SMART (יעדים ותכנון)

פרדיגמה חדשה לניהול וייעוץ אסטרטגי
(הופנה מהדף SMART (מדידה ותכנון))
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

SMART (נהוג לקרוא: סמארט) הם ראשי תיבות לאופן שבו ראוי לכאורה לקבוע יעדים ניהוליים:

  • Specific (ספיציפיים) - יש לציין תחום ממוקד להתקדמות
  • Measurable (מדידים) – יש לכמת או לפחות להציע אינדיקטורים להתקדמות הראויה
  • Assignable (ברי הקצאה) – יש לציין מי יעשה אילו פעולות
  • Realistic (ריאליים) – לקבוע אילו יעדים ניתן להשיג במשאבים הנתונים.
  • Time-related (מעוגנים בזמן) – יש לציין מתי יושגו התוצאות המקוות.
יעדי SMART
5 הקריטריונים לפי אחד הפירושים לראשי התיבות. שימו לב להבדל בין המאמר המקורי ופרשנויות אלו.

המודל מוכר מאוד בספרות הניהולית ומבטא באופן בהיר את גישת התכנון האסטרטגי ואת הגישה של ניהול מבוסס יעדים (MBO). במשך השנים עלו הצעות שונות לגבי קריטריונים השונים (למשל להחליף את הריאליות (R) ברלוונטית בהצעה שבתמונה המצורפת, ולעתים את ה-A ב-Achievable, בר השגה).

מעניין לראות כי במאמר המציג לראשונה את המודל[1] נטען כי לא נכון להחיל את הקריטריון על כל אספקט בארגון. הם טוענים, למשל, שנושאים הקשורים למנהלי הביניים בארגון קשים מאוד לכימות ומדידה:
יש לשים לב כי אין הכוונה בהצבת הקריטריונים הללו כי כל היעדים נדרשים להיות מכומתים בכל רמות הניהול. בסיטואציות מסוימות הניסיון לכימות יהיה בלתי מציאותי, ובייחוד בתחום של תפקידי מטה בדרג ניהול הביניים. מנהלים ותאגידים עלולים לאבד את היתרונות של יעדים מופשטים יותר בכדי להגיע לכימות. אך דווקא השילוב של היעד ותכנית הפעולה היא החשובה. על כן, הנהלה רצינית נדרשת להתמקד בצמד הזה ולא ביעד בלבד. כמו כן, יש להבין כי אין הכוונה בהצגת ראשי התיבות הללו, בכך שכל יעד חייב להציג את כל חמשת הקריטריונים.[2]
כך או כך, הרעיון אומץ בהרחבה במערכת הדוגלות בתכנון וניהול מבוסס מדדים, כמו ממשלות שונות, ובתוכן יחידות התכנון בממשלת ישראל.[3]

ביקורת על המודל

במעלה השנים ולאור הפופולריות שלו, נמתחה על המודל הביקורת חריפה מסוגים שונים. ברמת הניהול והמנהיגות נטען כי יעדי SMART אינם מייצרים מעורבות, ולא כל שכן מעורבות רגשית, ועל כן מועדים להכשל.[4] אולם הבעיה העמוקה במודל היא העובדה שהוא רלוונטי רק בסביבות בהן קיימת ודאות רבה, ומידה רבה של קונקרטיזציה. כלומר, המודל מסייע בהשגת יעדים במשימות טקטיות, אך מקשה מאוד לפעול באופן קוהרנטי בשאלות אסטרטגיות מורכבות בהן אף אחד מן הרכיבים של ה-SMART אינו ניתן להשגה באופן מלא:

  • ספציפיות - יעדים אסטרטגיים נוטים להיות עמומים ולא ספיציפיים. מציאות זו איננה רק בעיה שיש לפתור על ידי יתר חידוד, אלא מאפיין בסיסי של הסביבה האסטרטגית.
  • מדידה - מאחר ואי הוודאות רבה, ולאור העמימות המתוארת, לא ברור מה נכון למדוד אלא בדיעבד.
  • הקצאה - ניהול אסטרטגי קשור גם ביצירת השראה ובבניית מערכות לומדות בהן לא ברור מי יהיה הגורם שיוביל את השינוי. בשל כך רעיון השילוביות כל כך נצרך בניהול אסטרטגי - אנחנו צריכים שהערך המוסף של גורמים שונים יבוא לידי ביטוי באופן משולב ולא בהקצאה חד-חד ערכית.
  • ריאליות - אחת משאלות היסוד של הניהול האסטרטגי היא מה ניתן להשיג במשאבים הנתונים ומה הם בכלל המשאבים הנתונים. זו שאלה שפעמים רבות אי אפשר לענות עליה אלא בדיעבד.[5]
  • עיגון בזמן - מרכיב אי הוודאות הופך יעדים אסטרטגיים לכאלו שהם לא פעם מיוחסים לטווחי זמן עמומים ולא ברורים.[6]

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. Doran, G. T. (1981). There's a S.M.A.R.T. Way to Write Management's Goals and Objectives. Management Review, 70, 35-36.
  2. שם, עמ' 36.
  3. גישת ה-SMART מצאה את דרכה גם למסמך "מדריך התכנון הממשלתי" (עמ' 47 בגרסה 4.1 משנת 2010)
  4. Scott Christ, When SMART Goals Don't Work, Here's What to Do Instead, Entrepreneur, 2014
  5. כמו שהיטיב לנסח בן גוריון בטקסט הידוע שלו ביחס לסמכות המומחים
  6. דוגמא לכך ניתן לראות ביעד ובטווח שמציב נשיא מצרים אנואר סאדאת למהלכיו במלחמת יום הכיפורים: "לטווח הקצר, יכול לערער על תורת הבטחון הישראלית להביא לתוצאה ודאית, שתאפשר פתרון של כבוד למשבר של מזרח התיכון. לטווח הארוך עשוי ערעור על תורת הבטחון הישראלית לחולל שינויים, שבבואם זה בעקב זה יביא לשינוי יסודי בחשיבתו של האויב, במורל שלו ובמגמותיו התוקפניות.". ("סיפור חיי", עמ' 250-252.)