התהוות
התהוות (emergence) או תופעה מתהווה (emerging phenomena) הינה תכונה בסיסית של מערכות סבוכות, המתבטאת בכך שדפוסים נרחבים נוצרים בתהליך של ארגון עצמי. ההתהוות מתרחשת מעבר לגבולות השליטה הניהוליים, אך היא עשויה להיות תוצר של ניהול מערכתי מושכל. בשל כך, קשה מאוד להבין את ההתהוות בראשיתה, ועל כן נדרשת המשגה של הקיים והבנה של פוטנציאל ההתהוות אותו אנו מעוניינים לקדם.
רקע
חקר ההתהוות במערכות מורכבות נובע בעיקר מפריצות הדרך בתחומי הכימיה (חקר הצמיחה של גבישים) והביולוגיה. ההיבט הבסיסי נובע מכך שמערכת חוקים פשוטה מאוד עשוייה לייצר תופעות ודפוסים נרחבים ומורכבים ביותר. האלמנט הנדרש עבור ההתהוות היא יכולת של אלמנטים רבים לפעול ולהתארגן באופן עצמאי בצורה המייצרת דפוסים רחבים לאורך זמן.
במערכות אנושיות, הניחנות הן בעצמאות של הפרטים והן ביחסי גומלין הדדיים, ההתהוות קיימת בכל רגע נתון. ד"ר שי בן יוסף מצטט את לסינג בבואו לשרטט את הקשר שבין המחקר הביולוגי והבנת המערכות האנושיות:
בשביל מתמטיקאים ופיסיקאים ההפתעה הגדולה היא כי מורכבות מתהווה מתוך מערכות פשוטות ביותר, בשביל ביולוגים זו ההבנה כי ברירה טבעית אינה המקור היחיד לסדר בטבע. אבקש להציע כי בתחום מדעי החברה, תהיה להכרה כי לתופעת ההתהוות ( Emergence) – הופעת דפוסים חברתיים מורכבים, כתוצאה של אינטראקציות חברתיות פשוטות ביותר, יכולה להיות השפעה [מהפכנית] דומה |
||
– J. Stephen Lansing, Complex Adaptive Systems |
.
הבעיה בהתמודדות עם ההתהוות היא העובדה שצורת השינוי מלמטה למעלה מקשה מאוד על היכולת להבחין בה ביומיום. זרמי עומק חותרים תחת האדמה היציבה ולא מובילים לקריסתה ביום אחד, וכאשר המים חוצבים בהר לאט קשה לשים לב לשינוי. זרמי העומק הללו מתגלים כאשר המערכת נעה ממצב סבוך (complex) למצב כאוטי. בכאוס כמות ההתרחשויות מחד, חוסר הקוהרנטיות של ההתרחשויות מאידך, מובילים לשינוי רדיקלי. לשינוי הזה שני גורמים – בשל התנועה, האדמה תחת זרמי העומק קורסת ומתגלים פנים חדשות-חבויות של המציאות, וכן במהלך התנועה המואצת מתקיימת התהוות חדשה במהירות שיא.
ניווט בהתהוות
הקושי בניהוג וניהול במרחב מתהווה מתייחס לחוסר ההלימה בין האופן שבו רצוי לפעול ברמה הטקטית לבין האופן שבו רצוי לפעול בשאלות של התהוות. אם ברמה הטקטית הצבה של יעדים ברורים, נהירים וניתנים להשגה היא עיקר העיקרים, הרי שברמה האסטרטגית נדרש ההפך המוחלט – הצבה של יעדים עמומים וארוכי טווח. עמומים מאחר ונדרשת התהוות כדי להבהיר כיצד בדיוק באים יעדים אלו לידי ביטוי, וארוכי טווח כי בסופו של דבר זו השאלה: כיצד ייראו פני הדברים לאורך זמן. התכלית של יעדים אלו היא לספק כיווניות מערכתית עבור המערכת כדי לחולל את מכלול הפעולות הנדרשות. במילים אחרות - נדרש חזון כדי לחולל פעולה מערכתית.
הניהוג במרחבים סבוכים וכאוטיים מחייב יכולות מנהיגות, לא כאלו מן הסוג שלומדים בבתי הספר לניהול פרויקטים. כל ארגון, כל מנהל, וכל אחד ואחד מאיתנו בעולם הפרטי שלו חווה את המרחבים הללו, גם אם בצורות ועוצמות שונות. היכולת להכיר בקיומם היא תחילת הדרך בתהליך הלמידה אודות האופן שבו פועלים במרחבים הללו.
לקריאה נוספת
קישורים וחיצוניים
- ערך בנושא התהוות, ד"ר פיני יחזקאלי