חשיבה אסטרטגית

פרדיגמה חדשה לניהול וייעוץ אסטרטגי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חשיבה אסטרטגית היא היכולת של הגורמים המובילים בארגון לייצר הבנה של הסביבה ושל המערכת באופן הנוטע בהירות וכיווניות במערכת כולה. האסטרטגיה נוגעת לתכלית אליה שואפת הקבוצה יחד, אשר אותה הם מבקשים לממש.

ככל שהסביבה נהיית דינאמית וסבוכה יותר, קשה יותר להנהיר את האסטרטגיה. היעדר חשיבה אסטרטגית, כתוצר של אינרציה, או של שימוש בגישות ומודלים בעייתים (דוגמת מודל הSWOT) מכביד ומקשה על הדרג הניהולי, והוא מחלחל פנימה והחוצה באופן הרסני. ברמה החיצונית הארגון יחווה ירידה בתפוקות, ופגיעה ביכולת לממש הצלחות וברמה הפנימית נראה אבדן אמון ומתחים פנימיים. לאור זאת, הגישות המערכתיות לאסטרטגיה (דוגמת המודל המערכתי לחשיבה אסטרטגית) מאפשרים יצירה של חשיבה אסטרטגית רלוונטית המבהירה את המקום של הארגון שלנו בתוך המערכת הרחבה יותר, ומבהירה את הכיוון אליו אנו מעוניינים להתקדם בתוך ההקשר הנתון.

חשיבה אסטרטגית מול תכנון אסטרטגי

בעשורים האחרונים עולה בעולם המחקר הארגוני והאסטרטגי קול המבקר את חולאי התכנון האסטרטגי במצבו הנוכחי. הביקורת המוכרת ביותר נשמע מפיו של פרופ' הנרי מינצברג בספרו "עלייתו ונפילתו של התכנון האסטרטגי" ("The Rise and Fall of Strategic Planning"). לדידו, הבעיה היא שהתכנון האסטרטגי מעקר את היכולת לחולל חשיבה אסטרטגית. אסטרטגיה לדעתו מצריכה לסינתזה של היטלים רבים באופן המייצר חזון חדש ורלוונטי. התכנון, לעומת זאת, הוא אנליטי בבסיסו, קרי - מפרק את המערכת לתתי היבטים, ועל כן איננו מצליח לייצר את הסתגלות הנדרשת. בשל כך, נוצרת בארגונים נכות ביחס ליכולתם ליצור חשיבה אסטרטגית לאורך זמן, והרלוונטיות שלהם הולכת ודועכת.

בנוסף, עולה ביקורת על ההפקעה של התכנון האסטרטגי משגרת היומיום בארגונים באופן שמעלה את עלויות התכנון ומקשה עליו בפועל מאחר שאלו שאינם מצויים ביומיום הארגוני נעדרים את הידע המעשי הנדרש לתכנון.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים