היטלים
היטל (projection) הוא פרספקטיבה אחת, מיני רבות, הנדרשות כדי להבין תופעה סבוכה. הבעיה בהבנה של מציאות סבוכה היא שלא ניתן לקבל תמונה מלאה של כל ההיבטים. על כן, יש לפתח מגוון של דרכים לקבל היטלים שונים על תופעות - החל מחיכוך בלתי אמצעי, עד כמה שניתן, עם השאלות, דרך גישוש וחילוץ מאנשים שהתמודדות עם שאלות אלו או שאלות דומות, עבור בקבלת השראה מעולמות תיאורטיים וכלה בפיתוח מעבדה ליישום גישות חדשות.
לפי צבי לניר, הצורך בשימוש בהיטלים בתהליך הלמידה המערכתי נובע מכך שלעולם לא נוכל לקבל תמונה מלאה של מערכת סבוכה:
|
השועל אינו נופל בפח האשליה שיוכל לקבל תמונה מלאה של מציאות סבוכה... השועל מודע לכך שכל ניסיון להבין מערכת סבוכה מועד להיות חלקי וזמני בלבד. כל מה שניתן להשיג היא הבנה עשירה ומעמיקה, שפתוחה להמשך בפירושים חדשים ובהעמקה נוספת בבעיה ובהשלכותיה – וזה לא מעט. |
||
| – פנקס הכיס של השועל (Kindle Locations 1969-1983). צבי לניר. | ||
בשל כך, יש לייצר יכולת גישוש שאיננה מבקשת הגדרה מלאה אלא הבנה רחבה, וזה מה שההיטלים מאפשרים:
|
בפח הזה השועל לא נופל. הוא מפעיל היגיון של מערכות סבוכות... חשיבה זו מאפשרת לו להטיל על כל תופעה, נושא או בעיה שהוא רוצה להבין מספר רב של היטלים מושגיים, המייצגים אסוציאציות רחוקות אך משלימות זו את זו. כל אחד מהיטלים אלה מעלה שאלות חדשות שגם להן אין תשובות מספקות, אבל בצירוף של כולן, בתהליך סבוך, מגיעה חשיבתו להבנות ולתובנות שהן לא רק עשירות יותר אלא גם מעמיקות יותר. |
||
| – פנקס הכיס של השועל (Kindle Locations 1969-1983). צבי לניר. | ||
רעיון ההיטלים חיוני הן בגיבוש הבנות על סביבה סבוכה, והן בתהליך של גיבוש אסטרטגיה. למעשה, ההכרח למצות את ההיטלים הוא עיקרון בסיסי ביותר בכל תהליך של חשיבה מערכתית המבקש להבין את המערכת כמכלול שלם. רעיון זה מתבטא בפועל הן בהכרח ליצוק לתוך הענן התייחסויות מכיוונים שונים (הן ברמה המעשית והן ברמה הקונספטואלית); והן בהכרח להביא אל תוך קבוצת הלמידה שותפים אשר מתחככים בזוויות שונות של האתגרים.
משל העיוורים והפיל
רק חיבור של ההיטלים יחד מאפשר להבין את ההקשר ההוליסטי
נהוג להביא את משל העוורים והפילים כתיאור של בעיה אסטרטגית שרק חיבור בין ההיטלים השונים שלה מאפשר לתפוס אותה כראוי. היתוך של נקודות המבט השונות ויכולות החישה השונות של העוורים נדרש כדי להבין את התופעה בכללותה ולאחר מכן לדעת כיצד להתמודד מולה.
| שִׁשָּׁה הָיוּ בְּאִינְדּוּסְטָן
שׁוֹקְדֵי עַל מִשְׁנָתָם, יָצְאוּ לָזוּן עֵינָם בְּפִיל, אַף כִּי עִוְּרִים שֶׁשְׁתָּם, שֶׁאַגַּב הִסְתַּכְּלוּת תָּנוּחַ דַּעְתָּם.
רִאשׁוֹן אֶל מוּל הַפִּיל צָעַד, וּכְדֶרֶךְ הַסּוּמָא מִשֵּׁשׁ הֵיטֵב בְּצַלְעוֹתָיו, הִפְטִיר מִיָּד: "מַשְׁמָע, הַפִּיל רֵעַי בְּלִי צֵל סָפֵק, הִנּוֹ כְּעֵין חוֹמָה."
שֵׁנִי אָחַז בְּשֶׁנְהַבָּיו יָדָיו שְׁלוּחוֹת מָרוֹמָה: "הוּא כֹּה חָלָק, אָרֹך וָחַד, מִבּוֹמְבֵּי עַד לְרוֹמָא, אֵין כָּל פְּלֻגְתָּא כִּי זֶה הַפִּיל, הִנּוֹ כְּעֵין הָרוֹמָח." |
שְׁלִישִׁי, שֶׁבִּשְׁקִידַת מַתְמִיד
אֶת תַּלְמוּדֹו רָכַשׁ, לָפַת חִדְקוֹ הַחֲלַקְלַק, וּבְבִטְחָה לָחַשׁ: "הַפִּיל רֵעַי, בְּלִי פִּקְפּוּק, הִנּוֹ כְּעֵין נָחָשׁ."
הָרְבִיעִי, עוֹקֵר הָרִים, יָצָא נֶגְדּוֹ חוֹצֵץ, יָדוֹ סָבִיב לַבֶּרֶךְ שָׁת לַוִּכּוּחַ קֵץ: "הַפִּיל, הָעֵזּוּ לְהַכְחִישׁ, הִנּוֹ כְּעֵין הָעֵץ."
הַחֲמִישִׁי בָּאֹזֶן חָשׁ, וּבַטּוּחוֹת צָפָה, מַסְקָנָתוֹ כְּמַסְמֵרוֹת, מִלָּיו אֱמֶת צְרוּפָה: "הַפִּיל, וְדַי לְהִתְפַּלְפֵּל, הִנּוֹ כְּעֵין הַמְּנִיפָה." |
שִׁשִּׁי שָׁלֵו וּמְכֻנָס
וְסֵמֶל הַפִּקְחוּת, תָּפַס לַפֶּלֶא בִּזְנָבוֹ וְסוֹף לַהִתְוַכְּחוּת: "הַפִּיל, וְזֶהוּ סוֹף-פָּסוּק, הִנּוֹ כְּעֵין הָחוּט."
וְכָך חַכְמֵי הָאִינְדּוּסְטָן הִתְפַּלְפְּלוּ פְּלָאִים, וְכָל אֶחָד אֶת דַעְתּוֹ בְּקַ"ן דֵּעוֹת הִטְעִים, וְכָל אֶחָד צוֹדֵק מְעַט, אֲבָל כֻּלָם טוֹעִים.
אָכֵן לֹא פַּעַם בְּרִתְחַת פֻּלְמוּס לַמִּתְוַכְּחִים שִׁטָּה, נֹוגְחִים מִבְּלִי לָדַעַת כְּלָל, מַה שֹּׁרֶשׁ הַפְּלֻגְתָּא וְכָךְ מִתְפַּלְפְּלִים עַל פִּיל עֵינָם לֹא רָאֲתָה. |
לקריאה נוספת
- הנרי מינצברג, ספארי אסטרטגיות, פרק 1.