מלמטה למעלה
מלמטה למעלה (מאנגלית - bottom-up), בניגוד למלמעלה למטה היא צורת התארגנות רווחת במערכות סבוכות. התהוות מסוג זה, מייצרת דפוסים חדשים באופן לא מכוון, אך דפוסים אלו נוטים להיות חסונים ואותנטיים יותר, בשל העובדה שנוצרה ממפגש וחיכוך ישיר עם המציאות.
חשיבה מלמטה למעלה היא אופן חשיבה אינדוקטיבי שמבכר את הלמידה מתוך המציאות על פני החלה של תיאוריות ומודלים מלמעלה. פיתוח ידע רלוונטי בארגונים מחייב למידה מלמטה למעלה, אך על מנת לגבש מסגרת פרשנות חלופית יש על פי רוב להיעזר גם בגישות תיאורטיות, כדי להיות בסיס להתמרה והשראה. עם זאת, דפוס ההתהוות מלמטה למעלה הוא בהכרח אינקרמנטלי ועל כן לאורך זמן עשוי להוביל ליצירת פער רלוונטיות מהותי בפעילות הארגון. בשל כך יש צורך בתהליכים למלמעלה למטה המסדירים את העבודה הארגונית לאור מסגור מחדש ומייצרים קפיצה לאסטרטגיה רלוונטית.
ניהול ושינוי מלמטה למעלה
הבחירה הניהולית לפעול באופן יזום מלמטה למעלה, מאפשרת לעובדי הארגון ליזום, ולייצר תהליכי חדשנות שאינם תוצר ישיר של אסטרטגיה ארגונית מגובשת, אך מאפשרים לארגון להתחדש ולהגיע למחוזות חדשים שמצויים מעבר למובן מאיליו של ההנהלה.
תהליכי שינוי מלמטה למעלה, הם תהליכים המובלים על ידי דרג העובדים או המנהלים הזוטר. תחום המנהיגות ההסתגלותית מאפשר לדון בצורה זו באופן מושכל ומבורר.
המגבלות של שינוי מלמטה למעלה מייצרות את הצורך ליצור חשיבה מערכתית בארגון המחוללת שינוי מהאמצע: שינוי המתייחס לרמה האסטרטגית והתפעולית כאחד.