שינויים

אם [[המשאב הקוגניטיבי]] משול למִפְתַח-העדשה הארגונית הרי שתיעול המשאב הינו צמצם העדשה המאפשר לשלוט במִפְתַח זה ולתעל את מנגוני החשיבה והלמידה הארגוניים המתנהלים באופן רנדומאלי מטבעם. אמנם, רוב הארגונים יודעים לצמצם את מפתח זה כדי לייצר קוהרנטיות, ו"שקט תעשייתי", אך מתקשים מאוד להרחיב אותו כאשר נדרש שינוי ארגוני משמעותי. מנגד, קיימים מצבים ארגונים בהם קיים מצב של חוסר קוהרנטיות ו[[כאוס]] ונדרשות פעולות מכוונות של מיקוד של הקשב והפעולה הארגונית.

{{מסגרת|'''תיעול המשאב הקוגניטיבי כפעולה לעיצוב הארכיטקטורה הארגונית'''

הארכיטקטורה מפסלת במרחב את נתיבי התנועה הפוטנציאליים של האנשים, הן מבחינה פיזית והן מבחינת מיקוד הקשב. המנהל ברמה המערכתית, מתפקד בתוך ארכיטקטורה נתונה שהתעצבה לרוב באופן שרירותי, ומבנה זה מגביל את מרחב החשיבה והפעולה שלו ושל שותפיו במערכת. [[עיצוב המערכה|מעצב המערכה]] מייצר מודעות למבנה הקיים, ומתוך כך מאפשר ליצור אלטרנטיבות ארכיטקטוניות. הארכיטקטורה מוטלת בספק למשך זמנים קצרים ביותר, ובמידה ומצב זה נמשך יתר על המידה הוא מעמיד את הפרוייקט הארגוני בסכנת [[קריסה פרדיגמטית|קריסה]] ו[[כאוס]].

}}