אסטרטגיה במגזר הציבורי
מגדל בבל בעיני ברוייגל – מסה על מגבלות התכנון
העשור האחרון התאפיין במשברים ושינויים לרוב. מתוך החיפושים אחרי הסיבתיות לזעזועים הללו, נולדה תנועה קטנה, שקראה תיגר על החיפוש לסדר אנושי. בתחום הפסיכולוגיה
למדוד את מה שחשוב – על היתרונות של גישת ה-OKRs
אני לא חובב גדול של ספרי ניהול. הפער בין ההבטחה הגדולה שעל הכריכה, התוכן הדליל שבפנים והנחות היסוד הסמויות השקופות כל כך מכריע
מה עושים כשמשקיעים עוד ועוד משאבים ושום דבר לא קורה?
מירב ארלוזורוב פרסמה לאחרונה מאמר על מערכת החינוך (האם מערכת החינוך בישראל כושלת) הטוען כי המערכת דורכת במקום (במקרה הטוב) שעה שעוד ועוד
פרפרי מקלדת – פנטזיות לא ממומשות בגיוס כח אדם
להתאהב בפנטזיה. רובנו מתחילים את חיינו בנקודה הזו. מכירים מישהי חמודה, ומייד מטילים עליה את כל החלומות בהקיץ של מה שנדמה לנו שהיינו
הזיהום המושגי של החדשנות
ה-Harvard Business Review פרסם לאחרונה מאמר קצר על הקושי של ארגונים להטמיע תהליכי חדשנות. המאמר מתחיל מציטוט מחקר של מקינזי לפיו 84% מן
למדוד או להיות אפקטיביים?
בפוסט האחרון הצגנו 4 עצות למדידה רלוונטית בארגונים. בשולי הדברים הסתמנה מחשבה אחרת, כזו שחותרת תחת היגיון המדידה כמצפן מרכזי לניהול בעידן הנוכחי.
הארגון שלכם מודד את עצמו? 4 דברים שכדאי לעשות כדי להיות אפקטיביים
בשנים האחרונות הפכה המדידה שם נרדף למקצועיות בניהול. משרדי ממשלה ומערכות ציבוריות, קרנות, עמותות (ב"מעוז", למשל, 16% מהעובדים עוסקים בהערכה ומדידה), עסקים קטנים וגדולים משקיעים
למה הייעוץ האסטרטגי נכשל?
לפני כמה שנים נתקלתי במצגת שהכינה חברת ייעוץ גדולה עבור מיזם ממשלתי מוביל. פרט לעיצוב שהיה מושקע עד מאוד, המצגת עצמה היתה מביכה
ישראליזם, הרווארדיזם וניהול מערכתי
באחד מרגעי השיא בסרט הנהדר "הערת שוליים", מעיר הפרופסור הצעיר בשנינות אכזרית לסטודנטית כי "יש בעבודה שלך הרבה דברים נכונים והרבה דברים חדשים. הבעיה
חזון חזון ואין חזון
חזון הוא קודש הקודשים של מקצוע הייעוץ ופסגת ההצלחותיו – כל יועץ שמח לנסח את המשפט: "אנחנו עזרנו לחברה/ארגון/גורם X לנסח את החזון שלהם".