שינויים

{{באנר|תמונה=סיעור מוחות.jpg}}

==מהו סיעור מוחות?==

הגורם המכנס את הדיון, אחראי לסכם את המופע ולברור את המוץ מן התבן. מהותו של סיעור המוחות היא העלאה של מחשבות ורעיונות חדשים ועל כן אין חובה לצאת עם תוצאה ברורה (כמו הדיון המובנה). הדיון הסיעורי יתקיים לרוב כחלק ממאמץ חד פעמי, אולם עשוי להתקיים כחלק מ[[תהליך חשיבה אסטרטגי|תהליך פיתוח ידע]] בנושא מסויים.

==איך להפוך את הסיעור לאפקטיבי יותר?==

כדי להפוך את הסיעור לכלי אפקטיבי כדאי לבחון שימוש במהלכים הבאים להבניית התהליך:

*'''פיתוח משותף של רעיונות ולא יצירתיות של בודדים''' - מהות התהליך היא לא יצירה של רעיונות טובים על ידי כל אחד מהמשתתפים אלא אחיזה בגוף ידע משותף. היבט זה מתבטא בכך שניתן יהיה להמשיך את הדברים זה של זה, ולבנות על ידי כך טיעונים רחבים ועמוקים הרבה יותר משאדם אחד יכול לבדו.

*'''לתת למוח לסיים את המחשבה''' - לא פעם אנחנו מגיעים לקצה של מחשבה מסויימת, ואז נקטעים על ידי משתתף אחר. בפועל, אם יתנו לנו עוד רגע תוולד מחשבה חדשה. כאשר אנו רואים שאחד המשתתפים ״נתקע״ באמצע הרעיון, כדאי לנסות למשוך ממנו את כל הרעיון ולא לקפוץ למשתתף אחר (אפשר לעשות את זה על ידי השהיה של הדיון לרגע או על ידי שאלה פותחת נוספת דוגמת ״ואז?״ ״איך זה נראה״ וכדומה).

*'''עיבוד אפקטיבי''' - העיבוד של הדיון והתובנות שעלו בו, קרוב ככל הניתן למועד הדיון, מאפשר להפיק ממנו ערך גדול הרבה יותר מאשר זה שעלה בזמן הדיון. להרחבה בנושא זה ראו [[עיבוד תהליכי חשיבה]].

שתי המטרות הללו מצריכות היערכות שונה כדי להפוך את הדיון לאפקטיבי יותר, כפי שיתואר להלן.

ההקשר הקלאסי של סיעור מוחות הוא בדיון שנועד לפרוץ דרכי חשיבה חדשות במציאות של תקיעות, [[אי וודאות]], או אי בהירות. מטרת הדיון הוא לייצר רעיונות והבנות משותפים שהמשך הפיתוח שלהם יוביל לפריצת דרך. האתגר בדיון הזה, היא שהוא מייצר אי וודאות, ולעתים מגיע למיצוי מוקדם מן הצפוי או שהוא ״נופל״ לדיון בסוגיות צד, בפתרונות חלקיים וטקטיים, שמסייעים לנו לא לעסוק בסוגיית היסוד.

**'''צמצום ההשפעה של פוליטיקה והיררכיה על הדיון בחדר''' - בבחירת המשתתפים יש לתת את הדעת להיבטים של היררכיה ופוליטיקה ארגונית, כאשר המטרה היא לייצר דיון פתוח וכנה ככל הניתן. מאחר וסיעור מוחות נתפס לרוב כתהליך מקדים ל[[קבלת החלטות]] (או אף ל״בזבוז זמן״), ניתן בדרך כלל לקבוע אותו עם צוות קואופרטיבי ורלוונטי.

**'''אופי המשתתפים''' - לא כל עובד או מנהל מתאים כשותף בתהליך פיתוח ידע. כדאי לבחור את מי שאנו חושבים שנרצה לחשוב יחד איתם, ולא את מי שעלולים לסגור את הדיון מהר מדי, להסיט אותו לנושאים אחרים, או להכנס להתנצחויות מיותרות.

*'''מבנה הדיון''':

**'''פתיחה''' - בפתיחה קצרה (לא יותר מ-5-15 דקות) מכנס הדיון צריך להציג את תמצית הסיפור והידע נדרש לדיון ואת מסגור הדיון והסוגיה. במסגור הדיון ניתן להציג שקף או לצייר על לוח מחיק את הסוגיות המרכזיות שדנים עליהן, מתחים חשובים, או שאלות. יש ערך להמשיך ולהציג את השקף הזה במהלך הדיון. הפתיחה צריכה להיות לא מיגעת (ולהמנע ככל הניתן מלהציג נתונים, גרפים ותרשימים שלא לצורך).

*'''המשך התהליך''' - ככל שבדיון עלו סוגיות משנה או היבטים נוספים שיש לדון בהם יש ערך רב בקביעת מפגשים נוספים לבירור הסוגיות שעל הפרק.

לא פעם אנחנו עורכים דיון שמטרתו להבהיר היבטים בסוגיה מסויימת. אנחנו רוצים לאסוף את הידע מהשותפים מההווה ומהעבר בעיסוק מסויים, ואנחנו רוצים ״להבין״, כלומר לחבר את הפרספקטיבות השונות לכדי להבנה אחודה. הדיון הסיעורי מסייע בכך ומאפשר בזמן יחסית קצר לייצר הבנה מספקת של הסיטואציה. הדיון הזה נדרש לאפיון והכנה שונה מהדיון הסיעורי שנועד לפרוץ דרך חשיבה חדשה.

{| class="doalogue-table"

|אם מדובר בסוגיה נקודתית, לרוב הדיון מספק. ככל שזוהו נדבכים נוספים שיש להעמיק בהם ניתן לתכנן מהלך חשיבה הבוחן את הסוגיות הנוספות.

|כמעט תמיד מזהים סוגיות משנה שיש להמשיך ולפתח, בין אם בחשיבה מאומצת (לא ״סיעורית״) ובין אם בדיוני המשך. הזיהוי שלהם (בזמן אמת או בדיעבד) מאפשר לנו לקבוע את האופן שבו צריך להמשיך ולהעמיק בנושאים אלו בהמשך.

==לקריאה נוספת==