ההיסטוריה של מושג האסטרטגיה|אסכולת המיצוב]]. הגישה הזו שמה דגש משמעותי מאוד על ניתוח תנאי השוק וגיבוש המהלכים למיצוי הפוטנציאל העסקי. הביטוי ״לנצח״ שחורז את המודל, שואב השראה מההיבטים העסקיים (או הביטחוניים) של האסטרטגיה, פחות מתאים לאסטרטגיה חברתית או ציבורית (למרות הניסיון העיקש של מרטין לטעון שמדובר באותם אתגרים בדיוק).