קבלת החלטות

פרדיגמה חדשה לניהול וייעוץ אסטרטגי
גרסה מ־21:16, 23 באוגוסט 2014 מאת Office (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "קבלת החלטות הינה אספקט מרכזי בבחינת מצב הניהול בארגונים. תחום הידע של קבלת ההחלטות מבקש ...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קבלת החלטות הינה אספקט מרכזי בבחינת מצב הניהול בארגונים. תחום הידע של קבלת ההחלטות מבקש לסייע למנהלים ונושאי תפקידים בכירים בהתנהלותם למול ההחלטות שיש לקבל, מתוך הצגת מודלים ראויים לקבלת ההחלטות מחד, לצד הצגת משגים נפוצים מאידך. לתחום ידע זה מספר בעיות בסיסיות: חוסר רלוונטיות עבור מקבלי ההחלטות עצמם (שכמעט אף פעם לא פועלים לאורו), וחוסר תוחלת באותם מקרים שכן פועלים לאורו. זאת, לאור מספר הטיות בסיסיות הנובעות מהיעדר ההבנה של הצורך בלמידה בסיסית בתהליכי קבלת ההחלטות. ערך זה יבחן את מקורות תחום קבלת ההחלטות בארגונים ויציב אותו למול גישת הלמידה בתהליכי קבלת ההחלטות.

רקע

התחום המדעי של קבלת ההחלטות הינו תחום אינטרדיסציפלינארי הפרוש על מספר דיסציפלינות - הלוגיקה, הסטטיסטיקה, ותורת המשחקים משמשות כיסודות להנחה כיצד ראוי להחליט ואילו וההפסיכולוגיה הקוגניטיבית מסבירה מדוע אנשים אינם פועלים בהכרח באופן רציונאלי. בשל ההקשר המדיני של תחום זה, הוא יושב לרוב בחוגים של מדע המדינה ומנהל עסקים.

היסטוריה

התמורות המשמעותיות בתחום קבלת ההחלטות מתחלקות לשלושה שלבים מרכזיים:

  • השלב הרציונאלי - החל משנות ה-50' וה-60' של המאה ה-20, ביקשו חוקרי קבלת ההחלטות להניח מסד ידע ומודלים שבאמצעותם יוכלו מנהיגים ומנהלים לקבל באופן רציונאלי ככל הניתן החלטות בתחום אחריותם. תחום זה נוצר בעיקרו באוניברסיטאות המובילות בארה"ב ועד היום זוכה לדומיננטיות בסוגיית קבלת ההחלטות. מודל זה נסמך בראש ובראשונה על הלוגיקה והסטטיסטיקה המציגות את האופן שבו ראוי לקבל החלטות, לכן מדובר במודלים נורמטיביים.
  • השלב הפסיכולוגי - הפריצה המשמעותית של הפרופסורים דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, היתה בכך שהם הצליחו להוכיח כי באופן בסיסי בני האדם אינם מחליטים כפי שראוי שיחליטו על פי המודלים הנורמטיביים. בהסתמך על תחומים בפסיכולוגיה הקוגניטיבית, ניתחו כהנמן וטברסקי שלל משגים נפוצים ביותר בתהליכי קבלת החלטות. בהיותו מודל תיאורי (דיסקריפטיבי), תחום הידע שיצרו נעשה לרוב שימוש ביצירת מודעות למגבלות והטיות התפיסה האנושיות, על מנת לקרבן למודלים הנורמטיביים.
  • הגישה ההבנייתית - קבלת החלטות כתהליך למידה - הפריצות המשמעותיות בתחום חקר התודעה, העבירו את עיקר החשיבה המשמעותית בתחום מניסיון להיצמד למודלים הנורמטיביים או להבנת המשגים המקשים על יישומם, להבנת האופן שבו קבוצה לומדת נושא ומקבלת החלטות לגביו. השלב ההבנייתי נסמך על גישות המחברות את הנחות היסוד בדבר הקיום של פרידגמות או מיינדסט (mindset) ארגוני, את גישות הלמידה בפסיכולוגיה (למשל זו של לב וויגוצקי), ואת ההבנות אודות הצורך בהמשגה ומסגור מחדש (צבי לניר).

בין קבלת החלטות ללמידה

הגישה הנורמטיבית - המוצהר של קבלת ההחלטות]]

האירוע המכונן של תחום קבלת ההחלטות ונלמד עד היום באוניברסיטאות, היה רצף האירועים וההחלטות ברמת הביטחון הלאומי האמריקני שהובילו למשבר הטילים בקובה, ובעיקרן תהליך קבלת ההחלטות בבית הלבן במהלך המשבר עצמו.

ההמשגה התיאורטית שערכו החוקרים, שחלקם אף היו שותפים בתהליך קבלת ההחלטות ועבודת המטה במהלך המשבר, ייצרה עיגון ומסגור של עקרונות היסוד של תהליכי קבלת ההחלטות. עקרונות אלו השפיעו רבות על הצורה שבה אנו תופסים את קבלת ההחלטות המדינית ואת האופן שבו ראוי לעשותה. עקרונות אלו חלחלו גם למסקנות של ועדות החקירה שקמו בישראל לנוכח מחדלים ברמת הביטחון הלאומית, דוגמת וועדת אגרנט.

לפי גישה זו, קבלת ההחלטות היא תהליך של ברירת חלופות במעין 'עץ לוגי', שבו הגורמים המקצועיים מציעים מספר תכניות/טיעונים והגורמים המדיניים/פוליטיים בוררים את החלופות. כדי שתהיה להם היכולת לעשות כן הם נזקקים להכיר את מירב המידע הרלוונטי לסוגיה, ועל הדרגים המקצועיים לספק להם מידע זה כדי שיוכלו להחליט כראוי. ההנחה היא שאם יהיה בידי הקברניט מכלול המידע הקיים הוא ידע להחליט באופן רציונלי.

בגישה זו קיימת הטיה עמוקה לכיוון המידע אך לא פעם השאלה היא לא המידע, אלא המסגור של המידע, במלים אחרות – הפיכת המידע לידע אופרטיבי. כדי בכל זאת להצליח להפוך מידע להבנה ולתכניות פעולה צריך לאפשר, לקדם ולחולל בפועל את מה שמכונה למידה.

הקיים: האופן שבו החלטות באמת מתקבלות

הטענה המרכזית מי שהיו שותפים לאורך זמן בתהליכים קבלת החלטות דנה בחוסר התוחלת של מודלים אלו לסייע בתהליך המורכב של קבלת ההחלטות. הפער בין מורכבות הבעיות לבין הפשטניות של המודלים הללו, הופכת אותם לחסרי משמעות. הבעיה היא שלא נוצר על ידי הנושאים במלאכה מודל חלופי שיצדיק את האופן שבו הם פועלים ויסייע להם לטייב את פעולתם.

לא לקבל החלטה או לקבל החלטה בכדי להמשיך ללמוד?

אחת מן הטענות שעלו במחקר ביחס לאירועי משבר הטילים (בקובה), היא האמירה כי גם ההחלטה שלא להחליט היא הכרעה בין החלופות הקיימות, שמשמעותה היא אי עשייה. כך, לפי המחקרים, נהג ג'.פ'. קנדי כאשר דחה את החלופות הראשוניות שהוגשו לו ביחס לאופן הפעולה הרצוי. גישה זו קיבלה ביטוי ישיר במסקנות ועדת וינוגרד:

דרך חשובה לצמצם סכנה זו (של חוסר קבלת החלטות – י.ה.) היא לאפיין גם את ההימנעות עצמה כחלופה, ולבחון את יתרונותיה ואת חסרונותיה כחלופה ממשית, ולא רק כתוצאת לוואי של דחיית חלופות אחרות.

– דו"ח וינוגרד המלא, עמ' 536, פסקה 96.

הדוגמאות של קנדי ושל ווינוגרד מציגות את העיוורון הקיים בגישה זו - אין בה כל הבנה של מושג הלמידה. הלמידה איננה הכרעה בין חלופות, אלא היכולת להבין כי תנאי הידע הקיימים אינם מספקים ומתוך כך לנוע לתהליך של פיתוח ידע חדש. מתוך הבעיות הגלומות בחלופות הקיימות ניתן לצאת למסע שבסופו נדע כיצד לפעול טוב יותר.

הלמידה בהכרח דורשת זמן ומשאבים מערכתיים יקרים (בעיקר מהדרגים הניהוליים), ועל כן קשה כל כך לקדם למידה ברמה האסטרטגית (או שאין זמן או שאין קשב). עצם המחשבה שהדרגים המקצועיים יכולים לערוך את הלמידה ללא הדרג הבכיר היא מופרכת (אבל הם בהחלט יכולים להאיץ אותה). מכל מקום, ג'.פ'. קנדי עצמו לא בחר שלא להחליט, הוא החליט שהחלופות הקיימות אינן טובות והחזיר את המערכת כולה לשולחן החשיבה והלמידה. רק מתוך תהליך זה נוצרה החלופה השלישית שלא היתה כבולה בדיכוטומיה של מלחמת-עולם או הבלגה.

קנדי ושר ההגנה מקנמארה – בחרו שלא להחליט או בחרו ללמוד?

כוחה של הגישה הנורמטיבית מצוי בעיקר בהצגת הפגמים הקיימים במערכת. הדרישה החוזרת ונשנית להצגת חלופות, מכירה באופן מעורפל בכך שנדרשים כיווני הסתכלות שונים, היטלים שונים, על מנת להעשיר את הלמידה של סוגיות סבוכות. אלא שכדי לקדם את הלמידה צריך להביא תוצרים שמעודדים המשך למידה, ולא תכניות פעולה סגורות שמתוכן צריך לבחור. הבעיה של גישה זו מצויה בדרישה הנורמטיבית שבבסיסיה – היא מבקשת להכתיב כיצד יש לפעול. אלא שהמודל הנורמטיבי המצוי בגישה זו הינו דל, לא אפקטיבי, ובסוף גם לא עונה על השאלות שעבורן הוא אמור לספק מענה.

כוחה של גישת הלמידה מצוי בכך שאיננה כופה מודל מסויים על המציאות, אך היא מסייעת בידי הנושאים באחריות להבין את תנאי הידע שלפניהם, ולפעול מתוך עירנות לתנאים אלו. הלמידה מאפשרת להגיע לתנאים משופרים שמתוכם קל לקבל החלטה.

קבלת החלטות - רלוונטיות ואי רלוונטיות

תחום קבלת ההחלטות רלוונטי מאוד כאשר מרבית המשתנים הרלוונטיים ניתנים לידיעה או לכימות. על כן, תחום זה מתייחס למרחב המכונה במודל מסגרת קינפין כ-הניתן לידיעה. עפ זאת, כאשר ניגשים לפעולה במערכת סבוכה יש צורך בהבנה שתהליכי למידה של מקבלי ההחלטות עצמם נדרשים. במידה רבה, במרחב הניתן לידיעה, מתקיים ניהול פרוייקטאלי, ואילו במרחבים הסבוכים יש צורך בניהול מערכתי שהלמידה מצויה בבסיסו.

טבלה מסכמת - ניהול פרוייקטאלי ומערכתי

קטגוריה
קבלת החלטות
למידה

ערך מוביל

יעילות - מינימום זמן לקבלת החלטה

רלוונטיות - החלטה המתייחסת למכלול השיקולים והכוחות הפועלים

תכלית

ברירת החלופה הטובה מתוך החלופות הקיימות

מסגור מחדש - יצירת חלופה חדשה טובה יותר

מבנה ניהולי

היררכיה - מי שעומד בראש מקבל את ההחלטה, כל השאר מסייעים בידו

רשתי/רוחבי - פועלים יחד לפתרון השאלות

מבנה התהליך

הבנת העובדות, הצגת החלופות, ברירת החלופות הרלוונטיות, דיון וקבלת ההחלטה

עיצוב המערכה - גישוש, חילוץ הידע הקיים, המשגה ובניית תכנית פעולה לאור ההבנות החדשות.

לקריאה נוספת